פרשת בשלח

שירת הים אינה מותירה מקום כלל למעשיהם של ישראל. השירה כולה מדברת על ריבונו של עולם, ועל החסד שהוא גמל עמנו בקריעת ים סוף. השירה מלמדת כי ריבונו של עולם הוא שגאל אותנו מהמצרים, הוא שנשף ברוחו והביא לכיסוי הים, והוא שהביא לכך שכל גויי הארץ מסביב ייראו מאוד מבואם של ישראל. הפסוק המתמצת יותר מכל את מהות השירה הרי הוא "ד' ימלוך לעולם ועד". המפלה הניסית של המצרים מרחפת בין כל שורות שירה מופלאה זו. היא המקור היסודי לאמונתנו בניסים גלויים, והיא מהווה המשך לפלא הגדול שנגלה לנו כי ד' "הולך" לפני עם ישראל: "וַד' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה".

חשוב להשוות שירה זו לשירה אחרת - שירת דוד לאחר נצחונותיו במלחמה. אף הוא מתאר בתחילת השירה את החסד האלוקי ששרה עליו וגאל אותו ממצוקתו:
"יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים. יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִי" (שמו"ב כב).

ביטויים אלה דומים מאוד לאלה שנאמרו בשירת הים. ברם, בחלק השני של שירתו דוד המלך משנה לחלוטין את הצליל ואת התוכן:
" הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי. מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִדֵנִי. מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי. וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי. תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי. אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם".

כבר בקריאה שטחית עולה כי מדובר ביחס אחר לחלוטין בין מעשה אדם למעשה אלוקים. הקב"ה נגלה דרך גבורתו של דוד המלך עצמו. הקב"ה משווה את רגליו כאילות, מלמד את ידיו למלחמה, ודוד המלך הוא הרודף אחר אויביו ומשמיד אותם, ולא שב עד כלותם.

סיבת ההבדל בין שתי השירות מובנת מאליה. שירת הים היא שירת עם שיצא זה עתה ממצרים, פוחד מלחמה עד שריבונו של עולם מסב את דרכו פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה. קריעת ים סוף הייתה ניסית כולה, בשל חוסר היכולת של האומה לעמוד על רגליה שלה; לעומת זאת, שירת דוד המלך היא שירת המלוכה, שירת ההתמודדות של האומה בארצה. דוד המלך נלחם בדרך בה נלחמים, וריבונו של עולם אינו עושה ניסים חיצוניים המשנים סדרי טבע (אין ניסים בימיו של דוד, אולי למעט עמק רפאים), אלא מתגלה דרך הלוחמים של דוד.

אנו עצמנו נמצאים כיום כמו בימיו של דוד. לא עם שזה עתה יצא מגלות אנו, כי אם לאחר עשרות שנים של עמידה על רגלינו שלנו בחסדי שמיים. על כן, לא את הניסים המשנים סדרי טבע עלינו לחפש, כי אם לראות את ההתגלות האלוקית המיוחדת דרך הלוחמים, במובן הפשוט של המילה. לא את רחל אמנו המשוטטת בין הלוחמים ומצילה אותם

ולא נחם אלוקים דרך ארץ. ה' לא נהג את ישראל כמנהג העולם שהשתיה מגיעה מלמעלה והאוכל מלמטה, אלא במדבר היה הפוך אוכל מלמעלה "מן", ושתיה מלמטה, בארה של מרים.

וחמושים עלו בני ישראל. מפרש רש"י אחד מחמשה יצא והשאר מתו במכת חשך, והתרגום יונתן אומר וחמושים וחמשה טפלי, פירוש כל אחד היה לו 5 ילדים. שואל הבאר יוסף איך יתכן שכל אחד היה לו בדיוק 5 ילדים, ומתרץ שכיון שמתו ארבעה מכל חמשה ואלו שנשארו קבלו על עצמם לטפל ביתומים מכל הארבעה חלקים, אז לכל אחד היו לו 5 משפחות, ובזכות החסד הזה זכו ונעשו להם הניסים, וזה שמוסיף התרגום ירושלמי בעובדא טבא פירוש במעשים טובים. וגם הפסוק אומר זכרתי לך חסד נעוריך.

ויקח משה את עצמות יוסף עמו. חז"ל אומרים על משה את הפסוק וחכם לב יקח מצות, שכולם עסקו בכסף ובזהב ומשה התעסק עם עצמות יוסף, חז"ל אומרים שאין מלוים לו לאדם אחר מותו לא כסף ולא זהב רק תורה ומעשים טובים, וזה שאמר ויקח עצמות יוסף "עמו" כי למעלה לוקחים רק מצות (כלי יקר).

לפני בעל צפן. הדעת זקנים שואל איך אמר ה' לחזור ועשה סימן לפני בעל צפון, הלא אסור לעשות סימן בעבודה זרה, כמו שנאמר ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, ומתרץ בגלל שזה היה לפני מתן תורה.

