|
|
| נשלח ב-10/1/2011 16:52 |
|
| |
גם לא יזיק לחזור על תפילת שלמה בחנוכת המקדש
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 16:59 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | | האם לפי הרמב"ם רוב אוכלוסית העולם, הן גויים והן ישראל, הם לא 'חומר מילוי' לחכמים? |
|
זו צורת ההתייחסות הרצויה לחכמים כלפי העולם, אבל זו לא תכלית העולם כפי שכתב במו"נ חלק ג.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 17:06 |
|
| |
מטפחת בהקדמה לפירוש המשניות משמע שאכן תכלית העולם הוא אדם חכם וטוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 17:22 |
|
| |
מסתבר שבמו"נ הוא פירש יותר את דעתו האמיתית, לא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 17:27 |
|
| |
בעל זה לא רעיון מקורי וכבר הקדימו בן זומא
ברכות דף נח.
בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטוה וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני. כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי, ואני משכים ומוצא כל אלו לפני.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 17:37 |
|
| |
מטפחת מעניין, בהקדמה לפירוש המשנה שיועדה לקהל הרחב הוא כתב שהחכם הוא התכלית ואילו דוווקא במורה האזוטרי הוא טען שכל בריה היא תכלית בפני עצמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 17:42 |
|
| |
הוא טען שכל בריה היא תכלית בפני עצמה - לעצמה (או שראוי שכך תהיה בעיני עצמה). זו בהחלט עמדה "קשה" יותר לאדם מאשר היותו חלק משלמות כללית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 19:02 |
|
| |
[מטפחת,
והיכן עומדת עמדה זו (מו"נ) ביחס לגויים? האם יש הבדל בזה בין ישראל והגויים?]
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 19:26 |
|
| |
אני לא חושב, הרי הרמב"ם העריך את אריסטו כקרוב למעלת הנבואה (ולכן מבחינה מסוימת עדיף על יהודים רבים) וידוע משל הארמון שלו. הרמב"ם ודאי חשב שלתורת ישראל ולאורח החיים שהיא מכתיבה יש משמעות ותוכן יותר מתורות וצורות חיים אחרות ולכן כנראה לשלמות נוכל להגיע רק דרך התורה אבל גם גוי יכול לבחור בדרך הזאת. (היחס של המקובלים לגרים הוא שהם בפירוש נחותים מסתם יהודים, השל"ה כמדומני אומר שבעוד על יהודי יש לומר "על כנפי השכינה" לגר יש לומר "תחת כנפי השכינה").
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 19:56 |
|
| |
רבותי הרמב"ם הוא לא בדיוק הפרטנר הליברלי לדיון כאן הנה לשון הרמב"ם במורה: "והנני מפרש לך זה המשל אשר חדשתי לך ואומר, אמנם אשר הם חוץ למדינה הם כל איש מבני אדם שאין לו אמונת דת, לא מדרך עיון ולא מדרך קבלה, כקצות התורן, המשוטטים בצפון, והכושיים, המשוטטים בדרום, והדומים להם מאשר אתנו באקלימים האלה. ודין אלו כדין בעלי חיים שאינם מדברים, ואינם אצלי במדרגת בני אדם, ומדרגתם בנמצאות - למטה ממדרגת האדם ולמעלה ממדרגת הקוף, אחר שהגיע להם תמונת האדם ותארו והכרה יותר מהכרת הקוף"
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 19:56 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | מטפחת
מעניין, בהקדמה לפירוש המשנה שיועדה לקהל הרחב הוא כתב שהחכם הוא התכלית ואילו דוווקא במורה האזוטרי הוא טען שכל בריה היא תכלית בפני עצמה. |
|
עד כמה שאני יודע אין סתירה כלל בין שתי השמועות.
אחרי שנבחרה התכלית (ישראל ותורה) יש לבחור את המשך הנמצאים ביחס לתכלית זו. כל החלטה כזו היא מחודשת ויש לה תכלית בפני עצמה, ולכן בחלק הזה כל בריה יש לה עמידה מצד עצמה.
למשל לצורך האכלת האדם אפשר היה ליצור אינסוף אפשרויות. ההחלטה לברוא דווקא פרה וחלב (למשל) עומדת בפני עצמה, ובחלק הזה יש לפרה תכלית שאיננה נובעת מהיותה מספקת מזון לאדם. וכן על דרך זה כל הבריאה.
