|
|
| נשלח ב-12/1/2011 12:40 |
 |
| |
רגע מרמרוש וצלצח, אם אתם יודעים אל תגלו, עוד לא גמרתי את הרמזים...
רמז שביעי; הוא שוכן בעירנו הקדושה...
רמז שמיני; אתמול הוא מסר שיחה בת שעה בפני הרבי מתולדות אהרן.
רמז תשיעי; הוא לא חותם את שמו המלא על ספריו.
רמז עשירי; ספריו לא נמכרים בחנויות. הוא מדפיס, מחלק ולא משאיר לעצמו כלום.
טוב, אף אחד לא יודע?
"נתחבר בס"ד ע"י ד. בלאאמו"ר הרב נחום קוק שליט"א (זצ"ל)".
אמנם באוצר החכמה יש רק כמה עשרות, וגם זה רק מלפני שנתיים, כי ספריו אינם בר השגה, כמו שכתבתי כותב, מקלידים [בעבר על סטנסיל] ומעיפים לבתי כנסת סביב, וזהו.
מאז שהכרתי אותו לפני שנים ספורות, סבורני שמצד גדלות בתורה אין הרבה דומים לו. כל התורה כולה שגורה על לשונו באופן מבהיל, בכל עניין ובכל נושא, ברגע אחד עשרות מראי מקומות וחרוז ומקשר אותם אחד בשני וכמעט שאי אפשר לעקוב אחר שטף דבריו, הנאמרים בנחת אך בשטף.
פעם התבטא שכאבי הראש הגדולים מהם סובל הם מהחידושים שקודחים לו בראש בלי הפסקה והוא מרגיש שחייב לשמור ולכתוב אותם שלא ישתכחו.
ספריו בעיקר בשני תחומים, פסוקי התורה ו'ענינים', דהיינו בסוגיות הש"ס, בלי סדר ובלי קשר.
סימן א' בענין חיוב מחצית השקל
וסימן ב' בענין כלאי הכרם
וסימן ג' דין השחרת רצועות התפילין
וסימן ה' קדשי קדשים שהסתאבו קודם שחיטתן וכו'.
כאמור, לפני כמה חודשים מספר ספריו הגיע למאה שלושים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2011 12:48 |
|
| |
מה עם ר' יעקב עדס?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2011 14:11 |
|
| |
'עדס' בגימטריא 135 עה"כ. האם שאלתו של יעקב135 נחשבת אאוטינג? 
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2011 16:43 |
|
| |
עדס זה 134, ואני לא עדס אפילו עם הכולל....
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2011 22:10 |
|
| |
טבריא, תכתוב את שמו המלא ואולי תביא גם תמונות, תכתוב עליו קצת.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 06:18 |
|
| |
האם אפשר להביא דוגמא מחידושיו, רצוי משהו ש"ליטאי" יוכל להעריך?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 06:35 |
|
| |
שמו המלא זה דוב איסר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 08:30 |
|
| |
לא כל מה שחושבים צריך לכתוב, לא כל מה שכותבים צריך להדפיס, ולא כל מה שמדפיסים צריך לקרוא.
מסופר על שני מחברים שנפגשו, שאל א' את חברו אמאי ספריו לא התקבלו ואין להם ביקוש לעומת ספרי חברו שנחטפים מהמדפים. ענה לו אתה לא מפסיק לכתוב ואני לא מפסיק למחוק...
הזילות שיש היום בהדפסה של דברים מטביעה אותנו בים של נייר משובח שהולך ישר לגניזה. לפני 200 שנה מוכר הספרים היה בא לעיירה וכל החכמים היו שמחים (אם היה להם כסף). היום נכנסים לחנות ספרים וצריך לפשפש היטב כדי למצוא דברים בעלי ערך. הגניזות וחנויות הספרים המשומשים מלאים בטפסים של ספרים שמחבריהם שפכו לכל בתי הכנסת בארץ, וכדי למצוא משהו בעל ערך באוצר החכמה צריך לעבור על חמישים מלקטים שמיחזרו חומר לעוס במאתיים וריאציות. לך תסביר לאברך כולל ממוצע שהסיכומים שלו על סימן ש"י בחו"מ טובים ויפים, אבל אין סיבה להדפיס אותם באלף עותקים ולשלוח אותם לאלף גבאי אוצר ספרים מתוסכלים שאין להם מקום לספרי יסוד או לאלף חתני בר מצוה.