ואמר פרעה לבני ישראל. אומר רש"י, על בני ישראל. התרגום יונתן מפרש שפרעה אמר לדתן ואבירם שנשארו במצרים. שואלים אם הם היו רשעים הרי היו צריכים למות במכת חשך, ומתרצים שבאמת רצו לצאת, אבל הם חשבו שכיון שזה רק לשלשת ימים אם כן לא כדאי לצאת ואח"כ לחזור, ולהם לא סיפרו הסוד שהולכים ולא חוזרים, כי הם היו מלשינים לפרעה.

ופרעה הקריב. 1 פרעה הלך הראשון למלחמה, 2 הקריב קרבן לבעל צפון, 3 הקריב את ישראל לאבינו שבשמים, שעל ידו עשו ישראל תשובה.

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. למה ביציאת מצרים היו צריכים זכויות כמו דם פסח ודם מילה, וכאן אמר להם אתם תחרישון, ומתרצים מכיון שה' ידע מראש שתהיה כאן מסירות נפש כמו נחשון וכדומה, ואיפה שיש מסירות נפש זאת הזכות הכי גדולה (אבני נזר).

כמו כן שואלים למה לא בנו בית המקדש בהר סיני ששם נתנה תורה, רק הר המוריה הוא מקום שיהודי פשט צוארו לשחיטה לכבוד ה' יתברך, לכן שם ראוי לבנות בית המקדש ואין לך מקום נכבד יותר מזה.

ונתחלקו בני ישראל לד' כתות, כת אחת אומרת נצעק כנגדם, ושניה אומרת נעשה מלחמה כנגדן, ושלישית אומרת נשוב למצרים, ורביעית אומרת נפול לים, כי טוב מיתת הים משל חרב, משה השיב לכל הד' כתות כעניינם, לכתה שאמרו להפיל עצמם בים אמר להם אל תיראו וגו', לכתה שאמרו לחזור למצרים אמר להם כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, לכתה שאמרו להלחם עם המצריים אמר להם ה' ילחם לכם, ולכתה שאמרו נצעק כנגדם, להם אמר ואתם תחרישון (יונתן בן עוזיאל).

וידעו מצרים כי אני ה'. מסביר הגרא"מ שך זצוק"ל כמה זמן ידעו מצרים את ה', רגע לפני המות, כי עד הרגע האחרון ממש רצו להלחם נגד ישראל, מזה אנו רואים מה זה רגע וידעו את ה', שהיה כדאי כל הניסים והנפלאות כדי שהמצרים ידעו את ה' לרגע אחת, על אחת כמה וכמה בני ישראל שהם עובדים תמיד את ה'.

ויבקעו המים. אומר רש"י כל מים שבעולם, ופשוטו כדי לפרסם בכל העולם את הניסים, ויש מפרשים כדי להטעות את מצרים, שהרי צריכים להבין שפרעה הלא היה מלך גדול והיו לו הרבה עבדים ואיך זה כשרואים שהים נבקע לישראל לא פחדו ליכנס, הלא הם רואים נס גלוי לישראל למה חשבו שינצלו, רק התירוץ שראו שכל המים שבעולם נבקעו, ואמרו שזה לא קשור לישראל, אלא אמרו שזה דרך העולם, וזה מה שמפרש התרגום נערמו מים חכימו מיא, שהמים עשו חכמה וערמה כדי להטעות את פרעה, רק שואלים איך עשו המים דבר שלא נצטוו, וכן למה מגיע עונש למצרים, הלא הם קיימו את ציווי ה' שאמר לאברהם ועבדום וענו אותם, אלא מפני שהוסיפו על השעבוד, שה' לא אמר להם לזרוק את הילדים ליאור, או להכניס ילדים בתוך הקיר, אם כן אמרו המים שכמו שהם הוסיפו גם אנחנו מוסיפים, וגם אצל חשך

כתוב בתהילים שלח חשך ויחשיך, ואמרו חז"ל ויחשיך עוד, ולא מרו את דברו, למה לא מרו מפני שהמצרים הוסיפו על השעבוד לכן גם לחשך מותר להוסיף (באר יוסף).

והמים להם חומה. פעם אחת כתוב חומה מלא עם ו' ופעם שניה כתוב חמה בלי וי"ו מלשון חמה וכעס, שאומרים חז"ל ששבט דן העבירו פסל מיכה ובגלל זה כתוב חמה.

יש עוד פירוש קבוצה ראשונה נכנסו בתוך הים ואח"כ נהיה יבשה, כמו שכתוב ובני ישראל הלכו בתוך הים ביבשה ועשו מסירות נפש, ואצלם כתוב חומה עם וי"ו, ואח"כ נכנסו הקבוצה השניה ואצלם כתוב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, שהם חיכו עד שתהיה יבשה ואח"כ נכנסו בים ואצלם כתוב חמה בלי וי"ו שזה לשון כעס שלא מסרו נפשם (הגר"א).

