למה הקבה ברא את העולם אם כל כך הרבה צרות????? [ואני לא מכיר אף אחד שטוב לו, ולא רוצה שיהיה לו יותר טוב]
ואם נאמר כדי לזכך את האדם לקראת העולם הבא
הרי ידוע שגם בעולם הבא יש דרגות שונות בין כל בן אדם ולכן גם שם למעישה האדם יהיה בצער שהוא לא בדרגה יותר גדולה
כמובן שיש את הגדולים שהם באמת ניצלו את הכוחות שלהם ויהיו בדרגה הכי גבוה שאפשר
אבל שאליתי זה על כל יהודי פשוט
וכי יתכן שרוב בני האדם ניבראו רק בשביל לסבול ולהיות בצער כל הזמן?????.
[וכידוע הפתיחה של המסילת ישרים שהאדם לא ניברא אלא להתנעג ]
נשלח ב-11/1/2011 16:11
אף אדם לא נולד או יועד לסבול מאלוקים. בדרך כלל האדם הוא הבוחר את הסבל לעצמו, ולפעמים החברים והגדויילים עוזרים לו לסבול. מי שבוחר לסבול בעולם הזה- הגיונית יסבול גם בעולם הבא, כי הוא בחר לבעוט בטובה שה' נתן לו.
נשלח ב-11/1/2011 16:49
בגלל המזגן. עכשיו הכול ברור. המזגן.
_________________
נשלח ב-11/1/2011 17:30
ממגר כתב:
וכי יתכן שרוב בני האדם ניבראו רק בשביל לסבול ולהיות בצער כל הזמן?????.
[וכידוע הפתיחה של המסילת ישרים שהאדם לא ניברא אלא להתנעג ]
לא יתכן.
ולכן צריך ליישב בשתי דרכים יחד:
א. חטאים וטעויות שלנו הם שגורמים להסתבכויות מיותרות.
ב. תפיסת הסבל תלויה בנו, ואפשר למצוא שמחה ועונג בכל מצב אם רק מתבוננים נכון.
ולגבי העולם הבא אינך מפרש נכון דברי הגמרא שכל אחד נכווה מחופתו של חבירו.
נשלח ב-11/1/2011 17:48
שותף תרוצך היה טוב יותר אילו הסבל היה יחסית מועט.
נשלח ב-11/1/2011 18:17
בעלבעמיו כתב:
שותף
תרוצך היה טוב יותר אילו הסבל היה יחסית מועט.
למה?
כולנו עושים שגיאות כל הזמן, וההזדמנויות לראות בכ"ז חיובי נמצאות בכל רגע.
הרי זו המטרה בסופו של דבר.
תוקן על ידי שותפיפשט ב- 11/01/2011 18:18:11
נשלח ב-11/1/2011 19:02
נכבדיי, לומר שהסבל נגרם מהטעויות שלנו ומהבחירה שלנו וכו'. ברצינות. הבה נבחן שני דברים:
א. אדם נולד עם נכות קשה, מחלה קשה, או לחלופין, ילד שסובל שנים ממחלה ממאירה או ניוונית. האם הוא או בני משפחתו בחרו בסבל הזה, האם הוא הגיע אליהם בגלל מעשיהם? (ואנא זכרו, לא תמיד החזיקו היהודים מ"גלגול נשמות", הרעיון התקבל ו"הוסכם" רק מאז "התגלות" הזוהר לפני שבע מאות שנה).
ב. במובן מסוים, יש אמת באמירה ש"תפיסת הסבל תלויה בנו", אבל במידה רבה הימנה יש אמת בטענה שהרוב המוחלט של בני האדם שעל פני כדור הארץ אינו זוכה לחינוך ולכישורים להגיע למדרגה זו, אולי אף לדעת שקיימת מדרגה כזו בכלל. ובסופו של דבר, הרוב המוחלט של המילארדים שחיו ושחיים ושיחיו על פני כדור הארץ נידונים לסבל ואינם יכולים להתיר עצמם מבית האסורים הזה, סבל שלא נובע מבחירותיהם.
