|
|
| נשלח ב-30/12/2010 14:05 |
 |
| |
| pi_haton כתב: |  | מעמיק
נכון שזה חמוד שר"ח שחל בשבת מוספו כן מתחיל ב"אתה" יצרת... [מינוס * מינוס = פלוס] |
|
אמת!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2010 14:06 |
|
| |
אמת!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2010 15:32 |
|
| |
מעמיק חקר
עיון בשאלות פרטיות של תפילה יכול לבוא לדעתי רק לאחר הכרת רעיון התפילה כולו על המקורות שלו והתפתחותו כפי שהוא מייצג את הבנת חכמים בתורה.
כיון שפתחתי אשכול שיש לו משותף עם האשכול שלך, כי שניהם זקוקים להקדמות על מהות התפילה, אני מצרף לינק לשם.
על רקע הנחות היסוד שתיארתי שם אני ניגש לתפילה: כחויה קיומית, כמצוה מן התורה שחכמים העניקו לה מבנה, וכמסגרת מאד גמישה שהלכה וקיבלה צורה במשך הדורות, אלא שצורה זו אינה מחייבת (אלא רק בקטעים מזעריים שלה, והיה ראוי לדון מה הם).
http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2862226
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2010 17:31 |
|
| |
לבעלבעמיו,
שאלת מנין שנוסח התפילה שבידינו מקובל מאנשי כנה"ג. אמנם לא מצאתי לכך מקור מפורש, אך יש לכך סימוכין בגמ' שלהלן: (יומא ס"ט ע"ב):אמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה - שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר האל הגדל הגבר והנורא, אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא. אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו? לא אמר גבור. אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו - שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות?
אם לא שהיה פשוט לחכמי הגמ' שאנשי כנה"ג חברו את נוסח התפילה איך אמרו כך בודאות וכי היכן אמרו אנשי כנה"ג הגדול הגבור והנורא? [אם לא בנוסח התפילה שחיברו]
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2010 17:32 |
|
| |
לא הכרחי
עיי מו"נ ח"א פנ"ט
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2010 17:36 |
|
| |
לבעלבעמיו,
מכאן לכאו' מוכח שאנשי כנה"ג חברו את נוסח התפילה: (יומא ס"ט ב'), אמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה - שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר +דברים י+ האל הגדל הגבר והנורא, אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא. אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו? לא אמר גבור. אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו - שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות?
וכי היכן אמרו כן אם לא בנוסח התפילה שחברו?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2010 17:47 |
|
| |
גם אם הנוסח הוא מסגרת, הרי ראוי שלא להרבות בשבחו של מקום יותר מדי ולכן תקנו שלושה שבחים אלו.
ואנא עיין במורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2010 19:34 |
|
| |
אפשר להסביר את הענין לפי מה שקראתי בספרו של ר' שמשון פינקוס זיע"א..
שההבדל בין שבת ליום חול זה היחוד בין עם ישראל לה' ית' וכן היחוד בין שמים וארץ כו'
ביום חול אין כל כך את היחוד הזה, משא"כ בשבת שעם ישראל וה' ית' מתאחדים (כמו חתן וכלה..)
לכן בכל תפילות שבת (אפילו במנחה) המטרה זה יחוד עם ישראל וה' ית' ולכן לא אומרים את המילה אתה (שמראה על פרוד מסויים)
וגם במנחה מה שאומרים אתה אחד, זה לא האתה הרגיל שאומרים ביום חול אלא האתה המיוחד עם העם המיוחד, כלומר אתה של חבור ולא אתה של חילוק והבדל (על אף שביום חול האתה הזה הוא למטרת קרוב, אבל אעפ"כ סוף סוף זה לא כמו האחדות הפשוט)
הרב פינקוס זצ"ל הביא גם את ההבדל בין תפילת ערבית שחרית ומנחה של שבת, כמו היחס של חתן וכלה..
