אינהו בקיאי אנן לא בקיאינן

בתלמוד בבלי קידושין דף ל' נאמר: לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים ואו דגחון חציין של אותיות בתורה כו' בעי רב יוסף ואו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא אמר ליה [אביי - גי' יל"ש] ניתי ס"ת ונימנינהו כדאמר רבב"ח לא זזו משם עד שהביאו ס"ת ומנאום, א"ל אינהו בקיאי בחסירות ויתרות, אנן לא בקיאינן, וכו', בפסוקים נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בר אדא אמר במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי, ויאמר ה' אליו הנה אנכי בא אליך בעב הענן.
בכל הראשונים מבין אלה ששזפו עיני, ראיתי שהבינו ש'אינהו' הכוונה להראשונים שלפני זמן המדברים, ו'אנן', פירושו התקופה בו חיו רב יוסף ואביי.
לעומת זאת חשבתי שייתכן מאד ש'אינהו' הכוונה לבני מערבא (שאף מוזכרים בסוגיה זו), ומכאן שהמסורת שלנו כהיום היא המדויקת אף לדעת מדינחאי. (המסורת שלנו היא למערבאי).
ובאמת כן מכונים בני מערבא בפי אמוראי בבל: "אינהו", אינהו דידעי בקיבועא דירחי, גם שם לא מפורש מי המה ה'אינהו', וברור שהכוונה לבני ארץ ישראל.
ולפיכך אולי יש כאן סמך להפוסקים שאין ההלכה כפי חסירות ויתרות הנמצאים והנידונים בתלמוד בבלי במקום שהן מנוגדות למסורה שלנו.

תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 15/01/2011 21:57:26

ייתכן שהיה קשה להפיץ את מסורת מערבאי (לפחות בפרטים שייתכן שהודו להם), כפי שגם היום עדיין לא עוקבים הסופרים אחר ספרי התורה העתיקים והמוסמכים שנתקבלו. משום כך לא היה שייך להביא ס"ת ולמנות.

לגבי ההסתמכות על בעלי המסורה ראה בית ישי סימן טו (מקווה שאני זוכר נכון את הסימן).