בס"ד - הקשר בין ט"ו בשבט (חג האילנות)
לט"ו באב (חג "האהבה")
ט"ו באב הינו היום המקביל בלוח העברי והקשור בהופכיותו האסטרונומית,
לתאריך ט"ו בשבט, - שהוא ראש השנה לאילנות, הנחגג בימינו גם בנטיעת אילנות.
ט"ו באב משמש בהלכה כיום האחרון לנטיעה.
כל נטיעה לאחר מכן, נחשבת לנטיעה של השנה הבאה, (למשל לצורך נטע רבעי כדאי להקדים ולנטוע לפני שעובר ט"ו באב).
אפשר להניח שט"ו באב היה חג של נטיעות,
ולכן כשאמרו חז"ל "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב" ,
אפשר שהתכוונו לבניית בתים חדשים בישראל #חתונות#,
והן לחג של נטיעות חדשות.
בעבר, ט"ו באב היה היום בו נערך ונחתם בכל שנה פנקס הבוחרים של מדינת ישראל בהקשר זה,
מעניין שוב לציין שיום הולדתה של הכנסת הוא ט"ו בשבט.(:
חמישה עשר באב, הוא היום החמישה עשר בחודש האחד עשר,
(למניין החודשים מתשרי, - שהוא החודש החמישי למניין החודשים מניסן) בשנה העברית.
ועוד בהקשר לכך , כנראה לענ"ד בסוד ט"ו לחודש שהלבנה נמצאת במילואה ...
ועל כך נאמר ביחזקאל ט"ז:
ט וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן:
י וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַס...ֵּךְ מֶשִׁי:
יא וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל-יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל-גְּרוֹנֵךְ:
יב וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל-אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל-אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ:
יג וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ (שֵׁשׁי) [שֵׁשׁ] וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן (אָכָלְתְּי) [אָכָלְתְּ] וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה:
יד וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:
כי האדם עץ השדה - ואברהם אבינו ע"ה ממנו נטע נטיעות בעולם לקיים את העולם (כלומר עם ישראל שעוסקים בעץ החיים)
ומנגד בט"ו באב - הוא היום היחידי בחודש אב בו לא היה דבר מה שהעציב שוב את עם ישראל - למרות שחודש זה היה שטוף דמים רחמנא ליצלן - ועל כך נאמר כנראה לענ"ד: וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן (כאמור למעלה מנבואת יחזקאל ט"ז - שאמרו חז"ל ע"ה - שחודש אב יפוך לראש ואב לשימחתינו אי"ה במהרה בימינו אכי"ר)
ולכן לענ"ד בהקשר לכך:
א - ישראל נמשלים ללבנה שפעם מתמעטת ופעם מתחדשת ומיתגברת באורה (בסוד קיום מצוות והתורה) וכן גם מונים ישראל ימים ללבנה ולא כמו שאר אומות העולם המונים חודשים וימים לפי החמה (השמש)
ט"ו בחודש - הוא היום שהלבנה נמצאת במלא הדרה ומתמלאת בשלימות ברוב אורה ונוגה - ואח"כ שוב מתחילה להתמעט .... (בסוד מלכויות ישראל ונפילתם והגלויות וחידוש מלכותם בין לבין עד הגאולה השלימה וכו' - אי"ה במהרה בימינו אכי"ר
אברהם אבינו ע"ה היה משול לעץ שאהב הקב"ה ומזרעו נטע אילנו בעולם (עצים - המשולים לאדם - שיש בהם עץ עושה פרי המשולים לישראל שפירותיהם הם מצוותיהם כמו שנאמר: אלו הדברים שאדם עושה אותם, אוכל מפירותיהם בעולם הזה.. - ויש עצי סרק הנחשבים לשאר אומות העולם - כמו שנאמר: וישבר ה' את ארזי הלבנון... - כי נאמר : כי האדם עץ השדה...(השדה משול לעולם הזה החומרי לעבוד בו את ה' יתברך ולעבד את האדמה המשולה לאישה שמזדווג בה ומוציאה פירות (ילדים) להרבות את צלם האלוקים בעולם - והמשובחים שב"פירות" הם ישראל שנאמר: נצר מטעי מעשה ידיי (בבריאת האדם הראשון) להיתפאר...
ט"ו בשבט - הא חג לאילנות (לעצים ולצומח- ומברכים רק על עץ עושה פרי, - ומשובח יותר לברך על פירות משבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל) - ולהזכירך: התורה משולה גם לעץ החיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר ...
