האם הרמב"ם מורה לת"ח לפרוש מלימודו לצורך פרנסתו?

באשכול כאן הגיע הדיון לכדי דעה מעניינת, לכאורה ידוע לכולם מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש ובמשנ"ת כי לדעת הרמב"ם אסור להתפרנס על חשבון לימוד התורה, אלא צריך האדם לעבוד וללמוד, והנה התברר, הרמב"ם בעצמו היה בעל פונדק, הוא הקים פונדק לכל עובר ושב, והאנשים גם אלה שעבדו הניחו אומנותם ובאו לפונדק לאכול ולשתות וללבוש וללמוד תורה כל היום.

להלן דברים כהוויתם, מועתק מהספר "מלחמות ה'" לר' אברהם בן הרמב"ם, בהוצאת הרב ראובן מרגליות, עמ' לו' והע' 24.

***

ר' אליעזר בן יעקב הבבלי כתב שיר על פטירת ר' אברהם בן הרמב"ם וכך כתב בשירו

ומי נטע בנף אשל ופתח/ דלתותיו לאשר הולכים ושבים.

***

הע' 24 של הרב ראובן מרגליות

'נף' עיר גדולה במצרים, וראה בהקדמת ספר צדה לדרך מר' מנחם בר' זרח (היה רב בטוליטולה בשנת ק"י - 140 שנה אחרי פטירת הרמב"ם), שכותב על הרמב"ם, הוא היה חסיד גדול נוסף על חכמתו, ונדיב בעל אכסניא.

ובמאסף הצרפתי REJ ח"ז (1882) ע' 179 מכת"י

"והוא -הרמב"ם- עשה כנסיות ומדרשות במצרים חמשה; והיו דרים במצרים מאנשי ישראל שבאו מכל הארצות לרבנו משה יתר מהאנשים הדרים שם קודם, ב' אלפים וק"ק ושלשים; והוא מלמד תורה לכל עובר ושב. ועשה פונדק גדול לכל הבאים שם, הרוצים ללמוד תורה, שיתפרנסו מן הפונדק ויתנו להם דבר יום ביומו לחם לאכול ובגד ללבוש ורוב האנשים הניחו אומנותם ובאים שם לאכול וללבוש וסכום הממון שהיה לפונדק בכל שנה ושנה – עשרת אלפים דינרין מצריים; ובכל שבוע ושבוע יתן בעיר ומחוץ, בין יהודים ובין ישמעאלים, מאתים דינרין קטנים ממדינת פאס. וכן יעשה כל הימים. ומרוב חכמתו ובינתו ועשרו וצדקתו לא יכילו כמה ספרים".

***

ר' אליעזר בן יעקב הבבלי כתב שיר על האשל (אכסניא) שעשה ר' אברהם בן הרמב"ם, לכל עובר ושב.

בעל צדה לדרך שחי 140 שנה אחרי פטירת הרמב"ם, (היה רב בטוליטולה בשנת ה' אלפים ק"י, הרמב"ם נפטר בשנת ד אלפים דתתקס"ה, 140 שנה אחרי פטירת הרמב"ם), כתב בספרו צדה לדרך, שהיה הרמב"ם חסיד ונדיב ובעל אכסניא.

המאסף הצרפתי הרחיב את עדות בעל צדה לדרך, וכתב שהיה לרמב"ם פונדק, וממנו נהנו עובר ושב, ובני אדם הניחו מלאכתם ואכלו ושתו ולבשו בפונדק, וסכום ההוצאות של הפונדק היה 10000 דינרים מצריים בשנה.

***

כעת נכתוב קצת תאריכים בתולדות הרמב"ם, מועתק מהספר איגרות הרמב"ם, בהוצאת הרב י. שילת, עמ' כ.

