| נשלח ב-26/12/2010 13:25 |
 |
| |
| סוסרטי כתב: |  | | = לפי דעתי, הטוב ביותר הוא להיות דתי-לייט כמוני |
|
לפי דעתי, הטוב ביותר הוא להיות קנאי קיצוני מבני היישוב הישן בירושלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 13:30 |
|
| |
שבח: אשתי מסכימה איתך,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 13:32 |
|
| |
| שבח_גרונם כתב: | | = לפי דעתי, הטוב ביותר הוא להיות דתי-לייט כמוני
לפי דעתי, הטוב ביותר הוא להיות קנאי קיצוני מבני היישוב הישן בירושלים.
|
|
ולפי דעתי הטוב ביותר הוא להמתין עד יעבור זעם. כל גל וגל נענעתי לו בראשי....
_________________
גילוי נאות: שותפיפשט הוא גם שותפיסוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 14:50 |
|
| |
הודעת הנהלה:
נמחקו הודעות והסיבה ברורה למי שראה אותן.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 15:00 |
|
| |
תודה ל"ממעמקים" על העתקת המקור. כפי שרואים, לא רק ארנסט סימון חש כך אלא גם הלבני וייס.
וזה מעורר נקודה חשובה.
נראה לי שיש להבדיל בין תפילה לבין תפילה בבית כנסת.
תפילה לה' יכולה להאמר בכל מצב, בכל זמן, בכל מקום (טוב, יש יוצאי דופן) ועל ידי כל אדם.
מזמורי תהלים, שאנו מייחסים לדוד המלך, נאמרו במצבים שבהם לא היה מניין.
אבל תפילת הציבור צריכה להיות במנין.
מה שקשה לי על דברי סימון הוא שאיני יודע על איזה מצב הוא דיבר.
כדי להתפלל אין צורך דווקא בציבור. אם כי יש תפילות שנאמרות רק בציבור, יש זכות הרבים ויש חיזוק שחשים במנינים, לפחות מנינים מסוג כזה ולא אחר.
אך כפי שצריך להיות מנין שאדם יחוש שהוא שלו, כך צריך שהמנין לא יכביד ולא יפריע. אני הבנתי את מקסוול כמי שמתלונן שחלק מהחברה שמקיפה אותו במנין אינה לטעמו (זה לא רק ענין אינטלקטואלי, נראה לי).
וכן למעשה כתב גם מקסמן, אלא שהוא מוכן לנסות לשנות ולהחזיר את המנין למה שהוא חושב לנכון.
למעשה, אני סבור ששותףפשט קלע לדרך סבירה יותר: לשאת בסבלנות כל גל עם הופעתו. לא לחשוב יותר מדי על העתיד אלא על התפילה. ואז אפשר לשאת הרבה מאד.
ועם כל זאת...
***
בקשה מיוחדת משותףפשט:
כפי שיש כאלו שרואים בתפילה קבלית מעלה, יש כאלו שרואים בה חסרון ואף איסור. כמדומה שיש מקורות בהלכה שמצדיקים יחס שולל כזה לתפילה קבלית (כוונתי לכוונה לספירות או למטרה להעלות ניצוצות או לחיבור קודב"ה ושכינתיה). לכן יש לשמור על סובלנות כלפי מי ששולל זאת, גם אם לדעתך הברורה זו טעות (ואפיקורסות).
כאן, בפורום, עלינו לקבל בסובלנות דעות שונות משלנו. זה גם הסיכוי היחיד שלנו לסייע לטועים לפי דעתנו לזכות לבינה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 15:03 |
|
| |
אני חוזר אל דברי סימון, על כך שהוא רוצה אנשים להתפלל איתם.
איני יודע מה הרקע שעליו נאמרו הדברים, וראוי לבדוק. אבל אני מעלה השערה:
כאשר אדם כמו סימון, או הלבני, נמצאים בחברה שאינה אורתודוכסית, מה שמסמן עבורם את היותם שומרי מצוות מבחינה מעשית הוא המנין.