שבהתחלה יש קידושין (אתה קדשת-בערבית) אח"כ שמחת החתונה (ישמח משה-שחרית) ואח"כ חדר יחוד (אתה אחד כו'-מנחה-רעווא דרעווין.. )
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2010 20:11 |
|
| |
לדבריך ביום טוב שחל בשבת לא היה מקום לומר אתה בחרתנו ובוודאי שאתה יצרת לא היה אמור להתחיל באתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2010 20:49 |
|
| |
מסורתי
האם ההסבר של הרב פינקוס מעוגן במילים או שהוא מבוסס על פרשנות?
אסביר כוונתי: הוא נוטל את החילוקים שהוא מכיר בתהליך הקידושין והנישואין ומחיל אותו על מערכת יחסים שמתקיימת כביכול בין הקב"ה לעם ישראל. בכך הוא מרחיב את המשל של חז"ל (ושל הנביאים) שמציגים את עם ישראל ככלתו האהובה של המקום.
זה תהליך מוכר ואני משער שלא הוא החל בכך. אבל כמדומה שמותר לסבור שאין זה פשט היסטורי בכוונת חז"ל. ואדרבה, התופעה הפרשנית הזו טעונה ניתוח וביאור והיא המחשה מוצלחת של פרשנות קבלית יוצרת. (כאן יוכל שותף סוד לטעון, בצדק, שבסך הכל אמרתי שאני סבור שזה לא נכון. צודק).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2010 01:33 |
|
| |
אתה בחרתנו ואתה יצרת זה אותו יסוד שמדובר על קרבה מיוחדת ושונה מיום חול..
איזו קרבה? זו כבר שאלה אחרת, ואכן צריך לברר זאת..(אולי בגלל שמדובר בראש חודש מוסיפים את בריאת העולם, אבל אין זה האתה הרגיל כמו ביום חול..)
מיימוני, אני לא יודע מה לא הבנת במה שכתבתי, אבל כמובן שאני מדבר על ענין של קרבה רוחנית שהכל זה משל שמתאר את רמת הדבקות המתאורת.. (שכמו שבהתחלה יש קדושין אחכ שמחה ואחכ חדש יחוד, כך גם בשבת המצב הרוחני עובד באותה דרגה..)
בקצור לא הבנתי אותך..
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2010 07:43 |
|
| |
מסורתי
האם "אתה בחרתנו" לא נכון בימות השבוע?
לגבי המשלים, יש גבול עד כמה ראוי למתוח אותם ועד כמה ראוי לנתח אותם. לפעמים יש ניתוחים מופרזים. זו כמובן דעתי שלי וזה מה שכתבתי. הנסיון להסביר את בחירת ה' בישראל לפי דיני קידושין כפי שהם מנותחים בידי האחרונים - זו פרשנות יתר. פרשנות יתר זו תופעה שבה אדם מכניס משמעויות למילים שלא נועדו לסבול אותן. זה מפתה לעסוק בפרשנות יתר, וזה מה שלדעתי עושים מקובלים, וזה מה שהבאת אתה כאן בשם הרב פינקוס.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2010 11:54 |
|
| |
אני חוזר על שאלת הטור. מדוע בשבת בכל תפילה המוטיב העיקרי שונה.
בערב- אתה קידשת את יום השבעי......
שחרית- ישמח משה במתנת חלקו.......
במנחה- אתה אחד ושמך אחד....
מה שאין בשום יום רגיל או חג אחר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2010 12:12 |
|
| |
ירוחם
יש כאן שתי שאלות ולא רק אחת.
מתי נקבעו נוסחאות אלו בתפילה?
ושנית, מה היא משמעותן.
רמז: מי שהחליף והתפלל את זו בזו, כגון של מעריב במנחה, האם לא יצא?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2010 12:49 |
|
| |
הרב מימוני
על הראשונים אנו לא מקבלים תשובה- ואתה מוסיף עליהם?
למאי נפקא מינה- מתי חיברו את התפילות?
השאלה בעיני היא אחרת- האם החובה היא להתפלל? או להקפיד על הנוסח? הרי אם התשובה תהיה להקפיד על הנוסח, אזי- עד כמה להקפיד? אם אחסיר אות אחת משפט אחד. לא יצאתי ידי חובה? אפשר להבין את ההקפדה על הנוסח בענייני דברים המקדשים את היום. את הזמן ואת עונת השנה. אבל על היתר?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
