|
|
| נשלח ב-11/1/2011 23:33 |
 |
| |
לחימאייר
תודה על ההסבר המעניין והדוגמאות .
ההצלחה התקשורתית שהיתה לסטרוקטורליזם (באופן כללי אנתרופולוגים הופכים לגורו של תרבות יותר מהסטוריונים רציניים)היתה בגלל הכלליות של רעיון המבניות והיכולת של הסט' להסביר כביכול נושאים מגוונים כמו ספרות הסטוריה ועוד.
מדוע בעצם המוזיקה לא נכנסה לתוך הכנפיים הרחבות של הרעיון הסט'?(ראיתי שדיברת רק על הפוסטמודרניות בהקשר של המוזיקה)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2011 15:17 |
|
| |
צענערענע
סטרקטורליזם כן שימש אופן ניתוח גם של מוזיקה. אינני מוזיקולוג ולכן אני לא רוצה להכנס לתחום לא לי, אבל ישנם מאמרים רבים - לצערי לא בעברית- שמשתמשים בסטרקטורליזם לניתוח יצירות מוסקליות. הבעייה היא, וכאן הדברים מחזירים אותנו לשאלתו של צ.ב.י. האם המוזיקה היא סוג של טקסט או לא? אם מוזיקה היא טקסט, כמו ספרות, היסטוריה, תיאטרון וכדומה. כי אז ניתן להחיל עליה את כללי הניתוח הטקסטואליים יהיו אלו סטרקטורליטים או פוסטמודרניים. אם מוזיקה איננה טקסט כי אז לא ניתן להחיל עליה את כללי הניתוח הטקסטואלים.
המעניין בכל הדיון הזה זה שכיום ישנם מוזיקלוגים שטוענים, שהטענה שטענתי כנגד צ.ב.י., היינו הגישה שנקטתי שמוזיקה היא אכן טקסט היא גישה מאד מערבית ובחברות אחרות מוזיקה היא חלק ממארג חיים עמוק יותר שאיננו סמיוטי או טקסטואלי . כך שהם בשם הפוסטמודרניזם, במקרה זה דחיית הדעה המערבית שרואה במוזיקה טקסט, טוענים שמוזיקה בחברות רבות אינה טקסט ולכן לא ניתן להחיל עליה את כליי הניתוח הטקסטואלים, במקרה עליו אנו מדברים: סטרקטורליזם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2011 16:26 |
|
| |
אולי אתה יכול להדגים ולהסביר מתי ואיפה מוזיקה היא חלק ממארג חיים ובמה היא שונה מספרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 20:05 |
|
| |
האם מישהו יכול לסלק את ההודעה הראשונה של הלבובר?
צענערענע
אנתרופולוגים מצאו שישנם תרבויות מסוימות כמו למשל של ילדי אמריקה (אינדיאנים בלע"ז) שבטי ההסה בניגריה בהם אין מילה מיוחדת למוזיקה. זה לא אומר שאין מוזיקה - בוודאי שיש - אבל בתרבויות אלה הרבה פעמים המוזיקה לא מופיע כשלצעצמה אלא או עם תחפושות, הצגות מתוך ריאטואלים מלחמתיים ודתיים. במובן זה המוזיקה היא חלק ממארג חיים לא טקסטואלי . ישנם חוקרים רבים המעירים גם שבתרבויות מסוימות תחושת המגע בכלי המוזיקלי יותר חשובה מהקול שהוא מוציא. כך למשל בקרב שבטים מסוימים מנגנים בכלי עדין למרות שברעש התופים הכבד לא ניתן כלל לשמוע את הצלילים העדינים שלו. גם במקרה כזה טוענים החוקרים הוא חריגה של מוזיקה מרמת הטקסטואליות אל רמת החוש, והמגע. דרך אגב האם קול השופר בראש השנה הוא מוזיקה? הוא טקסט?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 21:08 |
|
| |
השאלה היא מה במהות של אותה מוזיקה שהופך אותה לחלק ממארג החיים האם התכיפות שבה נערכים הריטואלים עד שהם הופכים לחלק מהשגרה או עובדת היות המוזיקה חלק מריטואל?
אם האפשרות השניה היא הנכונה אז השופר נכנס לקטגוריה הזאת .
ומה לגבי המוזיקה הכנסייתית?או העוגב אצל הרפורמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 23:01 |
|
| |
חימאייר, צענערנע,
רק אשחיל מילה במעגל דיונכם: חימאייר, קצת חסרה לי הגדרתך בדבר הטקסטואליות של הניגון. אני לתומי רואה את מבנו של הניגון המצוי מבוסס על תשתית טקסטואלית. כך שגם בתרבויות אותם הצגת בהודעת הקודמת הטקסטואליות הינה מרכיב אלמנטרי במוזיקה (ניגון). ואבהיר את דברי למען אסר ספק: הניגון בעיני הוא ביטוי כלשהו לחווייה אותו חווה המנגן (יוצר). עתה, אותה חווייה מדוברת אינה אלא היפעלות ממושגים 'טקסטואלים' הנוגעים ביוצר (הוא משתוקק לפגוש את אהובתו, ובשל כך הוא בא לידי מנגינה). המנגינה מושתתת על מינוחים - אהבה, תשוקה וכדו' - ואת המינוח הלזה מתיימר הפוסטסטרוקטורליזם 'לפרק', כך שגם כנגד הניגון יצא הפוסטסטרוקטורליסט חוצץ (דוגמא נוספת ואף חדה יותר: עולם הניגון החסידי בכלל והחב"די בפרט - שם המנגן 'מדבר' בניגונו אודות א-לוהות מאוד מוגדרת, עם יחסי גומלין של אל - אדם מערכתיים). הנחה זו בדבר הטקסטואליות שבמוזיקה דחקה אותי להביא את האפשרות התיאורטית בדבר קיומו של האדם בפלנטה משל עצמו.
ייתכן כי בדברכם אודות הטקסטואליות של הניגון מתכוונים אתם אודות מימד אחר של טקסטואליות, אך כיוון שבפוסטסטרוקטורליזם עסקינן אינני יכול לדעת בבטחה את כוונת מושאכם ומשום כך מנסה אני את כוחי כפי הבנתי אני...
 |
|
|
|
|
|