לא באתי לזלזל ח"ו. מהפכת הדפוס וגם הזילות הזו הביאו הרבה הפצת תורה וחכמה, ובלעדיה כנראה שהיינו הרבה שנים אחורה, אבל בשנים האחרונות החלה אינפלציה של הדפסה ללא הבחנה ממש, ללא שום ביקורת, באשמת קלות ההדפסה הבלתי נתפסת, והאנרגיה שצריך להשקיע בברירת האוכל מתוך הפסולת באה על חשבון דברים אחרים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 09:40 |
|
| |
פנחס,
יפה כתבת, ומהרב מבריסק היו אומרים שרוב החיבורים כיום תשעים אחוז ציטוטים מאחרים והעשר אחוז מילות קישור.
אם כי לעצם ריבוי הספרים אני לא רואה פסול. לא יתכן שכל יום יוצאים חמש ק"ג עיתונים בישראל, והרשת מלא מלל בלי סוף, והתוה"ק, עיקר החיים, אצלה נצטמצם ונתפנק.
אבל בנוגע לרב דוב קוק, הלא רוב ככל חידושיו מקוריים ובלי העתקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 11:06 |
|
| |
הנייר סובל הכל, אבל הקוראים לא (ז'וז'ף ז'ובר, הגיגים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 14:37 |
|
| |
היה ברור מלכתחילה שלכך התכוונת וענו לך את התשובה הזו.
ולהעיר, שספריו כתובים בשפה לא כ"כ מובנת לקורא התורני הממוצע. אולי זה בנוי על הקדמות ופנימיות שלא מוכרים כל כך.
ואם יש לך את ספריו וממילא הם מחולקים חינם למה לא תתן לתכנות הפצת תורה כמו בית מלא ספרים ואוצר החכמה וכו'?
אבל, כנראה לא שמעת על רבי ניסים דיין, שיש לו מעל מאה ספרים, וכולם חידושים שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 19:52 |
|
| |
באוצר החכמה יש רבים מספריו.
בדידי הוה עובדה לפני שנה ישבתי מנומנם קצת בביהכנ"ס ביום שני של סוכות ראשון דחוה"מ. משום מה חשבתי שזה יום שלישי של סוכות והנחתי עיני בקריאה של היום השלישי. לראשונה בחיי שמתי על לבי שהפסוק ביום השני אומר
יז וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר--אֵילִם שְׁנָיִם וגו' ואולם בשאר הימים לא כתוב כלל "בני בקר". בבואי הביתה אצתי ל"אוצר החוכמה" (שהיה אז חינם לכבוד החג) והיחיד שמצאתי מדבר על זה בטוב טעם היה הר"ד קוק (לא זוכר את המקור המדוייק). הוא השווה זאת לשינויים הקלים בפר' הנשיאים ולדברי הרמב"ן שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 22:31 |
|
| |
לבקשתך מיימוני העתק מדבר תורה שמצא חן בעיני מתוך ספרו פרסומי ניסא עמוד קלז:
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 22:34 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2011 22:57 |
|
| |
מרמורוש
אני קצת עייף (אפילו מאד) והשפה כבדה ועתירת ביטויים. אנסה לתרגם לעברית מדוברת ונראה אם הבנתי.
יש שני סוגים לפחות באהבת "עצמי".
א. חיפוש תענוגים.
ב. אהבת עצמי רוחנית.
מי שמקיים ב' ולא א', יכול לאהוב את אשתו כגופו. כלומר כעצמו.
מי שמקיים את א' ולא את ב' (אבל יתכן ששניהם יחד זה גם כן מקלקל) אז לא יוכל לאהוב את אשתו כגופו כי באהבת התענוגים העצמי תמיד קודם.
וראיה שכל ישראל נאהבים על מי שאוהב רוחניות ולא תענוגים.
אם תירגמתי נכון, יש להעיר על זה כמה הערות ברמות שונות.
1. החילוק בין תענוג אנוכי פסול לשאיפה רוחנית שהיא שונה הוא עתיק, וגם בו יש חילוקי חילוקים.
2. האם אדם שנהנה מתענוג גופני אינו יכול לבקש לענג את אשתו? אפילו הסופר הגוי או. הנרי מספר על האיש שמכר את שעונו (? נדמה לי) כדי לקנות מסרק לשיער אשתו (והיא כמובן עשתה הפוך. וחיים ולדר תירגם את זה לסיפור חרדי וכבר יצאתי מן הענין).
אפשר כמובן לענות שיש כזו תופעה אבל לא זה מה שכיוונו חז"ל.
3. התענוגות אינם פסולים אלא הם משמשים לעבודת ה' וכאן אישית אני סבור כראב"ם ב"המספיק לעובדי ה' ". אבל, שוב, יש כאן שיטות שונות.
סוף כל סוף, כנראה החמצתי את העיקר. אולי תתקן במה טעיתי או שתואיל להביא דבר נוסף.
וכמובן תודה על טרחתך.
|
|
|
|
|
|