ניקח דוגמא שכאילו תלויה באדם: אדם יכול לטעון: רע לך עם בן הזוג, לדוגמא, זו בחירה שלך! וזו בחירה שלך להישאר עמו! וכו'. גם זה לא נכון. א. כי צורת החיים האוטומטית והמתוכנתת שלנו לא מאפשרת לנו להסתכל על המצב "מהצד" ובאובייקטיביות, ואנו מצד הטבע שוקעים במציאות שיצרנו ואיננו יכולים להציל עצמנו ממנה. ב. כי בני אדם טועים, אנושי לטעות, ואח"כ זה גורם להם סבל רב שאותו הם לפעמים לא יכולים לתקן, כי אם יפרקו משפחה, לדוגמא, גם כן יסבלו מהתוצאות.
כמובן, במקרים של מחלות - שאינן דבר נדיר לצערנו, או שאר אסונות, ודאי אין זו בחירה שלנו, ולומר שאדם יכול להתעלות מעל סבל של אובדן ילד, לדוגמא, זו לא תשובה ראויה.
סבל, אגב, שולט בכל עולם החי. בניגוד לדעה הנאיבית שבעלי החיים חיים בהרמוניה ומתפרנסים מידו של הקב"ה מבלי לעבוד ולהיות סבלים וקייצים, האמת המרה היא שרוב מוחלט של בעלי החיים שנולדים על פני הארץ - אינם מגיעים לבגרות (שלא לדבר לזקנה...), והם מושמדים על ידי חיות טרף, או ברעב ובצמא ובמחלה לפני הגיעם לבגרות.
ולגבי עצם השאלה, היא מניחה שלבורא אכפת... וכי מנין לנו זה?... הן במלאכיו ישים תהלה...
נשלח ב-11/1/2011 19:09
השגיאה הגדולה ביותר היא- שהאדם לא נהנה מהעולם הזה שה' הכין בעבורנ התורה מזהירה אותנו מה יהיה עם לא נשמח
תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב /הי"ב
אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק ר' חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל רבי לעזר חשש להדא שמועתא ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא
נשלח ב-11/1/2011 19:25
לארי כתב:
ואנא זכרו, לא תמיד החזיקו היהודים מ"גלגול נשמות", הרעיון התקבל ו"הוסכם" רק מאז "התגלות" הזוהר לפני שבע מאות שנה.
לא כולם זוכרים כמוך.
_________________
גילוי נאות: שותפיפשט הוא גם שותפיסוד.
נשלח ב-11/1/2011 19:46
האדם לא נברא אלא להתענג על ה', אלא גם לעבוד אותו וגם לסבול קצת ...
בכללות, הציור המדומה הילדותי והמטופש כאילו אחרי עבודה מאומצת תגיע לאוטופיה שלימות ומתיקות אינסופית של מנוחת העובד , עבר זמנו. זה גם בעניני פרנסה גם בזוגיות וגם ביהדות ..
נשלח ב-11/1/2011 19:49
pi_haton כתב:
בכללות, הציור המדומה הילדותי והמטופש כאילו אחרי עבודה מאומצת תגיע לאוטופיה שלימות ומתיקות אינסופית של מנוחת העובד , עבר זמנו.
מי גילה לך רז זה ?
הואל לשתפנו בו.
_________________
גילוי נאות: שותפיפשט הוא גם שותפיסוד.
נשלח ב-11/1/2011 19:59
גדול הפשטנים בדורינו ומי שכל רז לא אניס ליה לא צריך לי ולדכוותי .
השאלה היא , מהן ההגדרות של עונג ומהן ההגדרות של סבל . יש אנשים ושעות שאי אפשר לפרט בהן/להם את העניינים כמות שהם מצד הסבל שבו נמצא השואל , אולם זאת האמת הפשוטה . יש בורא שמשעבד אותך ולא חייב לך שום דבר . ברצונו נתן לנו את תורתו וברצונו יעשה לנו חיים קלים או קשים בזה ובבא. יש שכר ועונש וכו' אבל לא יכול כל אחד לנסות לקבוע מדדים אלו כראות עיניו.
נשלח ב-11/1/2011 20:33
pi_haton כתב:
גדול הפשטנים בדורינו ומי שכל רז לא אניס ליה לא צריך לי ולדכוותי .
באר, באר.
_________________
גילוי נאות: שותפיפשט הוא גם שותפיסוד.
נשלח ב-11/1/2011 21:05
ייסורים למה זה טוב ?!
