|
|
| נשלח ב-17/1/2011 23:15 |
 |
| |
השכל של האדם נצחי
ועיין לעייל מה שכתבתי ומשם ברור שלא כל מישוש בכלל החרפה
כמובן שמעולם לא נתכוונו למישושו של העיור שהרי ידיו לו כעיניים
לפרש דעת אריסטו שעצם חוש המישוש הוא חרפה זו הבנה שיטחית ומוטעית, כוונתו בעצם לעוצמה של ההנאה הגשמית שאדם יכול להפיק ( בעיקר מיחסי מין ), והבעיה ששקיעה והשתקעות בהנאה הזאת מסיטה את מוקד החיים מדביקות ב "שכל הפועל" לנהנתנות, עיון קצר בנוהגי האצולה היוונית וההדוניזם ששלט בה יש בו כדי להבין במעט כנגד איזה הלך רוח דיבר אריסטו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2011 23:23 |
|
| |
חי:
תראה: אם זה היית התורה שלנו ?! היינו נשארים במדבר עם המן וזהו, וחסל כל הבלגנים,
אבל כולנו יודעים שהתורה היא לא זה,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2011 23:25 |
|
| |
לחי רגעים
הדיון נסוב על צורת ההתבטאות של אריסטו ולא על עצם הטענה שהדוניזם מדרדר את האדם לעברי פי פחת.
(טענה שאין בה כל חידוש ולא צריך את אריסטו בשביל זה)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2011 23:27 |
|
| |
מקס
לא הבנתי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2011 23:31 |
|
| |
| חי_רגעים כתב: |  | | מקס לא הבנתי |
|
אתה טוען שהרמב"ם קיבל במסורת\קבלה שהשכל\הנשמה נצחי וזה כל יעודינו,
אז אמרתי למה לא נשארנו במדבר עם המן, ואז נעסוק רק ביעוד שלנו,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2011 23:44 |
|
| |
כיון שהחיבור לעולם הגשמי ולחושים ע"י התבוננות ודעת הוא הדרך שלנו להבין מה הקב"ה התכוון כשהוא נתן לנו שכל
החרפה היא רק כאשר השכל נזנח מאחור מחמת השקיעה במימוש התאוות
( וואוו אני מתחיל להישמע כמו ספר מוסר )
בכל מקרה האדם הבריא בנפשו נהנה מלא חפניים מן העולם הזה, אבל הנאתו ממוקדת, לשם דברים שתכליתם מושכלת
הוא נהנה ממערכת יחסים פיסית עם אשתו, כיון שזוהיא השלימות הזוגית, מחבק ומנשק את ילדיו כי זה טבעו של הורה להעניק לילדיו חום ואהבה
גם אוכל ושתיה יש בהם ישוב הדעת ורוממות הנפש כאשר הדעת והנפש משתתפות בחגיגה
בקצור החרפה היא רק באדם הבוחר להתבהם
( דרך אגב הרב שלי מפרש את הפסוק קדושים תהיו : אל תעשה את עצמך יותר בהמי ממה שאתה כבר )
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 00:00 |
|
| |
אריסטו בשום מקום לא אומר את מה שמיחס לו הרמב"ם. למיטב ידעתי גם בנוסח הערבי של האתיקה , הנוסח בו השתמש הרמב"ם, הדבר לא מופיע בצורה כזו. במרבית התרגומים המודרניים הנוסח הוא עוד יותר מרוכך. בתרגום העברי הימיי ביניימי של האתיקה [ תורגמה כמאתיים שנה אחר הרמב"ם] הלשון היא כדלהלן "כבר חלקנו דבר החושים ולפי אי זה מהם יהיה בלתי הסתפקות, כי הוא חוש המשוש ובאמת שראוי להרחיקו, כי הוא אינו מצד שהוא אדם, כי אם לפי הבהמות."
