אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך.
כמו"כ במס' נדה (טז) הגמ' אומרת
אסור לאדם לשמש מיטתו ביום שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ונאמר ואהבת לרעך כמוך.
לכאורה שתי הלכות מוסריות, שאין חולק עליהם.
כשבודקים ברמב"ם רואים שאת ההלכה של נישואין ללא הסתכלות הוא הביא כהמלצה ולא כאיסור. ואת ההלכה השניה הוא מביא כאיסור אך מטעמים אחרים.
ז"ל איסורי ביאה (פכ"א ה"ב וג') ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.והדברים האלו אסורין בחייבי לאוין ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור ולא עוד אלא שראוי לעשות כן אבל לא יסתכל דרך זנות הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה.ומותר לאדם להביט באשתו כשהיא נדה ואע"פ שהיא ערוה ואף על פי שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא בזה לדבר מכשול וכו'
הוא אומר וראוי לעשות כן ולא חיוב לעשות כן. (נ.ב. לשונו באישות פ"ג מחמיר יותר)
גם בפירוש המשנה סנהדרין פ"ז
...אבל אם היה מסתכל בה לידע אם היא מתאימה לו כדי שישאנה זה ראוי לעשות ואנשי מעשה מבעלי התורה מכוונים לעשותו...
גם פה משתמע שאין זה חיוב גמור וודאי לא איסור כלשון הגמ', אלא דבר שראוי לעשותו ואנשי מעשה מכוונים לעשותו.
לגבי איסור שימוש ביום הוא פוסק (איסורי ביאה פכ"א ה"י)
אסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר הרי שהיתה שבת ולא היה לו בית אחר והיה הנר דלוק הרי זה לא ישמש כלל וכן אסור לישראלי לשמש מטתו ביום שעזות פנים היא לו ואם היה תלמיד חכם שאינו בא להמשך בכך הרי זה מאפיל בטליתו ומשמש ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול ודרך קדושה לשמש באמצע הלילה.
הוא מציין את הסיבה כעזות ולא כאיסור הנובע מואהבת לרעך כמוך.
מדוע בשתיהם הרמב"ם לא פוסק את ואהבת לרעך כמוך כמחייב. ובנישואין ללא הסתכלות מוקדמת הוא אפילו לא אוסר כמשמעות הגמ'.
(האם בזמן הרמב"ם רק אנשי מעשה הסתכלו על נשותיהם לפני הנישואין (כלשונו בפי' המשניות הנ"ל)? האם ההמון היה נושא נשים בלי לדעת איך הן ניראות?)
תוקן על ידי קידושי_אשה ב- 19/01/2011 15:02:39
נשלח ב-19/1/2011 15:23
קידושי, נשמט ממך כנראה הלכה נוספת ברמב"ם "וכן האיש אין ראוי לו שיקדש קטנה, ולא יקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו, שמא לא תמצא חן בעיניו ונמצא מגרשה, או שוכב עמה והוא שונאה"
הלכות אישות (פרק ג, הלכה יט)
מה שהרמב"ם מתיר לאנשי מעשה זה להסתכל! ומקובלנו חילוק בין הסתכלות לראיה .
נשלח ב-19/1/2011 15:25
לא נשמט ממני. ציינתי את זה כהלכה מחמירה. הלשון 'ואין' איננו איסור, אלא המלצה חמורה. כשהרמב"ם משנה מלשון הגמ' 'אסור' זה אומר דרשני.
החילוק בין להסתכל ובין לראות. לא תופס שם בלשון הרמב"ם (מה עוד שתרגומי פי' המשנה מערבית טעונים חקירה).
תוקן על ידי קידושי_אשה ב- 19/01/2011 15:33:22
נשלח ב-19/1/2011 15:26
את ההלכה השניה אפשר ללמוד מיעקב- אבל את הראשונה אי אפשר ללמוד מיצחק
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-19/1/2011 15:30
יצחק לא קידש אותה לפני שראה אותה. (אליעזר היה שלוחו של אברהם לא של יצחק).