בגמרא בסנהדרין דף ק"ח כתוב
"ת"ר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם וכתיב שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל וכתיב ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון וכתיב ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב וכתיב יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים וכתיב וברגע שאול יחתו והיא גרמה שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו"
מבואר כאן שעולם שאין בו ייסורים גורם לנהנתנות מופרזת דבר שמוציא מהעולם את האל וכיון שהאל יוצא "מלאה הארץ חמס" העולם הופך למושחת ולכן רק עולם שיש בו גם יסורים הוא עולם מאוזן יותר עמוק יותר ועשיר יותר בתוכן פנימי לעומת עולם של נהנתנות שהוא דל ושיטחי
ומי שמקבל את היסורים שלו כ"מזבח כפרה" (גמ' ברכות דף ה') שממתק, הייסורים נעשים ליסורים של אהבה "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בנו ירצה"
ומבואר עוד בגמרא ב"ב דף י'
"וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלוהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם א"ל כדי שניצול אנו בהם מדינה של גיהנם"
העשייה של החסד עם העניים היא היא ההצלה של העולם כולו ובשביל זה ייסורים זה טוב לא רק למתייסרים עצמם אלא לעולם כולו שעל ידי ההזדהות עם המתייסר והחסד העולם כולו ניצול מדינה של גהנום
ואמנם שאפילו רבי אליעזר חלה ביסורים שאל אותו ר' יוחנן "חביבין עליך יסורין" בשביל שיקבל אותם באהבה ויכפר על העולם אמר לו "לא הן ולא שכרן" וודאי אי אפשר לדון אדם בשעת צערו ובשביל זה נתן ר' יוחנן את ידו והקים אותו כלומר שאם יש מה לעשות בשביל להינצל מהייסורים הכרח וחובה על המצטער עצמו ועל העולם לעשות הכל בשביל להקים אותו ולא לקבל באהבה ולהישאר פסיביים ובכ"ז האמת היא אמת וכשאין דרך להנצל מהיסורים המעלה הגדולה היא לקבל אותם באהבה ולא להיות מבעט ביסורים שעל ידי כך היסורים של היחיד נעשים לקרבן הציבור, כולם מזדהים איתו ומרגישים חלק בצער העולם, ויוצרים עומק נוסף בליבם דבר שנמנע אם הוא מבעט בהם
וההרגשה הזאת של המזבח והקרבנות שמכפרים על הציבור כולו על זה נאמר "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" וכבר אמר האומר [או שלא אמר] טוב למות בעד ארצנו שהוא ההרגשה שהקרבן שווה את המאמץ והוא לא על חינם וכבר היו כאלו שמסרו את נפשם ברצון ובשמחה ובוודאי כשהמצב הוא שאין ברירה אין כדאי יותר מאשר הקבלה שלהם שזה משיב לאדם עצמו את הנפש וטוב לו
כאן זה מגיע לנקודה נוספת של התרסה למה שדווקא יסבול ההוא ולא האחר למה דווקא הצדיק ולא הרשע ממנו וכבר נתקשה בזה משה רבנו והדברים ארוכים
_________________
נשלח ב-11/1/2011 21:11
איני טוען ח"ו שאלוקים אוהב דם ויזע . ותופעת הקירבון לא יוצרת אצלי קתרזיס. אבל ראיית העולם הרוחני כחד מימדי מוגזמת.
נשלח ב-11/1/2011 21:26
כאבים ויסורים הם ההתנגשות שבין דבר קיים לבין מציאות (זמנית) של היעדר. כאשר דבר יש לו מקום, תנאים המאפשרים את קיומו, הוא שמח וטוב לב. כאשר דבר אין לו מקום, וחסרים לו תנאים הנדרשים לקיומו, הוא מרגיש את החיסרון וזה בא לידי ביטוי בתחושות הסבל והמגבלה למיניהן.
הנקודה היא אם כן להימצא במצב שבו המקום והתנאים הנדרשים לקיום נמצאים וזמינים. זה ההבדל בין אושר לסבל.
החטאים גורמים ליצירת "מציאות של העדר" סביב האדם. זו הבחירה שהעמיד לפניו הבורא- לברוא את עולמו וסביבתו בעצמו במציאות אמת או שקר. בניה נכונה של החיים נותנת מקום ותנאי קיום, ובעקבותיה צמיחה ושמחה. בניה שגויה יוצרת אשליה של מקום ותנאים אבל בסופו של דבר מביאה לידי התנגשות הנגמרת בסבל ומגבלה.
לכן כל סבל ומגבלה הם תוצאה של מציאות שקרית הסובבת את האדם ואיננה מאפשרת לו קיום נכון. סילוק השקר יביא לסילוק ההעדר איתו, על כל סממניו המכאיבים.