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. אם ישמרו ישראל לא לדבר בבית הכנסת אלא להחריש, אז הקב"ה ילחם לכם (זוהר הקדוש).

בשירת הים יש 18 פסוקים עד הפסוק כי בא סוס, לחזק את 18 חוליות שבאדם {זוהר}.

הים ראה וינס. מה ראה? ארונו של יוסף, גם אצל יוסף כתוב וינס החוצה "אמר הקב"ה ינוס הים מפני הנס מן העבירה" (מדרש תהלים).

בשירת הים פסוק ה' כתוב ירדו במצלות כמו אבן, ובפסוק י' כתוב צללו כעופרת, ובפסוק ז' כתוב יאכלמו כקש, וכתב רש"י דהרשעים, כקש הולכים ומטרפין עולין ויורדין, בינונים, כאבן, והכשרים כעופרת שנחו מיד. והקשו שאם כן הכתובים אינם לפי הסדר, או שיהא כתוב קש אבן עופרת, או עופרת אבן קש. וביאר חכם אחד, ששלוש קבוצות של מצריים רדפו אחרי היהודים, א) שרדפו רק בגלל ציוו של פרעה, ב) שרדפו בגלל שנאת ישראל, ג) שרדפו בשביל לקבל שלל. והדברים מדוייקים בפסוקים, 'מרכבות פרעה וחילו ירה בים' זאת הקבוצה הראשונה כיון שבדרך כלל החיילים הראשונים הם החיילים הקבועים, וכיון שלא עשו משנאת ישראל 'ירדו במצולות כמו אבן'. אחריהם 'וברב גאונך תהרס קמיך' אלה שרדפו משנאת ישראל, ולכן 'יאכלמו כקש'. והאחרונים שרדפו היו אלו שרדפו בשביל השלל ולכן הם רדפו אחרונים 'אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל' ולכן 'צללו כעופרת'.. ואמרו את זה לגרח"ק והקשו לו שלפי זה קשה מה שאנו אומרים בכל יום 'ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים', ורודפיהם היינו שונאי ישראל ומדוע לא היו כקש? וענה מיד ע"פ הגמ' ב"ב עג ע"ב דמשמע שם דאבן שנמצא במים שהולכים במהירות מתנענע כקש, וגם כאן אומרים, כמו אבן במים עזים, והיינו כמו קש.

ציווי המן, 1 עומר לגולגולת, 2 לא להותיר למחר (דתן ואבירם לא קיימו), 3 להכין מיום שישי לשבת, 4 לא ללקוט בשבת (דתן ואבירם לא קיימו), 5 צנצנת המן, לשנה הבאה כשהקימו את המשכן.

ניסי המן, לא לקחו יותר ולא פחות, היו לו כל הטעמים שבעולם חוץ משום ובצל קשואים אבטיחים חציר, שאלו לא טובים למינקת (רש"י בהעלותך), ביום שישי היה כפול, וכן בערב חג ובערב יום כיפור, ביום השבת היה משונה בטעם יותר טוב מבחול, ביום השבת לא נהיו תולעים, גם בצנצנת המן לא היו תולעים, בסוף ארבעים שנה מז' אדר עד ט"ז ניסן נשתייר בכליהם ולא נהיו תולעים, היה מגיד לכל אחד את המצב שלו, שנאמר כזרע גד מלשון מגיד.

יש בפרשה 3 פסוקים שיש בהם יחד 72 אותיות, בפרק י"ד פסוקים י"ט, כ, כ"א, כנגד שם ע"ב (רש"י מסכת סוכה).

שבת שירה

וירא ישראל את היד הגדולה. מה המריץ לנחשון להכנס בים, היד הגדולה של בת פרעה שהושיטה את היד וה' הגדיל את ידה, אמר נחשון אני אכנס בים וה' יעזור, וזה הכוונה וירא ישראל את היד הגדולה.

אז ישיר. אומר בעל הטורים ישיר ר"ת י' שיר, שיש 10 שירים: שירת הים, שירת הבאר, שירת האזינו, יהושע, דבורה, חנה, דוד, שלמה, חזקיה, ושירה לעתיד לבוא בב"א, ולכן לא כתוב אז שר רק ישיר, כי לעתיד לבוא אנחנו עוד פעם נשיר בב"א.

גם עוברות במעי אמן אמרו שירה, שנאמר במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל.

ר' יהושע בן לוי אומר כל האומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה בעולם הבא (סנהדרין צ"א). כל האומר שירת הים בשמחה גדולה מוחלין לו כל עוונותיו (מדרש תהילים י"ח).