שאר היום יתכן שהם נמצאים בעולם אחר, עולם אקדמי אולי.
אז הם זקוקים למנין כדי לחוש שבאותו רגע הם יהודים, יהודים כפי שהיו בילדותם, וזה מה שמגדיר עבורם את התפילה ואת חווית התפילה והחוויה הדתית בכלל.
לעומת זאת, מי שנמצא במסגרת של לימוד תורה, בחברה שבה המצוות הן כמעט עיסוק ראשי, שם אדם אינו זקוק לחוות תפילה במנין מסויים כדי לחוש שהוא מחובר לתורה, למצוות, לה'.
לכן אולי מקסוול ואני מסוגלים למתוח ביקורת על אותו מנין שסימון והלבני השתוקקו אליו.
ואם כן, אז אם מקסוול יהיה יותר ויותר באוניברסיטה, אז הוא יחזור להתגעגע...
שאלה נוספת שעולה אגב מה שכתבתי היא זו: האם מה שמגדיר עבורנו את החוויה הדתית הוא ילדותנו. זה נושא נפרד אם גם נוגע לכאן בעקיפין, ולכן אכתוב עליו אשכול אחר. (מה שאני מתכנן מזמן. האשכול הנוכחי נפתח כהחלטת הנהלה כדי להפריד בין נושאים שונים שהתפתחו באותו אשכול).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 22:31 |
|
| |
דרך אגב,שהועלה כאן הנושא של תפילה בבית כנסת,יש הטוענים שמי שלא מאמין בזוהר הוא אפיקורוס ואינו מצטרף למנין,אני איני חושב ככה,אבל לשיטתם של הסוברים כך,אם תהיו עם קבוצה כזו ותהיו העשירי למנין,האם תחושו שלשיטתם אתם מכשילים אותם בברכה של חזרת הש"ץ לבטלה?.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 23:19 |
|
| |
סורסטי
מה תעשה אם מישהו יתן לך אוכל שהוא הקיא אותו ולא ניכר כלל על האוכל שהקיאו אותו האם לא תכעס עליו?
ודרך אגב,הזכרתני את מה שמספרים על אחד מומר שבא להתגאות לפני הרב שעבר על כל העבירות שבתורה חוץ ממאבד עצמו לדעת,אמר לו הרב,בשבילך,זה לא יהיה עבירה אלא מצוה של"ובערת הרע מקרבך,.
נראה לי שהבדיחה הזו מאוד קשורה גם אליך.
תוקן על ידי סגסג ב- 26/12/2010 23:22:32
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 23:34 |
|
| |
מיימוני
סתם לידיעתך: ארנסט סימון למיטב ידיעתי היה בעל תשובה ולא היו סנטימנטים לילדותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2010 08:53 |
|
| |
| סגסג כתב: | | דרך אגב,שהועלה כאן הנושא של תפילה בבית כנסת,יש הטוענים שמי שלא מאמין בזוהר הוא אפיקורוס ואינו מצטרף למנין,אני איני חושב ככה,אבל לשיטתם של הסוברים כך,אם תהיו עם קבוצה כזו ותהיו העשירי למנין,האם תחושו שלשיטתם אתם מכשילים אותם בברכה של חזרת הש"ץ לבטלה?. |
|
סגסג היקר: אז העיצה שאמרתי היא לענות להם שהם מאמינים בשיתוף, ותאמין לי זה עובד טוב,
אלוקים\התורה מתחילה שונאת ע"ז יותר מכפירה, במילא שיתוף מפחיד אותם יותר,
תוקן על ידי maxmen ב- 27/12/2010 08:56:24
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2010 09:03 |
|
| |
מתוך ויקיפדיה.