זה גם הפשט בהשגחה פרטית והשגחה כללית, ודו"ק.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 22:23 |
|
| |
שותף, האם אתה מאמין שדעותיך השאובות מן הקבלה הן קונצנזוס ביהדות? למה אתה מתעקש לייחס אותן לרמב"ם? באופן כללי, אתה סבור שדעותיו של הרמב"ם יכולות להתיישב עם הקבלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2011 22:38 |
|
| |
דומני שהערבוב בין רמת הקיום של הכלל לזו של הפרט היא בעוכרי הדיון הזה. באשר חכמים מאפיינים את הכלל הישראלי כבעל חלק לעולם הבא ("כל ישראל" בלשונם) , וכבעל מדריגה ויעוד מיוחדים, כאשר פרטים יכולים לחרוג מהשתייכותם לכלל לטוב ולרע, וכך ממזר ת"ח עדיף מכה"ג ע"ה, לחסיד או"ה חלק לעוה"ב , לגיחזי לדואג ולאחיתופל אין חלק לעוה"ב , ניתן להתגייר ועוד כהנה וכהנה. אגב למסלפי התורה בשם תורת הסוד תמהני איך הם יבארו את היות האבות (ובעצם גם משה רבינו קודם מעמד הר סיני...) מוגדרים לפי חז"ל כבני נח , ובכ"ז אומרים לנו חכמים שראוי לאדם לומר (ולנהוג בהתאם) "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי".
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2011 02:09 |
|
| |
[quote]
1. מה הוא ההבדל המהותי בין גוי ליהודי, והאם יש הבדל בין נפש היהודי לנפש הגוי. 2. האם מציאות הגוי בעולם שולית והוא משמש רק כחומר מילוי לישוב העולם לצורך היהודי.
3. האם גויים שיזכו לעולם הבא יהיו בדרגת יהודים.
4. האם החמלה היהודית ראוי שתופנה רק כלפי אחינו היהודים או גם כלפי גויים הגונים. 5. האם גוי מאמין והגון שווה פחות מיהודי שאיננו מאמין או שאיננו הגון. 6. מה ההצדקה שאדם שנולד למשפחה יהודיה יש לו פריוולגיה מיוחדת ואילו אדם שנולד למשפחה נכרית אין לו את אותם התנאים. האם מהותו של אדם נמדדת במרכיב הגנטי שלו או בתכונות נפשו. (סעיף זה קשור לסעיף 1). התשןבות לענ"ד 1. ההבדל המהותי הוא במורשת של מסירות נפש לקיום התורה וכתוצאה מזה היהודי מתוך שלא לשמה בא לשמה וגם אם השלא לשמה התפספס הוא ישמח במצוה עצמה כי היא אמת לעומת הגוי מבואר בגמר שחסד לאומים חטאת כיון שהם אינם עושים אלא להתגאות ולכן נפש היהודי שלמה יותר עם בוראה גם כשהיא סובלת 2. ר"ע אמר חביב אדם שנברא בצלם ואי אפשר לאהוב אדם שהוא רק מילוי 3. בגמרא בראש ע"ז מבואר שלפום צערא אגרא ושהצער הוא כמידת האחריות מראש של מי שמצווה ועושה 4. בתורה כתוב לגר אשר בשעריך תתננו ואכלו ומכאן דרשו חז"ל שיש מצוה לתת לגוי הגון [גר תושב] 5. הגמרא אומרת אפילו נכרי שעוסק בתורה חשוב מכהן גדול ונראה שהדברים ק"ו 6. המרכיב הגנטי בתוספת השפעה סביבתית נאותה הם המשפיעים היחידים על תכונת הנפש ואעפ"כ מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כך שלכל כלל יש יוצא מן הכלל
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2011 03:02 |
|
| |
| yakovw כתב: |  |
6. המרכיב הגנטי בתוספת השפעה סביבתית נאותה הם המשפיעים היחידים על תכונת הנפש ואעפ"כ מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כך שלכל כלל יש יוצא מן הכלל
_________________
|
|
מאחר וגם הגויים דגלו ב"אשת יפת תואר" במלחמה וגם בעיתות שלום, מעט מאוד נשאר מהגנום היהודי, וד"ל.
|
|
|
|
|