זה קלי ואנוהו. חז"ל אומרים התנאה לפניו במצות טלית נאה סוכה נאה וכו', וצריך להבין למה כתוב הדרש של הידור מצוה    בפרשת שירה, הרי מן הראוי היה לגלות דין זה באחד מהפרשיות שכתוב בו קיום מצוות כגון ציצית או סוכה וכדומה, ומתרצים שחוץ ממה שהקב"ה העביר את ישראל בים, ה' הוסיף עוד הרבה ניסים בים, כמבואר במדרש שצמחו כל מיני פירות והיו כל מיני צמחים ובשמים ומים מתוקים וחלונות בתוך הקירות של מים וכו' וכיון שה' הוסיף לנו הרבה יותר מן הצורך, אם כן בוודאי אנחנו צריכים גם להוסיף במצות הרבה יותר מהדין ולייפות ולנאות כל מצוה כמה שאפשר (באר יוסף). ויש מוסיפין בזה, דהנה יעויין ברש"י פרשת ויצא כט, לה, שכתב וז"ל "הפעם אודה" שנטלתי יותר מחלקי מעתה יש לי להודות, ומבואר דענין ההודאה באה במיוחד על הכרת טובה שמכירים במה שמקבלים יותר מהחלק המגיע, ולכן בים בא ביטוי ההודאה בענין של הידור מצוה שמתוך ההכרה וההודאה על מה שקיבלנו מהקב"ה יותר מהחלק המגיע לנו אנו מבטאים כנגד זה את רצוננו בעבודתו ית' יותר מאשר אנו מצווים ומוכרחים. ויש אומרים שמפני שהנס החמישי שנעשה בים [ראה ברע"ב אבות פ"ה מ"ד] היה שהמים שנקפאו בקרקעית הים לא היו חתיכה אחת אלא כאבני בנין משולבות, וזה ודאי כדי שיהיה נאה לישראל, וקיבלו על עצמם כנגד זה להתנאות לפניו במצוות.

ויסע משה את ישראל מים סוף. אומר

*--center e**--footer s*

*--main page e**--left e* *--left e* רש"י שבני ישראל רצו להשאר עוד לאסוף כסף וזהב, ואחרי כן באו במרה ולא היה להם מים כי הקב"ה רצה להראות להם שכסף לא שוה כלום, שהרי יש לכם הרבה כסף ואין לכם לשתות, האם אפשר לשתות כסף וזהב? (בעלי מוסר). שבעים תמרים. מפרש האבן עזרא שבעים סוגי תמרים, כי שבעים אילני תמרים לא מספיק לכל ישראל כמובן. עמלק מרמז על היצר הרע, דרכו של היצר הרע תמיד לדחות למחר, כשרואה שאחד מתעורר לה' אומר לו תתחיל ממחר כדי לקרר אותו, וזה שאומר הפסוק צא הלחם בעמלק מחר תלחם עמו מתי שאומר לך מחר ואל תשמע לו. רפידים. אומרים חז"ל רפו ידיהם מן התורה, יש מפרשים ידיהם שהפסיקו לתמוך בתורה, לתת צדקה שנותנים עם הידיים. כי יד על כס קה. אין הכסא שלם ואין שמו שלם, שחסר ו-ה משם ה' ואות א' מכסא, זה שאומר כי בחר ה' בציון כשיבוא משיח א-ו-ה למושב לו יושלמו האותיות א-ו-ה. זה שאנו אומרים בתפילה הוא קים ושמו קים וכסאו נכון, הוא קים אותיות הוא, ושמו קים זה אותיות ו-ה, וכסאו נכון זה אות א' של הכסא. רמז לפורים כי יד על כס יה, "כי" ר"ת כל ישראל, "י"ד" קורים מגילה בי"ד, "על כס" בירושלים, שהוא כסא ה', "י-ה" קורין בט"ו, "אמחה" בגימטריא 54, יש 54 פעמים המן במגילת אסתר. "מחה אמחה" בגימטריא זה המן (בעל הטורים). גואלי ישראל "אמחה" ר"ת אהרן משה חור ה', אסתר מרדכי חרבונה ה', אליהו משיח ח' נסיכים ה' (הגר"א). ואלו 8 נסיכים: ישי, שאול, שמואל, עמוס, צפניה, צדקיה, משיח, אליהו, (סוכה נ"ב). מספר "שערי תשובה" - שער שלישי. ויש אזהרות שאין מקצת ההמון שומרים עיקר האזהרות, כמו החבלה וההכאה, שהמכה את חברו - עובר בשני לאוין, שנאמר (דברים כ"ה ג') "ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין נח:) כל המרים יד על חברו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע, שנאמר (שמות ב' י"ג) "ויאמר לרשע למה תכה רעך", למה הכית לא נאמר אלא למה תכה. ואיוב אמר (ל"א כ"א) "אם הניפותי על יתום ידי". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין נח:) רב הונא קצץ יד המכה, שנאמר (איוב ל"ח ט"ו) "וזרוע רמה תשבר". ועוד מפורש ברמ"א שו"ע חושן משפט ריש סי' ת"כ שהמכה את חברו בנידוי ובחרם מאיליו, ואסור לצרפו למנין לכל דבר שבקדושה. נוהגין לאכול בט"ו בשבט מיני פרי אילנות וביחוד מפירות ארץ ישראל (לקיים עשה לך ציונים). להראות שהיום ראש השנה לאילנות (לענין תרו"מ וכו'). ונוהגים להתפלל גם על אתרוג נאה. *--search s**-- * * method="get" action="searchResult.asp">*--search e* ******* type="text/">*-- *********_client = "pub-5184241413025939"; /* ???? ????? ?? ???? 120x600 */ *********_slot = "2206322892"; *********_width = 120; *********_height = 600; //* ******* type="text/" src="http://pagead2.*****************.com/pagead/show_ads.js"> ******* src="http://pagead2.*****************.com/pagead/js/r20101117/r20110106/show_ads_impl.js">*******>google_protectAndRun("ads_core.google_render_ad", google_handleError, google_render_ad);*************** style="position: absolute; top: 0px; left: 0px" id="*********s_frame2" height="600" marginheight="0" src="http://googleads.g.doubleclick.net/pagead/ads?client=ca-pub-5184241413025939&output=html&h=600&slotname=2206322892&w=120&lmt=1294780867&flash=10.1.53.64&url=http%3A%2F%2Fwww.datipage.co.il%2Fpage.asp%3Fp%3D7291&dt=1294780866573&shv=r20101117&jsv=r20110106&saldr=1&prev_slotnames=0367110400&correlator=1294780866120&frm=0&adk=1127664866&ga_vid=1249292874.1293045396&ga_sid=1294780800&ga_hid=1818457187&ga_fc=1&u_tz=120&u_his=14&u_=1&u_h=768&u_w=1024&u_ah=728&u_aw=1024&u_cd=32&u_nplug=0&u_nmime=0&biw=1003&bih=503&ref=http%3A%2F%2Fwww.datipage.co.il%2Fcat.asp%3Fc%3D1044&fu=0&ifi=2&dtd=1263&xpc=jL5PkXUBgt&p=http%3A//www.datipage.co.il" frameborder="0" width="120" allowTransparency name="*********s_frame" marginwidth="0" scrolling="no"><* *--banner left s* *--* *--* *--banner left e*

