האם הרמב"ם מורה לת"ח לפרוש מלימודו לצורך פרנסתו?

כמו שנהג הרמב"ם שנתמך על ידי אחיו שזאת עובדה היסטורית פשוטה שאין לנו להתעלם ממנה כשבאים לדון במשנתו. הן מבחינת השותפות של יששכר וזבולון, והן כלפי דעתו - כשיצא נגד אותם המתפרנסים מן הצדקה.

הנהגה זו נמצאה אכן גם אצל הספורנו כעדות עצמו לכך בהקדמתו לפירושו על התורה , כותב:
 "אני הצעיר עובדיה יצ"ו בכמא"ר יעקב ספורנו זלה"ה. לקול דברי כמה"ר חננאל אחי יצ"ו אשר בקנאו את קנאת עלבונה של תורה ...".
הוא אחיו הגדול של הספורנו 'אני הצעיר' איש העסקים אשר תמך ברבינו תמיכה כספית קבועה, ועודד אותו להוציא לאור חיבורים תורניים לזכות הרבים.

_________________

כהמשך להנ"ל הרי שבן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי השם, כותב ברורו בזה"ל:

"ונחוץ בהנהגת קהלות ישראל שיבחרו מהם אנשים מצוינים, צדיקים ופרושים מהעולם הזה, השואפים לעולם הבא, שיהיו תמיד פרושים בבית הכנסת ללמוד התורה ולהיות פנויים לעבודת ה', עסוקים בענין הדתי החשוב הזה במקום להיות עסוקים בעולם הזה. ויקבלו (הציבור) על עצמם צרכיהם, כמו שציוה ה' יתעלה לגבי הכהנים והלוים...".

בספרו "מאור ישראל" כותב הג"ע יוסף על פי  מאמרם ז"ל : "גדול הנהנה מיגיעו יותר מיר"ש", בין היתר הביא את פירוש הרי"ף שעל העין יעקב שפירש: "הנהנה מיגיעו, שפרנסתו מיגיע כפיו, וגם עוסק בתורה, עדיף מיר"ש שמתפרנס מאחרים וכל היום עוסק בתורה ואינו מתבטל אפילו שעה אחת, מ"מ טוב ממנו אותו שעוסק במלאכתו ואינו ניזון מאחרים וכו.ע"ש.

אולם אף שזהוי שיטת הרמב"ם [הנ"ל], מכל מקום בזה הזמן עדיף יותר יותר שילמוד כל היום, ויתפרנס על ידי החזקה בדרך כבוד כיששכר וזבולון. וכמ"ש המפרשים, עי' להרשב"ץ ובכ"מ שם. ומה שכתב הרי"ף שם שהמתפרנס מאחרים צריך לתת בעוה"ב חלק משכרו לאותו שזן אותו מנכסיו ונהנה ממנו, שנא' בצל החכמה בצל הכסף וכו'. כבר כתב האור החיים (ר"פ כי תשא) שהשי"ת משלם לו שכרו משלם ולא יקופח משכרו כלום. ע"כ.