האם יש סיכוי "קטנטן" שהמדע טועה? אבולוציה ע"פ חברים.

קטע מתוך "חברים" בנוגע לאבולוציה.

הסיבה להאמין במדע ובמסקונותיו כאמת מחייבת (ולא כהסבר טכני לממצאים מסוימים, שאפשר לקבל או לא) למרות הכל, היא כי חושבים שאין אלטרנטיבה ו/או שזו האלטרנטיבה הטובה ביותר להבנת המציאות, ו/או שחוששים מפני השלכות מחייבות (רח"ל) של דרך אחרת.
       בגדול החשש העקרוני ביותר הוא מפני חוסר ודאות ושליטה בחיים ובמציאות, המדע מספק (לכאורה) וודאות ושליטה במציאות (כל אחד כפום דרגה דיליה) , לכאורה מבלי להתחייב למשהו שלמעלה ממנו, שכן מה שלמעלה ממנו זו חוקיות עיוורת ולכן האדם שיש לו יכולת לראות ואף לדעת יכול לפחות תאורטית לשלוט בה .  לכן ערעור על כך מפחיד כ"כ את מי שמשועבד לתפיסה כזו, עד שכל ערעור עליו יקבל תירוץ מפולפל יותר. 
אגב התופעה מצויה בכל תפיסה ששואפת לודאות באמצעות הדעת, ולכן במובנים רבים היא חיה ובועטת גם אצל חלקים נרחבים ממה שמכונה עולם התורה .

זה הסבר פסיכולוגי. השאלה היא על תקפותה הלוגית של ראיה.

_________________

אלי'ס

הבעיה העיקרית היא שגם אם אמנם יש סכוי שהכל טעות, אנשים נורמליים מתנהגים מעשית לפי הסביר (לא הוודאי). הרי יתכן שהתאוריות שעל פיהן מכניסים אדם לניתוח לב ובמהלכו הוא חי ע"י מכונת לב ראות אינם נכונות והיא תשבות באמצע הניתוח בגלל כשל בתאוריה שעל פיה נבנתה, אבל אנו מתנהגים לפי הסביר ולא רק לפי המוכח ב 100% (יש כזה דבר?). אך כשמגיעים לעניינים הנוגעים לדת משליכים את השכל הישר שלפיו נוהגים ונתלים בטענות ברמת סבירות כזו שעל פיהן לא היינו משקיעים שקל בבורסה.

תלמיד,

התאפקתי בהודעתי הקודמת מלהביא את טרי פראצ'ט כתנא מסייע. אבל אחרי דבריך, איני יכול עוד.

דוגמא אחת אצלו היא בספר השני מסדרת עולם הדיסק, שמתחיל בכך שהגיבור מוצא עצמו על אבן שמעופפת באמצעות האמונה שאבן יכולה לעופף... אם יפסיקו הכהנים הדרואידים להאמין בכך, האבן תיפול. [פראצ'ט לא משלים את הטיעון, ומשאיר מרומז את האמירה, שהעובדה שהאבן אכן עפה מוכיחה את אמיתות האמונה, ומחזקת את המאמינים. חיזוק האמונה מחזיק כמובן את האבן באויר, שבתורה מחזיקה את האמונה, וכל זאת ללא נקודה ארכימדית. ואידך פירושא זיל גמור].

_________________

אלי'ס ,
אבל כל הדיון שהבאת כאן הוא דיון פסיכולוגי גם זה בין רוס לפיבי וגם השאלה עצמה איך מייצרים ודאות.
השכן,
השמטתי מילה צ"ל "התופעה מצויה בכל תפיסה ששואפת לודאות באמצעות היתלות הדעת", כאשר עיקר ההבחנה היא בין הגדרת הדעת שלי כ"עילה ראשונה" בלשון חכמי ימי הביניים, אל מול הכרה בכך שהדעת שלי היא כלי להכיר את העילה הראשונה באמת, ואידך פירושיה זיל גמור.