ולא נחם אלוקים דרך ארץ. ה' לא נהג את ישראל כמנהג העולם שהשתיה מגיעה מלמעלה והאוכל מלמטה, אלא במדבר היה הפוך אוכל מלמעלה "מן", ושתיה מלמטה, בארה של מרים.

וחמושים עלו בני ישראל. מפרש רש"י אחד מחמשה יצא והשאר מתו במכת חשך, והתרגום יונתן אומר וחמושים וחמשה טפלי, פירוש כל אחד היה לו 5 ילדים. שואל הבאר יוסף איך יתכן שכל אחד היה לו בדיוק 5 ילדים, ומתרץ שכיון שמתו ארבעה מכל חמשה ואלו שנשארו קבלו על עצמם לטפל ביתומים מכל הארבעה חלקים, אז לכל אחד היו לו 5 משפחות, ובזכות החסד הזה זכו ונעשו להם הניסים, וזה שמוסיף התרגום ירושלמי בעובדא טבא פירוש במעשים טובים. וגם הפסוק אומר זכרתי לך חסד נעוריך.

ויקח משה את עצמות יוסף עמו. חז"ל אומרים על משה את הפסוק וחכם לב יקח מצות, שכולם עסקו בכסף ובזהב ומשה התעסק עם עצמות יוסף, חז"ל אומרים שאין מלוים לו לאדם אחר מותו לא כסף ולא זהב רק תורה ומעשים טובים, וזה שאמר ויקח עצמות יוסף "עמו" כי למעלה לוקחים רק מצות (כלי יקר).

לפני בעל צפן. הדעת זקנים שואל איך אמר ה' לחזור ועשה סימן לפני בעל צפון, הלא אסור לעשות סימן בעבודה זרה, כמו שנאמר ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, ומתרץ בגלל שזה היה לפני מתן תורה.

ואמר פרעה לבני ישראל. אומר רש"י, על בני ישראל. התרגום יונתן מפרש שפרעה אמר לדתן ואבירם שנשארו במצרים. שואלים אם הם היו רשעים הרי היו צריכים למות במכת חשך, ומתרצים שבאמת רצו לצאת, אבל הם חשבו שכיון שזה רק לשלשת ימים אם כן לא כדאי לצאת ואח"כ לחזור, ולהם לא סיפרו הסוד שהולכים ולא חוזרים, כי הם היו מלשינים לפרעה.