נשלח ב-19/1/2011 15:47
לא כך זה נראה הכתובים - לפי מה שאליעזר אמר.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-19/1/2011 16:06
לענ"ד בפשטות כדברי חימאייר, העניין של להתבונן בפני בתולה אינו נכלל ב'אסור לקדש עד שיראנה', מה גם שבדרך כלל דבר מגונה זה משהו שאפשר לראות מיד גם בלא התבוננות מיוחדת
נשלח ב-19/1/2011 17:48
מעניין איך שמילה אחת יכולה לעזור בזיהוי הניק החדש.
ועוד יותר מעניין מי עוד שם לב.
(לא אגלה איזה מילה.)
נשלח ב-19/1/2011 18:43
צענע שמו לב- ואפילו מנהל המשנה שם לב- כי אחרת היה מוחק הודעה של ניק חדש -ללא רשותו לפתוח אשכוול
נשלח ב-19/1/2011 21:25
הציעו לבחור שידוך- אמר אסור לו לאדם לקדש אשה בלי שיראנה- אמנם אני רואה אותה- אבל אולי יש בה מום שבסתר- ואיני רוצה להכשל חלילה ב-ואהבת לרעך כמוך -ולבישה לאחר מכן,, אני רוצה לראות אותה עירומה להיות בטוח- שאין בה דבר שלא ימצא חן בעייני. הזדעזע השדכן והזדעזו המשודכים. אבל הבחור בשלו- אין ראיה אין שידוך. בלית ברירה קבעו זמן בה הבתולה יורדת לרחוץ וקבעו לבחור מקום להציץ. הציץ ומאן- שאלו ההורים בדאגה, מה ראיית בה מכוער?כי אינך רוצה- השיב הבחור - האף שלה לא מוצא חן בעיני.
נשלח ב-19/1/2011 22:02
בדקתי בפי' הרמב"ם מהדורת ר"י קאפח, והגי' שם 'חובה' במקום 'ראוי'.
גם אותי מעניין את מי אני מזכיר בפורום הזה, על איזה מילה מדובר.
ממי צריך לבקש רשות לפתוח אשכול?
נשלח ב-20/1/2011 09:18
<כשהרמב"ם משנה מלשון הגמ' 'אסור' זה אומר דרשני>
קידושין דף מא עמוד א:
"אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה".
רמב"ם הלכות אישות פרק ג הי"ט:
"... אע"פ שיש רשות לאב לקדש בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה לכל מי שירצה אין ראוי לעשות כן אלא מצות חכמים שלא יקדש אדם את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה".
קידושי לא ירדת לעומק ההלכה שהבאתי מאיסורי ביאה שם כתוב לא שאין ראוי אלא בפשטות ולא יקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו. עוד יותר מדברי נישט בעוד שהרמב"ם גם שם מדבר על קידושי קטנה בלשון אין ראויו וקידושין בלא שיראנה בלשון שלא! דרך אגב יש גם גמרא סותרת לגבי ההוא שנשא גידמת ולא ראה אותה עד יום מותה ואז הכיר בה שהיא גדמת וזה לכאורה סותר אסור לקדש עד שיראנה.
נשלח ב-20/1/2011 17:46
חימאייר כתב:
דרך אגב יש גם גמרא סותרת לגבי ההוא שנשא גידמת ולא ראה אותה עד יום מותה ואז הכיר בה שהיא גדמת וזה לכאורה סותר אסור לקדש עד שיראנה.
האם יש לפרש גמרא זו כפשוטה ממש?
נשלח ב-20/1/2011 20:33
מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה.
אמר רב: בא וראה כמה צנועה אשה זו, שלא הכיר בה בעלה!
אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך, אלא: כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.
(בבלי שבת, נג ע"ב)
אליעזרט נו אדרבה פרש פרשנותך שהר יפה שיחתם של עבדי אבות...
נשלח ב-20/1/2011 20:46
גם אם אתאמץ לא אוכל לפרש את הדברים שלא כפשוטם. אבל אגדה היא אגדה היא אגדה. ובכל מקרה קשה ללמוד מדברי אגדה ואין מקשים ממנה.