עכשיו לא ברורה לי ההתלהמות. האם אריסטו טועה בטענתו שחוש המישוש הוא החוש שמשותף לאדם ולחי ולכן לא בו יתואר ייחודינו [כבני אדם] ולא דרכו נצליח להשיג את אושרנו?
בנוסף מתקיפים יקרים החלוקה שאתם יוצרים בן הנאות גשמיות לנפשיות האם היא איננה מבוססת כבר על הפלוסופיה היוונית? הדברים פשוטים וברורים אי אפשר ללמוד את אריסטו דרך הרמב"ם כמו שאי אפשר ללמוד מתמטיקה דרך סוגיות על קוטר העיגול במסכת סוכה.
והדברים גם נוגעים לדברי של שגעת_ אותנו שבטוחה שאריסטו לא היה עובד ה' ולכן למה שיעדיף את ההנאה השיכלית על זו הגופית. באמת שגעת_ אותנו ! זה כמו לטעון שקאנט לא היה עובד ה' ולכן הוא לא הבין במוסר ובאתיקה. אנא קיראי חלקים מהאתיקה הניקומכאית של אריסטו ותראי איך שהוא מסביר את גישתו. לעניניך המאמר העשירי בעיקר אבל כל הספר חשוב. דרך אגב הסבא מקלם אמר על האתיקה של אריסטו שהוא היה מוציא עליו מאות רובלים אם היה צריך והוא מצטט אותו כמה פעמים. זה באמת ספר חשוב. למעשה שיטת קלם מבוססת על אריסטו.
וחי_ רגעים אריסטו לא מדבר בשום מקום על דבקות בשכל הפועל הוא בקושי מזכיר את השכל הפועל. או יותר נכון הוא מזכיר את השכל הפעל רק פעם אחת בספרו "על הנפש" בפסקה מאד מעורפלת שהיוותה בסיס לתאוריות שרובן עסקו בשכל הפעל אך נכתבו אחרי אריסטו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 00:09 |
|
| |
חי יחסי מין בעייניך היא חרפה? זו אחת מהמצוות הראשונה בעצם שהצוונו בה, והתורה מזכירה זאת כמעשה החיובי הראשון שאדם וחוה עשו. בלי יחסי מין אין עולם. מה הפסול ביחסי מין? מה החרפה בו?
אינפוטנטים ומופרעים שוללים את המין, היות ובלי מין ובלי אוכל אין קיום לעולם ממילא הם לא יכולים להיות שלילים,, כל מה שחיובי אינו יכול להיות שלילי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 00:25 |
|
| |
ירוחם
מי שאוכל יותר מדאי גורם לעצמו נזקים בלתי הפיכים
הנה לך דבר חיובי שנעשה מאוד בקלות שלילי
גם יחסי מין יכולים להיות שליליים כשהם לא במסגרת נכונה
( זנות, בגידה, אונס)
וכמאמר חז"ל כד טב לית טב מיניה וכד ביש לית ביש מיניה
ושוב אין הכוונה שעצם המציאות של חוש המישוש היא חרפה, לומר כך זה זילזול באינטיליגנציה של הכותב, ההשתקעות חסרת הדעת בהנאה היא חרפה וזו הכוונה היחידה באמירה מעין זו ( לצענע)
כוונה ברורה בתכלית לכל מתבונן שאינו מתחכם יתר על המידה
חימאייר
א. הרמב"ם נראה כמצטט, יתכן מאוד שהיו תרגומים שונים לכתבי אריסטו שלא נותרו לנו מהם שרידים.
ב. כאשר תלמידי אריסטו דנים בדברי רבם הם אינם פועלים בחלל ריק
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 10:29 |
|
| |
חי
כל דבר יכול להפוך לשלילי- לימוד א. ב. לילד חיובי- אבל הילד יכול עם הלימוד הזה גם לקרא ספרי זימה וכפירה, אז נפסול את לימוד הא.ב.? באינטרנט אפשר לגלוש ולהגיע לידע תורני וכללי אדם לא ישורענו, אבל אפשר גם לגלוש לאתרי פורנו.- עדיין אתה ממשיך לגלוש.