ופרעה הקריב. 1 פרעה הלך הראשון למלחמה, 2 הקריב קרבן לבעל צפון, 3 הקריב את ישראל לאבינו שבשמים, שעל ידו עשו ישראל תשובה.

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. למה ביציאת מצרים היו צריכים זכויות כמו דם פסח ודם מילה, וכאן אמר להם אתם תחרישון, ומתרצים מכיון שה' ידע מראש שתהיה כאן מסירות נפש כמו נחשון וכדומה, ואיפה שיש מסירות נפש זאת הזכות הכי גדולה (אבני נזר).

כמו כן שואלים למה לא בנו בית המקדש בהר סיני ששם נתנה תורה, רק הר המוריה הוא מקום שיהודי פשט צוארו לשחיטה לכבוד ה' יתברך, לכן שם ראוי לבנות בית המקדש ואין לך מקום נכבד יותר מזה.

ונתחלקו בני ישראל לד' כתות, כת אחת אומרת נצעק כנגדם, ושניה אומרת נעשה מלחמה כנגדן, ושלישית אומרת נשוב למצרים, ורביעית אומרת נפול לים, כי טוב מיתת הים משל חרב, משה השיב לכל הד' כתות כעניינם, לכתה שאמרו להפיל עצמם בים אמר להם אל תיראו וגו', לכתה שאמרו לחזור למצרים אמר להם כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, לכתה שאמרו להלחם עם המצריים אמר להם ה' ילחם לכם, ולכתה שאמרו נצעק כנגדם, להם אמר ואתם תחרישון (יונתן בן עוזיאל).

וידעו מצרים כי אני ה'. מסביר הגרא"מ שך זצוק"ל כמה זמן ידעו מצרים את ה', רגע לפני המות, כי עד הרגע האחרון ממש רצו להלחם נגד ישראל, מזה אנו רואים מה זה רגע וידעו את ה', שהיה כדאי כל הניסים והנפלאות כדי שהמצרים ידעו את ה' לרגע אחת, על אחת כמה וכמה בני ישראל שהם עובדים תמיד את ה'.

ויבקעו המים. אומר רש"י כל מים שבעולם, ופשוטו כדי לפרסם בכל העולם את הניסים, ויש מפרשים כדי להטעות את מצרים, שהרי צריכים להבין שפרעה הלא היה מלך גדול והיו לו הרבה עבדים ואיך זה כשרואים שהים נבקע לישראל לא פחדו ליכנס, הלא הם רואים נס גלוי לישראל למה חשבו שינצלו, רק התירוץ שראו שכל המים שבעולם נבקעו, ואמרו שזה לא קשור לישראל, אלא אמרו שזה דרך העולם, וזה מה שמפרש התרגום נערמו מים חכימו מיא, שהמים עשו חכמה וערמה כדי להטעות את פרעה, רק שואלים איך עשו המים דבר שלא נצטוו, וכן למה מגיע עונש למצרים, הלא הם קיימו את ציווי ה' שאמר לאברהם ועבדום וענו אותם, אלא מפני שהוסיפו על השעבוד, שה' לא אמר להם לזרוק את הילדים ליאור, או להכניס ילדים בתוך הקיר, אם כן אמרו המים שכמו שהם הוסיפו גם אנחנו מוסיפים, וגם אצל חשך כתוב בתהילים שלח חשך ויחשיך, ואמרו חז"ל ויחשיך עוד, ולא מרו את דברו, למה לא מרו מפני שהמצרים הוסיפו על השעבוד לכן גם לחשך מותר להוסיף (באר יוסף).

והמים להם חומה. פעם אחת כתוב חומה מלא עם ו' ופעם שניה כתוב חמה בלי וי"ו מלשון חמה וכעס, שאומרים חז"ל ששבט דן העבירו פסל מיכה ובגלל זה כתוב חמה.

יש עוד פירוש קבוצה ראשונה נכנסו בתוך הים ואח"כ נהיה יבשה, כמו שכתוב ובני ישראל הלכו בתוך הים ביבשה ועשו מסירות נפש, ואצלם כתוב חומה עם וי"ו, ואח"כ נכנסו הקבוצה השניה ואצלם כתוב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, שהם חיכו עד שתהיה יבשה ואח"כ נכנסו בים ואצלם כתוב חמה בלי וי"ו שזה לשון כעס שלא מסרו נפשם (הגר"א).

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. אם ישמרו ישראל לא לדבר בבית הכנסת אלא להחריש, אז הקב"ה ילחם לכם (זוהר הקדוש).

בשירת הים יש 18 פסוקים עד הפסוק כי בא סוס, לחזק את 18 חוליות שבאדם {זוהר}.