הרמב"ם החל לפרש את המשנה בשנת דתתקכ"א, וסים את פירושו בשנת דתתקכ"ח.
הרמב"ם כתב את הספר משנה תורה משנת דתתקכ"ח עד סוף שנת דתתקל"ז.
בשלהי שנת דתתקל"ז טבע ר' דוד אח הרמב"ם.
אחרי כן הוסיף הרמב"ם עוד קצת לחיבורו, את הלכות קידוש החודש, ועוד שיכלולים, והופץ הספר בציבור.
לאחר פטירת האח דוד עבד הרמב"ם כרופא במשך 8 שנים. (ויקפדיה, רמב"ם)
לאחר 8 שנים נתמנה הרמב"ם לרופאו של המשנה למלך מצרים, ולאחר מכן כרופאו של מלך מצרים. (ויקפדיה, רמב"ם)

***

היוצא מכל הנ"ל, מי שסובר שהיה הרמב"ם בעל אכסניא, או בעל פונדק, צריך לומר שהוא עשה זאת במקביל לכתיבת ספרו משנ"ת, בעוד אחיו דוד בחיים, או אף לאחר מכן כשהתחיל להתפרנס כרופא במשך 8 שנים.

משנתמנה הרמב"ם לרופא בחצר המלוכה כבר עשקו ממנו את זמנו, ושוב לא היה לו שהות להחזיק אכסניא או פונדק.

העדויות על מפעלותיו של הרמב"ם מופיעות 140 שנה לאחר פטירתו.

עדות בעל צדה לדרך, שהיה בעל אכסניא ונדיב, פשוטם של דברים, מאכיל ומשקה עובר ושב ונזקקים, לא מחזיק בני תורה, ולא ראש כולל אברכים.

עדות אחרת עמומה, מעידה שהיה הרמב"ם בעל פונדק גדול, והרבה בני אדם עזבו אומנותם ובאו לחסות בצל הפונדק, ובפונדק התקבצו עובר ושב, ומי שרצה ללמוד בא לחסות בצל הפונדק, והתפרנס ממנו ולמד תורה.

***

אין צריך להאריך כי העדות האחרונה היא אגדה וגוזמה, ולא דברים כהוויתם, העדות הראשונה על האכסניא של הרמב"ם מופיעה 140 שנה לאחר מותו, אבל עדות זו, כבר לקחה את העדות הראשונה, והפכה את הרמב"ם לבעל פונדק בתפקיד מלא, גוזמאות יש כאן, אבל דבר הגיוני אין כאן.

מנין הכסף?
מנין הזמן?
מי בעל אגדה זו?
כמה שנים לאחר מות הרמב"ם נכתבה אגדה זו?
היאך לא נודע פונדק הרמב"ם באגרותיו המרובות של הרמב"ם בהם הוא מתאר את חייו, מלבד בעל אגדה עמום ונעלם זה?

סוף דבר

אגדה יש כאן, גוזמה יש כאן, אבל דבר מציאותי אין כאן.

דרום חוקר

כך כתבת
< בספר אהבת הקדמונים לרבי יקותיאל אריה קאמלהאר עמ' י'. וראה עוד במלחמות השם לר"ר מרגליות עמ' לו הערה 24. >

***

מה ששאלת כי כתבת את הדברים בשם בן דורו של הרמב"ם, אדרבה, תכתוב את שם העד שאתה נסמך עליו, כי בעל צדה לדרך, ר' מנחם בר' זרח, העד הראשון שהובא בדבריך, היה 140 שנה לאחר פטירת הרמב"ם.

***

מה ששאלת מנין הכסף? מנין הזמן? ועוד כתבת על החלום בסיום כתיבת משנ"ת. שוב אלו אגדות עממיות ולא עובדות היסטוריות.

המקור היחיד הטוען שהרמב"ם כתב את ספרו במשך 10 שנים תמימות, הוא איגרת הרמב"ם לר' יונתן מלוניל, הובאה באיגרות הרמב"ם בהוצאת הרב שילת, איגרת זו כתבה הרמב"ם בעצמו, לא כתוב בה שהוא לא דיבר עם אף אדם במשך 10 שנים, וגם לא כתוב בה שהוא היה מבודד במשך כל אותה תקופה, וגם לא כתוב בה את סיפור החלום שאירע בסיום כתיבת משנ"ת, כתוב באיגרת שזה משך הזמן שלקח לרמב"ם לכתוב את משנ"ת.

אבל גם הרב שילת בעצמו כותב (הובא למעלה) כי לקח לרמב"ם עוד כמה שנים להשלים את משנ"ת עד הסוף.