אין לפסול את האוכל את המין את הא.ב. וכד'- יש לחנך לדרך השימוש בהם. לא המין פסול- המשתמש בו לא בצורה הראויה הוא פסול.
שלמה אמר- ומותר האדם מן הבהמה -אין- מה ההבדל בין האדם לבהמה האין =הלא- אדם יכול להגביל את עצמו ולהגיד לא, לדברים פסולים.-
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 13:50 |
|
| |
ירוחם
אכן כן.
לכן אני מבין את האימרה המיוחסת לאריסטו כמתארת סכנה יתרה בחוש המישוש מחמת העונג היתר שיש בו
סכנה שחרפתה גדולה יותר משאר החרפות וששכיחותה גבוהה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 14:04 |
|
| |
חי
לא המישוש היא חרפה- הממשש יכול להיות לחרפה, - איך תמשש את התפילין אם זו חרפה.
בק"ש כתוב לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם- ולא אחרי ידיכם, ככל אין בעולם תכונה פסולה- !
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 14:07 |
|
| |
חבריה:
היית מגדיר מחדש את המושג "חרפה לנו"
כל צורך האדם שלא בא מרצונו, רק מתוך כפיית הטבע, כמו לישון ולאכול וכדומה, הם חרפה לנו,
כלומר היינו מוותרים על שינה ואוכל, לו זה היית אפשרי,
והיות שאנו צריכים לאכול במילא, אז נאכל אוכל טוב ובריא, וזה כבר לא שאלה של חרפה, רק להפך מי שלא אוכל טוב ?! הוא פשוט שוטה, כמו שחז"ל אומרים שאלוקים תובע את האדם להנות מי פרות יפים וטובים,
וכן לגבי שינה: והיות שאנו חייבים לישון, אז נשן על מיטה טובה ונוחה,
בקיצור: החרפה היא דווקא על עצם הצורך הטבעי, ולא על הנאה עצמו, והבינו,
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 17:25 |
|
| |
מקס
בשום פנים ואופן- אלוקים ברא את העולם ואת האדם טוב מאוד- הוא בעצמו העיד על כך, גם תכונותיו של האדם הם יצירתו של הבורא, חזקה עליו שלא יתן לאדם בטבעו תכונות רעות. האדם בעצמו הוא המקלקל את המידות שה' נתן לו, הוא הופך את עצמו למקולקל ולא נמידות הן שמקלקלים אותו.
בתורה כתוב יצר האדם רע מנעוריו- שים לב- למרות המפרשים הפשטנים- כתוב נעוריו ולא לידתו. בתורה יש דרגות ילד נער איש. נעוריו= מרגע שהוא מתחיל להבין- נער= מתלמד. רק שהילד מתחיל ללמוד ולהבין אזי הוא נעשה רע, כי המחנכים שלו לא יודעים איך לחנך אותו, או בכוונה מחנכים אותו לרע-כי הם חושבים שזה טוב לנער. הילד נולד שולחן נקי זח וטהור- ההמשך הוא שמשחית אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 18:03 |
|
| |
גם השכל יכול להיות חרפה אם משתמשים בו לרעה ופושעים מתוחכמים יכולים להוכיח זאת.
הרעיון שמה שיש לבהמות ראוי להרחיקו(שזו רק לשון מעודנת יותר לאותו דבר) נשמע מוזר בלשון המעטה שהרי גם הבהמות רואות ושומעות.
בקצרה כל מה שהקב"ה חנן את האדם האדם יכול לנצלו לטובה או לרעה.
ולכן הרעיון שחוש המישוש הוא הראוי להרחקה או שהוא חרפה -נשמע מופרך.
תוקן על ידי צענערענע ב- 18/01/2011 18:05:20
|
|
|
|
|