ט"ו באב - הוא היום היחידי בחודש אב שלא בא פורענות לישראל ולכן אנו מקדישים יום זה לאהבת הבורא יתברך כאות הודיה על כך
כי בשאר הימים בחודש אב באו פורענויות על ישראל רחמנא ליצלן - כמו חורבן בית המקדש ועוד כאמור בהמשך:
חז"ל[1] מנו שישה אירועים שהתרחשו בתאריך זה, אך רק לשניים מהן יש רקע רומנטי:
מחילת מתי-מדבר - על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב וכעונש, בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב ומחכים בתוכם למותם. חלק מהגברים היו מתים והשאר ידעו שקבלו עוד שנה לחיות. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו ועל כן הם המשיכו להיכנס לקברים בלילות שלאחר מכן מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך. משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא, הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו. ביום זה חזר "הדיבור" אל משה - כלומר הנבואה #היא דבר ה'# שפסקה מאז חטא המרגלים בשנה השנית לשהותם במדבר, חזרה אל משה עתה בשנה ה-40 וזה היה סימן לסיום גזירת נדודי דור המדבר ופתיחת תקופת דור באי הארץ.
ביטול הפרדיסאות (=שומרי הגבול) - על מנת למנוע את התערערות שלטונו, ירבעם בן נבט מנע מבני ישראל לעלות לרגל לירושלים. הושע בן אלה ביטל את אותן פרדיסאות, ובכך איפשר לבני ממלכת ישראל לחגוג את הפסח בירושלים יחד עם בני ממלכת יהודה, לראשונה מאז פיצול המלוכה. לפי חז"ל, הביטול התבצע בט"ו באב.
קבורת הרוגי ביתר, הם הרוגי מרד בר כוכבא אשר במשך זמן רב לא נקברו. חז"ל מציינים שהיה בכך נס: על אף הזמן הרב שעבר מאז מיתתם, גופותיהם לא הסריחו. הברכה הרביעית בברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב", תוקנה בעקבות מאורע זה.
פירושים שונים נאמרו לגבי המכנה המשותף לששת האירועים. יש אומרים שכולם מתקשרים לאהבה ואחדות ישראל ובכך מהווה ט"ו באב תיקון של תשעה באב, בו נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. פירוש נוסף הוא שכל האירועים מביעים נחמה ותיקון של מצב קשה. זה מתאפיין גם בכך שט"ו באב חל בליל ירח מלא #כמו בכל מחציתו של חודש ירחי#; השמחה הגדולה במילואה של הלבנה היא מפני שבני ישראל נמשלו ללבנה, שדווקא לאחר שהיא יורדת עוד ועוד מתחילה העלייה שלה ויום ט"ו באב מסמל את שיא העלייה שלאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ו- תשעה באב.
ט"ו באב הינו היום המקביל בלוח העברי והקשור בהופכיותו האסטרונומית לתאריך ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות הנחגג בימינו גם בנטיעת אילנות.
ט"ו באב משמש בהלכה כיום האחרון לנטיעה. כל נטיעה לאחר מכן נחשבת לנטיעה של השנה הבאה (למשל לצורך נטע רבעי כדאי להקדים ולנטוע לפני שעובר ט"ו באב). אפשר להניח שט"ו באב היה חג של נטיעות, ולכן כשאמרו חז"ל "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב" אפשר שהתכוונו לבניית בתים חדשים בישראל #חתונות#, והן לחג של נטיעות חדשות.
בעבר, ט"ו באב היה היום בו נערך ונחתם בכל שנה פנקס הבוחרים של מדינת ישראל. בהקשר זה מעניין שוב לציין שיום הולדתה של הכנסת הוא ט"ו בשבט.
חמישה עשר באב הוא היום החמישה עשר בחודש האחד עשר (למניין החודשים מתשרי, שהוא החודש החמישי למניין החודשים מניסן) בשנה העברית.
בגמרא מובא שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרות: "בחור, שא עיניך מה אתה בוחר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה "שקר החן והבל ביופי אשה יראת ה' היא תתהלל"".
ט"ו באב נחגג כחג הפיוס והאהבה בישראל. הדים לחג זה ניתן למצוא כבר במקרא בספר שופטים.
המשנה בסוף מסכת תענית, מתארת את החג כך:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת (רוקדות) בַּכְּרָמִים...
– המשנה בסוף מסכת תענית
בחג זה היו בנות ישראל לובשות בגדי לבן שאולים, והולכות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן. הבנות היו משתבחות כל אחת במעלות שלה. חלקן השתבחו בייחוס המשפחתי, חלקן ביופין וחלקן היו מבקשות "קחו מקחכן לשם שמים".
המשך בקישור הבא:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%22%D7%95_%D7%91%D7%90%D7%91_(%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93)
יישר כוחכם באוריתא ...
ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום
שבת שלום ומבורך
וחג אילנות שמח 
