גולשי 'שידוכי חרדים' כותבים: סיפור בהמשכים

איך נגמר אתה שואל? תשאל איך התחיל?
היה לי קשה להתחיל לדבר לכן הוא התחיל,ואפשר לומר שלא סיים
הבטיח והבטיח .הוא אמר שהוא לא מסתדר בלעדי שעה אחת והוא רק חושב עלי
אבל אתה יודע למה אני חיכתי להתנצלות מינימלית לחרטה לא להבטחות!  שיראה שלא התכוון למעשיו
היה לי קשה לקבל ממנו.......
אני חושבת שאני צריכה לקחת פרק זמן למחשבות ,כרגע אין הרבה על מה לדבר
תעביר לו בשמי.....
אוקי? 
שירה ? אני מערר
אם אני לא מכיר אותך די מספיק...ככה לסיים? את לא רוצה שהוסיף מילת תודה או משהו
שיביע .אולי??

זהו.
בין הזמנים הסתיימו להם והוא, בדרכו לישיבה.
הפגישות בינו לבין יעל הסתיימו. יעל החזירה תשובה שלילית. "אני צריכה לחשוב", אמרה לשדכנית.
היא צודקת. שנינו צריכים לחשוב..
הוא נכנס בשערי הישיבה, הריח המוכר והאהוב החזיר אותו להווי הישיבתי. כ"כ התגעגע לישיבה, לסדרים ל"שיעור כלולי", 
"היי פרידמן, מה איתך? נראה שלא אכלת כלום בין הזמנים.. היה קשה בלי האוכל של הישיבה??"
"בנצי בנצי.. מה יהיה עם חוש ההומור שלך? אולי תפתח אותו קצת??" קורץ דניאל לבנצי חברו לשיעור.
"אני עובד על זה.. ביי אחי"
דניאל נכנס לחדרו, מניח עצמו על המיטה. ראשו ורובו עסוק בדבר אחד. או אולי אחת.
ליקרה לו.. הוא אוהב אותה כ"כ.. רוצה שיהיה לה רק טוב!!
האם היא מבינה את זה? איך היא תדע להחליט מה טוב בשיבלה? בשבילם...

בס"ד

היה זה בראשון אחר הצהרים כשדניאל ניסה להניח את ראשו מעט, בנצי נכנס בתנופה לחדרו.

"פרידמממן, אתה שוב שקוע עם עצמך... אני מנסה כבר שעה להשיג אותך בפלאפון למה אתה לא עונה..." 
היה זה בנצי חברו לחדר שהחל לדאוג מה עובר על חברו העליז והמאופס בטבעו...
הוא ידע שלפעמים הוא שוקע להירהור, שתיים, אבל ככה הוא בטוח שאף פעם לא ראה אותו.

"דניאל, אני מחכה לך בחדר יש לי משהו חשוב לומר לך..." היה זה ביום חמישי כשחזר לשבת חופשית.
"השדכנית טלפנה אתמול..." כך אמא החלה בתיאורה, ניסתה לגשש בעדינות לכיוון הנושא שאליו חתרה.
היא ידעה שבזמן האחרון דניאל רצה הפסקה קלה משמיעת הצעות, והבינה לליבו.
אך הפעם היה זה קצת יותר מורכב וחששה מעט מתגובתו...
"אתה זוכר את הבחורה הנחמדה, יעל, שיצאתה איתה לא מזמן...?" שאלה בעדינות.
"כן" הוא מיהר לענות קצר ולעיניין כמו תמיד,  איך לא חשב בליבו. וניסה להבין לאן היא מנסה לחתור אך ללא הצלחה.
"היא חושבת שאולי כדאי לנסות להפגש עוד פגישה, מה דעתך בעיניין..?"
 זהו הצלחתי לומר את זה חשבה בליבה ולקחה עוד נשימה ארוכה, כדי לקבל את תגובתו.
בחצי מבט היא שמה לב לזיק שנוצר בעיניו וכבר נשמה שוב לרווחה..
"אמא יש לך טלפון..." היתה זאת שירה הקטנה שלהם, שבאה עם הנייד הישר לאמה.
"זאת השדכנית שוב על הקו, היא מצפה לתשובה, מה לענות?" אמרה אמא כשהיא מסתירה בידה את הפומית.
"אתה בטוח שכן..?" אמרה אמא והזיק עבר לעיניה.
וכך נקבעה הפגישה לשני, בראשון לחברו יש חתונה שאינו יכול לפספס.

בנצי מנסה שוב את מזלו ושואל בחצי חיוך את השאלה הקבועה שהיה נהוג אצלם לשאול כשבחורים היו אפופים במחשבות:
"זה אותה בחורה מהפעם הקודמת..."
הוא לא ציפה למבט חמור הסבר שדניאל נעץ בו...
דניאל הזה באמת השתנה, חשב בליבו בנצי, תמיד היינו צוחקים על המשפט הזה ועכשיו זה רק החמיר את המצב...
אני חייב לתפוש איתו שיחה ריצינית מה קרה לחבר הכי עליז בחדר..?

----------------------------------------
טוב הסתבכתי עם העלאה...
אם משהו רוצה לעזור בעיניין אשמח :)
אגב, קריאה מהנה!(עד כמה שתצליחו..:( )