הים ראה וינס. מה ראה? ארונו של יוסף, גם אצל יוסף כתוב וינס החוצה "אמר הקב"ה ינוס הים מפני הנס מן העבירה" (מדרש תהלים).

בשירת הים פסוק ה' כתוב ירדו במצלות כמו אבן, ובפסוק י' כתוב צללו כעופרת, ובפסוק ז' כתוב יאכלמו כקש, וכתב רש"י דהרשעים, כקש הולכים ומטרפין עולין ויורדין, בינונים, כאבן, והכשרים כעופרת שנחו מיד. והקשו שאם כן הכתובים אינם לפי הסדר, או שיהא כתוב קש אבן עופרת, או עופרת אבן קש. וביאר חכם אחד, ששלוש קבוצות של מצריים רדפו אחרי היהודים, א) שרדפו רק בגלל ציוו של פרעה, ב) שרדפו בגלל שנאת ישראל, ג) שרדפו בשביל לקבל שלל. והדברים מדוייקים בפסוקים, 'מרכבות פרעה וחילו ירה בים' זאת הקבוצה הראשונה כיון שבדרך כלל החיילים הראשונים הם החיילים הקבועים, וכיון שלא עשו משנאת ישראל 'ירדו במצולות כמו אבן'. אחריהם 'וברב גאונך תהרס קמיך' אלה שרדפו משנאת ישראל, ולכן 'יאכלמו כקש'. והאחרונים שרדפו היו אלו שרדפו בשביל השלל ולכן הם רדפו אחרונים 'אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל' ולכן 'צללו כעופרת'.. ואמרו את זה לגרח"ק והקשו לו שלפי זה קשה מה שאנו אומרים בכל יום 'ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים', ורודפיהם היינו שונאי ישראל ומדוע לא היו כקש? וענה מיד ע"פ הגמ' ב"ב עג ע"ב דמשמע שם דאבן שנמצא במים שהולכים במהירות מתנענע כקש, וגם כאן אומרים, כמו אבן במים עזים, והיינו כמו קש.

ציווי המן, 1 עומר לגולגולת, 2 לא להותיר למחר (דתן ואבירם לא קיימו), 3 להכין מיום שישי לשבת, 4 לא ללקוט בשבת (דתן ואבירם לא קיימו), 5 צנצנת המן, לשנה הבאה כשהקימו את המשכן.

ניסי המן, לא לקחו יותר ולא פחות, היו לו כל הטעמים שבעולם חוץ משום ובצל קשואים אבטיחים חציר, שאלו לא טובים למינקת (רש"י בהעלותך), ביום שישי היה כפול, וכן בערב חג ובערב יום כיפור, ביום השבת היה משונה בטעם יותר טוב מבחול, ביום השבת לא נהיו תולעים, גם בצנצנת המן לא היו תולעים, בסוף ארבעים שנה מז' אדר עד ט"ז ניסן נשתייר בכליהם ולא נהיו תולעים, היה מגיד לכל אחד את המצב שלו, שנאמר כזרע גד מלשון מגיד.

יש בפרשה 3 פסוקים שיש בהם יחד 72 אותיות, בפרק י"ד פסוקים י"ט, כ, כ"א, כנגד שם ע"ב (רש"י מסכת סוכה).

שבת שירה

וירא ישראל את היד הגדולה. מה המריץ לנחשון להכנס בים, היד הגדולה של בת פרעה שהושיטה את היד וה' הגדיל את ידה, אמר נחשון אני אכנס בים וה' יעזור, וזה הכוונה וירא ישראל את היד הגדולה.

אז ישיר. אומר בעל הטורים ישיר ר"ת י' שיר, שיש 10 שירים: שירת הים, שירת הבאר, שירת האזינו, יהושע, דבורה, חנה, דוד, שלמה, חזקיה, ושירה לעתיד לבוא בב"א, ולכן לא כתוב אז שר רק ישיר, כי לעתיד לבוא אנחנו עוד פעם נשיר בב"א.

גם עוברות במעי אמן אמרו שירה, שנאמר במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל.

ר' יהושע בן לוי אומר כל האומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה בעולם הבא (סנהדרין צ"א). כל האומר שירת הים בשמחה גדולה מוחלין לו כל עוונותיו (מדרש תהילים י"ח).

