|
|
| נשלח ב-2/1/2011 14:24 |
 |
| |
| maxmen כתב: |  | מקסמן, נא להסביר מה בדיוק הרמב"ם אוסר ומה בדיוק הרמב"ם מחייב.
לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
זה לא רמב"ם זה מקרא, והרמב"ם מצטט את המקרא,
מה קשה להבין כאן,
לא שאסור לראות ולחשוב, את זה התורה לא יכולה להאסור, הרי זה הטבע ואין שליטה בא,
התורה אומר לא ללכת אחריהם, כלומר ראיתי אשת איש יפה ?! אל תלך אחרי הלב אל תתן לעצמך ללכת אחרי מה שראיתה,
חשבתה כפירה ח"ו ?! אל תלך אחרי הכפירה !! כולמר תסיק מסקנות של כפירה,
(אגב: התורה מדבר על ע"ז ולא על כפירה, אני מדבר על הדאורייתא שבדבר,)
מהרתי ולא גמרתי להסביר:
אז כך: והיות שלגבי לא ללכת אחרי עיניכם יש פתרון פשוט שזה להתחתן וכדומה,
לגבי מחשבות אחרי לבבכם ?! יש את הפתרון ללמוד פילוסופיה בכדי שלא נחשוב על ע"ז וכפירה,
אז אתם באים לומר שהפוך שלא נלמד לדעת הייתכן ???
לפי הראש שלכם היית אומר והיות שאנו לא שולטים במחשבות ואסור לסדר את המחשבות מתוך לימוד כהבנתכם את הרמב"ם, אז הפיתרון היא להתאבד ואז לא יהיה לנו מחשבות כלל, |
|
עכשיו ראיתי את התגובה של מוישי:
אמרתי שאין התורה יכול לאסור מחשבה, היא יכולה להאסור ללכת אחריה,
והפתרון לא ללכת אחריה היא אך ורק דרך לבטל את המחשבה הטיפשית באופן שאני למדדתי שזה טיפשית
תוקן על ידי maxmen ב- 02/01/2011 14:31:24
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2011 15:05 |
|
| |
ירוחם
איני יודע איזה ממזר אתה חושב שהוא המשיח. [האם זה מישהו שאני מכיר?]
אבל אם התכוונת לבית דוד .אביהם יהודה הלך אחרי עיניו ומצא אשה שאינה אשת איש!!!
פי
תמר אמנם לא היתה אשת איש- אבל היתה כלתו-שזה לא פחות חמור- והנולד מביאה זו ממזר! זה מצד אביו של המשיח.
מצד אימו- הבת באה על אביה- אמנם גם היא לא היתה אשת איש, אבל אבא ובת?
לגופו של הענין הדיון היה אם מותר ללכת אחר אשה יפה-לא אשת איש כאמור- והבאתי את יהודה- אחד מראשי השבטים שעל שמו נקראת היהדות- הידישקייט- שכנראה זה בסדר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2011 18:02 |
|
| |
באם הרמב"ם אומר מפורש שהדרגה הגבוהה ביותר באדם זה שאינו הולך אחר לבו, אלא מחפש בתכלית החיפוש אחר האמת. והדרגה הנמוכה באדם זה שהולך אחר לבו ואמונתו בתמימות.
האם זה ישכנע אותך לחקור?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2011 18:06 |
|
| |
כן, חייבים לחקור את האמת, אחרת הערבי המתאבד יותר חשוב מאיתנו, הרי מוסר הוא את נפשו ממש לאלוקים
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 15:13 |
|
| |
ירוחם הערתי על אשת איש ואתה מסכים לדברי. לגבי כלתו מנין לאסור כלתו ,לאחר מות בנו, לבן נח, לפני מתן תורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 15:23 |
|
| |
אצפה להסכמת מאה רבנים [גם רבניות ] לדברי השטות החכמים שאכתוב להלן:
ניתן לפרש בדרך צחות את הולא תסורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם באופן שונה מהמקובל . כמו שבראיה אסורה הכוונה לא לתור אחר ראיית הבשר ולהרהר בה כך גם באמונת היחוד/הבריאה ועוד -כל מה שיעלה בלב האוסרים מדור לדור לאסור בהרהור וערעור- .
גם אם בעיניך אתה רואה אחרת ממה שקיבלת במסורת אל תתן ליבך להרהר בכך אבל כמובן שכל עוד שבעיני שכלך לא יתיישבו המסורות בדבר אמונת הייחוד או תורה משמיים או בריאת העולם מה יעזרו איסורים שונים.
כמובן שתוקף הולא תסורו הוא מי שכבר מיושבות בשכלו האמונות והדעות[הנכונות..] אסור לו להתחכם ולהרהר בדברי ההבל של כאלו שעדיין לא שמע עליהן על אף ביטחונו העצמי שיצליח לסלק כל קושיה ולפתור כל סתירה משום מה שכתב הרמב"ם פ"ב ה"ג מה' ע"ז .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 15:36 |
|
| |
| pi_haton כתב: | | גם אם בעיניך אתה רואה אחרת ממה שקיבלת במסורת אל תתן ליבך להרהר בכך אבל כמובן שכל עוד שבעיני שכלך לא יתיישבו המסורות בדבר אמונת הייחוד או תורה משמיים או בריאת העולם מה יעזרו איסורים שונים.
