מסורות אגדה וגלגוליהן

אמשלום כתבה –" יש בינינו הבדלי גישות משמעותיים ביותר (גם) לגבי סדר העדיפויות הטקסטואלי של המקורות".
כוונתך "מי בראש", הלכה או אגדה? האם את חושבת כי מה שעמד בראש סדר יומם של התנאים והאמוראים היה האגדה והסיפור? חושבני שאין לך עיוות גדול מזה. קשה להוכיח זאת. הוכחה יכולה להיות מההיקף המוקדש בספרות דאז להלכה ולאגדה ואת תנפנפי במדרשים. אבל חושבני שאם בעיני חכמים אלו היה המרכז האגדה אזי הם פספסו בגדול בהנחלת מורשתם. הישיבות בבל היו צריכות לעסוק הרבה יותר באגדה ופחות בהלכה, ולא כך היה.

באשר לפירוש הספרות דאז לפי השקפת עולם נוכחית – ראשית (ואין זה עיקר העניין) חושבני שיש סכוי גדול יותר שרבנים דהיום, שהתלמוד הוא לחם חוקם מבוקר ועד לילה, עולמם המחשבתי יהיה דומה יותר לזה של חז"ל מאשר שעולמות אחרים יהיו קרובים איליו (ואני מודע היטב לפער הקיים בעניינים מסויימים, ואעפ"כ).

שנית, איני מומחה גדול בפרשנות ספרותית, אבל מהמעט מן המעט שאני יודע לא נראה לי כי התלמוד ערוך לפי שיקולים כאלו (וכמראה מקום – הגזירה שווה שלכן אחורי [ידיהם] אחורי [ר' מאיר], הנראית לי ספקולטיבית לאור העינייניות ההלכתית של הבטוי אחרי ידיהם). בעיקר בגלל שאני מעדיף לקבל פרשנות פשוטה על פני ספקולציות רמוזות, והפרשנות הפשוטה מורה על  ספר שהעריכה האומנותית ודקויות משחקי ורמזי לשון רחוקות ממנו. זה כמעט כמו למצוא פרשנויות כאלו בפסקי דין (שגם בהם לפעמים משובצים פסקאות קישוטיות של השופטים). זה אינו סוג האנשים הרומז את דעתו על פי משחקי לשון המקובלים בספרות.

ובכלל – מדוע לשחק ולהשחיל את רעיונותייך בתלמוד? אמרי אותם לכשעצמם. מה ההיתלות בחז"ל מוסיפה לנכונות הרעיון?

אמש

א. כתבת "איני חושבת שהאגדה היא "בראש", אז מה כוונתך ב–" יש בינינו הבדלי גישות משמעותיים ביותר (גם) לגבי סדר העדיפויות הטקסטואלי של המקורות". ? מתברר שלא הבנתיך.

העקרון נכון, אבל אני מאוד סקפטי בעניין אכיפת צורת הקריאה שלך על עורכי התלמוד. קצת מוזר לי שבכל החומר האגדתי הרב אין מעט שבמעט רמזים כיצד לקרוא (נניח כאשר דנים בטקסט קדום יותר אין צורת קריאה כזו, למעט גז"ש וכדו' – גם באגדתא ע"י חכמי התלמוד בטקסט הקדום), אבל בחלק ההלכתי יש ויש. זו הטענה העיקרית.

ב. יש יתרון רק בקירבה מנטלית. לא יותר.

ג. שוב - ראי א. ועוד – האם גם בטקסט משפטי יש משקל לשקולים הספרותיים?

ד. ככלל אני מסכים לזה, להוציא הפן הרגשי ששורבב ("אוהבים" "מרחק רגשי")

את הדוגמה הבאה אני מבקש לפתוח בדרך של חידה.

האם רבי יהודה הנשיא היה נשוי לשתי נשים בו זמנית, או לחילופין האם התאלמן רבי ונשא לאחר מכן אשה אחרת?

שבוע טוב ירוחם ידידי, 

אני מתכוון כאן לסוגיה בבלית שיש בה תשובה מפורשת לשאלתי.

לאליעזרט

האם כוונתך לנאמר בקטע זה?

"המקבילה במדרש ובתלמוד הבבלי מוסרת שרבי אלעזר בן שמעון היה לומד תורה, וכשבא לשכב במיטתו היה מקבל עליו את כל ייסוריהם של ישראל. כשהגיע הזמן לעסוק שוב בתורה, היה משלח את הייסורים. כאשר ניסה רבי יהודה הנשיא לחקות אותו, באו עליו הייסורים ולא עזבוהו. מסכמת האלמנה: "מעלים בקודש ולא מורידים". מתברר אפוא שרגשי הנחיתות שהיו לרבי יהודה הנשיא ביחס לרבי אלעזר בן שמעון המשיכו לתת את אותותיהם גם אחרי מותו של האחרון. אפשר שהקונפליקט הזה התיישב בסופו של דבר כאשר רבי יהודה הנשיא העניק סמיכה לבנו ההולל והבור בתורה של רבי אלעזר בן שמעון, והכניס אותו לאוהלה של תורה "

צענע, 

כמדומני שירוחם כבר הביא מסורת זו. אבל לא, כי לפי מסורת זו הוא רק ביקש את ידה ותו לא. אבל כאמור
אני מתכוון למסורת בבלית שאומרת בעניין זה דברים מפורשים.

על פי הבבלי במסכת כתובות רבי ציווה על בניו בשעת פטירתו: 'כבדו את אמכם' = אשת אב!

מה דעתכם על כך האם אכן רבי נשא אשה על אשתו, או לאחר שהתאלמן?