לעומת הרב שילת, טוען הרב קאפח כי זמן כתיבת משנ"ת ארך 14 שנה, סדר הזמנים לשיטתו מופיע בהקדמה למו"נ שיצא בההדרתו.

הקדמת הרב קאפח למורה הנבוכים

כך או כך, סיפור החלום לא מופיע בשום מקום, והוא אגדה עממית שנוצרה עם האגדה של בידוד הרמב"ם בידוד מוחלט.

הרמב"ם לא היה מבודד אף פעם, הוא למד תורה עם התלמידים, וגם חי חיים נורמלים, אבל במשך 10 שנים עד 14 שנים הוא עמל לכתוב את ספרו הגדול משנ"ת.

הרמב"ם לא היה עני בתחילת חייו, ולפיכך גם היתה לו שהות להשקיע את עצמו בתורה ולא בעמל העבודה, וגם רבי היה עשיר ועושרו סייע לו לכתיבת המשנה, וגם רש"י היה עשיר ועושרו סייע לו לכתיבת ספריו ופירושיו המדהימים.

כך או כך, היה לרמב"ם כסף להטיל מלאי לכיסו של אחיו, וגם אחיו רצה בדבר, והיתה הפרנסה בשפע במשפחה, אבל עד פונדק הרמב"ם לא הגענו, וגם עד קביעת צדקה על הציבור כמנהג הגאונים לא הגענו, ולכך מכוונים דברי הרמב"ם בספריו, ולא לאנשים עשירים שהפרוטה מצויה במשפחתם.

***  

אש

שאלתי אותך, שתכתוב שם בעל עדות, שהעיד שהיה לרמב"ם אכסניא ופונדק.

ועל כך ענית לי <במקורות שציינתי לעיל הם מביאים את עדותו של בן דורו של הרמב"ם, מדרי טוליטולא , שברח מהתם לפאס כשהולך "מהלך תשעה חדשים" עד שבא למצרים כדי לראות את פני הרמב"ם וכה יספר וכו'. >

דבריך מכוונים להודעה כאן
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=11&topic_id=2862058&forum_id=1364#r_14

אבל אין בהודעה שם, מהיכן העתקת את המילים, מהתנ"ך, מהמשנה, מהתלמוד, מהאנציקלופדיה, אין שם, אין מחבר ספר, אין מוציא לאור, אתה כותב ציטוט עלום מאי שם, זה לא מקור ברור, זאת הפניה ללא ידוע.

תכתוב דבר ברור, יהיה דיון. לא תכתוב דבר ברור, יהיה המקור היותר ממשי בעל צדה לדרך, ר' מנחם בר' זרח מטוליטולה מקור, והוא היה 140 שנה אחרי פטירת הרמב"ם.

הפניה ללא שם אינה מקור.

***

בנוגע לקונטרס הישן נושן המעיד בשם ר' דוד, בשם ר' אברהם, בשם הרמב"ם, ומספר את החלום בסיום כתיבת משנ"ת.

יש עוד תגלית מאותו קלף ישן מיושן

ולדעתי שר"מ ז"ל [רמב"ם] ידע בהם [בחכמת הקבלה] בסוף ימיו, שאני מעיד שראיתי בספרד ארץ מולדתינו כתוב במגילה של קלף ישן מיושן לשון זה: אני משה ב"ר מיימון כשירדתי לחדרי המרכבה בינותי בעניין הקץ וכו', וקרובים היו דבריו לדברי המקובלים האמיתיים שרמז רבינו הגדול הרמב"ן בתחילת פירושו לתורה. (מגדל עוז, הלכות יסודי התורה, פרק א', י')

הועתק מכאן

***

ובכלל אם משה רבינו בכבודו ובעצמו אמר לרמב"ם יישר כוח, א"כ אסור לחלוק על הרמב"ם בשום דבר, כי משה רבינו מסכים עמו בכל.

ירוחם
כבר כתבתי פעם שהדיון אם הרמב"ם התאסלם הוא רכילותי גרידא, שהרי לדעת הרמב"ם האיסלאם אינו עבודה זרה ואסור למסור את הנפש למה שלא מחוייבים, ולכן אין מניעה מלהתאסלם למראית עין ולברוח ברגע שיתאפשר.