פרופ עקיבא ארנסט סימון ((Ernst Simon ע' א' סימון נולד בברלין בשנת 1899, דור חמישי לרבי עקיבא איגר. התגייס לצבא הגרמני ונלחם במלחמת העולם הראשונה וזכה בעיטור "צלב הברזל", אך יחס אנטישמי הפך אותו לציוני. בשנת 1923 קיבל דוקטורט בפילוסופיה בהיידלברג כאשר הנושא שלו היה הגל. התיידד עם בובר וכתב בעיתון שלו "היהודי". גרשם שלום משך אותו ל"בית המדרש החופשי" שאיני יודע מהו. התקרב לרוזנצוויג, מראשוני בעלי התשובה של המאה העשרים, ולמד יהדות אצל הרב נחמיה נובל. עלה לארץ עם אשתו בשנת 1928. לימד היסטוריה. חזר לכמה חודשים לגרמניה ושוב חזר לישראל והתגורר ברחביה (שכונת האינטלקטואלים). לימד באוניברסיטה העברית חינוך ופילוסופיה. זכה במדלית בובר רוזנצוייג על תרומה לדיאלוג היהודי נוצרי. בשנת 1941 הושלכה לביתו פצצה ואחר כך ספג מכות באוניברסיטה בגלל התבטאויות פרו ערביות. בנו הוא פרופסור אוריאל סימון, חוקר התנ"ך. נפטר בשנת 1988. לפי ויקיפדיה דגל ב"יהדות הומניסטית" אך ניהל אורח חיים "אורתודוכסי למדי".התפלל בבית כנסת "אמת ואמונה" שהחל כרפורמי והגדיר עצמו כקונסרבטיבי. הוא עצמו "ראה עצמו שייך למחנה הליברלי, הלא-אורתודוקסי, וביטא שייכות זו פעמים רבות. סימון, שהושפע עמוקות ממרטין בובר, צעד בשאלת היחס למצוות המעשיות, בעקבות פרנץ רוזנצווייג." היה נוהג לומר ש"עם האנשים אתם הוא מתפלל, הוא אינו יכול לדבר, והאנשים שאִתם הוא מדבר, אינם מתפללים...". _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2010 10:10 |
|
| |
הרב מימוני
עם האנשים אתם הוא מתפלל, הוא אינו יכול לדבר, והאנשים שאִתם הוא מדבר, אינם מתפללים...".
לבין הציטוט שהובא בעמוד הקודם
כי אני יכול לחיות ללא דיבור, ואיני יכול לחיות בלי תפילה". שעליו אמרתי שהוא פלצני ולא נכון
יש הבדל גדול בין שני הציטוטים
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2010 11:22 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | |
הרב מימוני
עם האנשים אתם הוא מתפלל, הוא אינו יכול לדבר, והאנשים שאִתם הוא מדבר, אינם מתפללים...".
לבין הציטוט שהובא בעמוד הקודם
כי אני יכול לחיות ללא דיבור, ואיני יכול לחיות בלי תפילה". שעליו אמרתי שהוא פלצני ולא נכון
יש הבדל גדול בין שני הציטוטים |
|
[ירוחם - 
על הדיוק החשוב, וכן על תיאורך את דברי פרופ' וייס הלבני שאני מסכימה לו בכל ליבי.
מיימוני,
נראה לי מעניין ששתי הדוגמאות מהן בחרת ללמוד ואיתן בחרת (כך נדמה לי) להזדהות, הן של אנשים שבתי הכנסת בהם התפללו היו שונים משלך תכלית שינוי. שים לב - הן פרופ' וייס הלבני הן פרופ' סימון היו מוכנים להתפלל בבית הכנסת שלך (גם אם לא היו מוצאים נושאים לשיחה איתך ועם חבריך - לפחות לפי דבריהם המצוטטים לעיל), אולם אתה לעולם לא היית מכניס את קצה נעלך לבתי הכנסת שלהם...]
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2010 11:27 |
|
| |
אםשלום
אולם אתה לעולם לא היית מכניס את קצה נעלך לבתי הכנסת שלהם...]
מאיפה את יודעת בבטחון כזה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