כמובן שתוקף הולא תסורו הוא מי שכבר מיושבות בשכלו האמונות והדעות[הנכונות..] אסור לו להתחכם ולהרהר בדברי ההבל של כאלו שעדיין לא שמע עליהן על אף ביטחונו העצמי שיצליח לסלק כל קושיה ולפתור כל סתירה משום מה שכתב הרמב"ם פ"ב ה"ג מה' ע"ז . |
|
שאלתך היא סניף של השאלה הגדולה על הציווי להאמין (שהרי ממנ"פ אם לא מאמין לא יקיים הציווי וכו').
התשובה הידועה לה היא שנקודת הפתיחה היא שיש אמונה בסיסית בקרבך, אותה אתה צריך לחזק ולא לקלקל. כלומר מותר לך להתקדם בטיפוס ההר, אבל כדאי לך לקשור עצמך לנקודה הקודמת שבה עמדת כדי שאם תמעד תהיה קשור אליה ולא תאבד את הכל.
כך היא ההתקדמות שנגזרה עלינו- קושיה ותירוץ, הו"א וקמ"ל, רצוא ושוב.
לכן מותר לך להתקדם, להקשות ולתרץ, בתנאי שתבטיח לעצמך שאם תסתבך תחזור צעד אחד אחורה ולא תתגלגל במדרון.
תוקן על ידי שותפיפשט ב- 03/01/2011 15:37:43
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 16:27 |
|
| |
אני מסכים שהיא סניף. אולם כאן זה מעט שונה על השאלה מהי מצוות האמונה רבות התשובות ולא רק התשובה שהשבת. על ולא תסורו אני טוען [בצחות... כמובן] שאין משמעות לאיסור אלא לאחד שכבר מאמין בנפשו ושכלו . כמו שיש איסורים המיוחדים לכהנים כך יש איסור מיוחד למאמינים דו"ק ותשכח
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 17:29 |
|
| |
הנה פסיקת הרמב"ם
| הסקופר כתב: | | יש כאן המון אנשים שחושבים שעם הם יתפלפלו בעניני אמונה ושאר נושאים העומדים ברומו של עולם
אז הם ההההההחכמים של הדור שרק הם חשבו על זה ואין לאף אחד תשובות לשאלות שלהם
יש לי שאלה אחת
איזה היתר יש לכם לעסוק בכאלה נושאים ??????
אתם יותר חכמים מהרמבם עצמו שכתב שלא צריך לדבר בנושאים כאלה???!!!!!
התשובה היא פשוטה
אתם מחפשים תירוצים למה אין לכם כח לעבוד אותו באמת !!!!
תגידו קשה ובע"זה ניתגבר על היצר הרע.
ןתפסיקו עם השאלות המטופשות האלה שהם רק תירוצים למה אתם עכשיו כאן ולא לומדים עוד איזה קושיא של רעקא
|
|
במורה נבוכים כתב הרמב"ם בחלק ג' פרק נא
אלה הפונים אל בית המלך ומתכוונים להיכנס אליו, אולם מעולם לא ראו את בית המלך הם המון בני התורה, כלומר, עמי הארץ העוסקים במצוות. המגיעים אל הבית וסובבים סביבו הם חכמי ההלכה המאמינים בדעות נכונות שקיבלום במסורת , דנים בהלכות הפולחניות, ואינם בקיאים בעיון בעקרונות הדת וכלל לא חקרו לאמת אמונה . אלה שהעמיקו לעיין בעקרונות הדת נכנסו לפרוזדורים. האנשים שם ללא ספק בדרגות שונות. מי שיש לו הוכחה מופתית לכל מה שהוכח בהוכחה מופתית ויודע ידיעה ודאית את כל מה שאפשר לדעת ידיעה ודאית מהדברים האלוהיים, והוא קרוב לוודאות במה שבו אפשר רק להתקרב לוודאות - הוא עם המלך בתוך הבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 17:37 |
|
| |
בריסקער אמיתי יאמר שהשגות להיות עם המלך הם לא מענינינו, מה שחשוב הוא לקיים הלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 20:35 |
|
| |
ואכן הוא יהיה עפ"י הרמב"ם מפשוטי העם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2011 08:22 |
|
| |
מוטב שאקרא וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2011 11:52 |
|
| |
בעב כתב - בריסקער אמיתי יאמר שהשגות להיות עם המלך הם לא מענינינו, מה שחשוב הוא לקיים הלכה. מעניין שעצבי ההידור הבריסקאיים אינם תופסים לגבי פרקים ראשונים בהל יסוה"ת
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2011 11:57 |
|
| |
מי אמר שהעצבים לא תופסים, הרי לשיטתם נעביך אפיקוירעס איז אויך אפיקוירעס.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2011 12:40 |
|
| |
אז גם (או במיוחד) לשיטתם צריך לידע ולהשיג חושבני ששיטתם, איך שאתה מבין אותה, בצמצום כל היהדות להדור המעשה נובעת גם מיאוש (או ריאליות) לגבי יכולת האדם
|
|
|
|
|
