קשה להספיד אדם כל כך מלא חיים ועשייה.
אבל בל"נ אנסה לכתוב משהו על הרב מאיר מההיבט של הסוכרת עימה התמודד במשך יותר משישים שנה.
הוא חלה בסוכרת בסביבות גיל 20, עוד בזמנים שהיה סוג אחד בלבד של אינסולין שהוזרק כל 8 שעות במחטי מתכת ומזרקי זכוכית מסורבלים שהיו זקוקים לחיטוי בהרתחה. זה לא מנע ממנו להרביץ תורה בכל רחבי העולם ואף לגור במרוקו של שנות החמישים!
הוא היה האבא של כל הסוכרתיים, בעיקר ילדים ששחרו לפתחו מכל קצות הארץ. הוא ידע לחזק אותם ולטעת בהם תחושת גאווה של ממש, על הזכות שלהם לאכול ממש לשם שמיים, ולקיים ונשמרתם מאוד לנפשותיכם בכל רגע ביום ובלילה.
הוא היה מדבר בפשטות ובגובה העיניים לכל סוכרתי ומסביר כמה חשוב לשמור על תזונה נכונה, ולא להתפתות לאכול שטויות, לא לחשוב ש"דיאט" זה בריא, וככה הסביר בענווה מדהימה, כאילו הוא עצמו עדיין בדרגה זו...
הוא דיבר הרבה נגד שמירת הסוכרת בסוד, שזה עלול להיות מסוכן אפילו, וכמה זה עול מיותר ומעיק ללא צורך.
על עצמו הוא שמר מאוד ומעולם לא נמנע מלאכול או להזריק כשצריך, אף בחברת תלמידיו או אפילו אנשים חשובים ובעלי השפעה. הוא אכל כמה שצריך היה ולא יותר או פחות, מתי שצריך, גם באמצע שיעור. ואכן האריך ימים למרות שרוב ימיו הטיפול בסוכרת היה ממש פרימיטיבי. אשתו נסעה איתו לכל מקום אליו נסע, ושמרה על בריאותו במסירות נפש ממש. הוא מצידו העריך זאת מאוד ותמיד זקף לזכותה את בריאותו.
בל"נ אכתוב עוד בהמשך...
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
 |
|
|