זה קלי ואנוהו. חז"ל אומרים התנאה לפניו במצות טלית נאה סוכה נאה וכו', וצריך להבין למה כתוב הדרש של הידור מצוה    בפרשת שירה, הרי מן הראוי היה לגלות דין זה באחד מהפרשיות שכתוב בו קיום מצוות כגון ציצית או סוכה וכדומה, ומתרצים שחוץ ממה שהקב"ה העביר את ישראל בים, ה' הוסיף עוד הרבה ניסים בים, כמבואר במדרש שצמחו כל מיני פירות והיו כל מיני צמחים ובשמים ומים מתוקים וחלונות בתוך הקירות של מים וכו' וכיון שה' הוסיף לנו הרבה יותר מן הצורך, אם כן בוודאי אנחנו צריכים גם להוסיף במצות הרבה יותר מהדין ולייפות ולנאות כל מצוה כמה שאפשר (באר יוסף). ויש מוסיפין בזה, דהנה יעויין ברש"י פרשת ויצא כט, לה, שכתב וז"ל "הפעם אודה" שנטלתי יותר מחלקי מעתה יש לי להודות, ומבואר דענין ההודאה באה במיוחד על הכרת טובה שמכירים במה שמקבלים יותר מהחלק המגיע, ולכן בים בא ביטוי ההודאה בענין של הידור מצוה שמתוך ההכרה וההודאה על מה שקיבלנו מהקב"ה יותר מהחלק המגיע לנו אנו מבטאים כנגד זה את רצוננו בעבודתו ית' יותר מאשר אנו מצווים ומוכרחים. ויש אומרים שמפני שהנס החמישי שנעשה בים [ראה ברע"ב אבות פ"ה מ"ד] היה שהמים שנקפאו בקרקעית הים לא היו חתיכה אחת אלא כאבני בנין משולבות, וזה ודאי כדי שיהיה נאה לישראל, וקיבלו על עצמם כנגד זה להתנאות לפניו במצוות.

ויסע משה את ישראל מים סוף. אומר רש"י שבני ישראל רצו להשאר עוד לאסוף כסף וזהב, ואחרי כן באו במרה ולא היה להם מים כי הקב"ה רצה להראות להם שכסף לא שוה כלום, שהרי יש לכם הרבה כסף ואין לכם לשתות, האם אפשר לשתות כסף וזהב? (בעלי מוסר).

שבעים תמרים. מפרש האבן עזרא שבעים סוגי תמרים, כי שבעים אילני תמרים לא מספיק לכל ישראל כמובן.

עמלק מרמז על היצר הרע, דרכו של היצר הרע תמיד לדחות למחר, כשרואה שאחד מתעורר לה' אומר לו תתחיל ממחר כדי לקרר אותו, וזה שאומר הפסוק צא הלחם בעמלק מחר תלחם עמו מתי שאומר לך מחר ואל תשמע לו.

רפידים. אומרים חז"ל רפו ידיהם מן התורה, יש מפרשים ידיהם שהפסיקו לתמוך בתורה, לתת צדקה שנותנים עם הידיים.

כי יד על כס קה. אין הכסא שלם ואין שמו שלם, שחסר ו-ה משם ה' ואות א' מכסא, זה שאומר כי בחר ה' בציון כשיבוא משיח א-ו-ה למושב לו יושלמו האותיות א-ו-ה. זה שאנו אומרים בתפילה הוא קים ושמו קים וכסאו נכון, הוא קים אותיות הוא, ושמו קים זה אותיות ו-ה, וכסאו נכון זה אות א' של הכסא.

רמז לפורים כי יד על כס יה, "כי" ר"ת כל ישראל, "י"ד" קורים מגילה בי"ד, "על כס" בירושלים, שהוא כסא ה', "י-ה" קורין בט"ו, "אמחה" בגימטריא 54, יש 54 פעמים המן במגילת אסתר. "מחה אמחה" בגימטריא זה המן (בעל הטורים).

גואלי ישראל "אמחה" ר"ת אהרן משה חור ה', אסתר מרדכי חרבונה ה', אליהו משיח ח' נסיכים ה' (הגר"א). ואלו 8 נסיכים: ישי, שאול, שמואל, עמוס, צפניה, צדקיה, משיח, אליהו, (סוכה נ"ב).

מספר "שערי תשובה" - שער שלישי.

ויש אזהרות שאין מקצת ההמון שומרים עיקר האזהרות, כמו החבלה וההכאה, שהמכה את חברו - עובר בשני לאוין, שנאמר (דברים כ"ה ג') "ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין נח:) כל המרים יד על חברו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע, שנאמר (שמות ב' י"ג) "ויאמר לרשע למה תכה רעך", למה הכית לא נאמר אלא למה תכה. ואיוב אמר (ל"א כ"א) "אם הניפותי על יתום ידי". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין נח:) רב הונא קצץ יד המכה, שנאמר (איוב ל"ח ט"ו) "וזרוע רמה תשבר".

ועוד מפורש ברמ"א שו"ע חושן משפט ריש סי' ת"כ שהמכה את חברו בנידוי ובחרם מאיליו, ואסור לצרפו למנין לכל דבר שבקדושה.

נוהגין לאכול בט"ו בשבט מיני פרי אילנות וביחוד מפירות ארץ ישראל (לקיים עשה לך ציונים). להראות שהיום ראש השנה