פילוסופיה: קונטיננטלית אנליטית אקסיסטנציאלית ועוד

מקסמן, אני לא חותר לומר פיתרון. אני חותר לומר שאין תשובות. יש שאלות חופרות ומטרידות שהתשובה עליהם לדעתי, היא ככה זה וזהו. אא"כ מישהו יסביר לי איפה אני טועה.

כדאי לך לקרוא את הספר של שטייניץ. יש שם הרבה שאלות יפות. ואני לא מבין איך צצו שם התשובות. למה כל אחד חושב שהתשובה שלו היא הנכונה, אולי של חברו היא הנכונה ואולי בכלל אפשרות אחרת.

צנער, נראה לי ששטיניץ בנוי על גם הספר של לייבוביץ,  הוא מסביר שם יפה מאוד את הבעיה הזאת של גוף ונפש ועוד בעיות. הבעיות שם הם עשר. הפתרונות נראות לי המצאות וניחושים.

" יש שם הרבה שאלות יפות. ואני לא מבין איך צצו שם התשובות. למה כל אחד חושב שהתשובה שלו היא הנכונה, אולי של חברו היא הנכונה ואולי בכלל אפשרות אחרת....הפתרונות נראות לי המצאות וניחושים."

א.  בכל תחום ידע, קודם שואלים שאלות ואז מעלים השערות מהשערות שונות ובוחנים את הפלוסים והמינוסים של השערות אלה --- מה מסתדר יותר טוב עם הנתונים, מה יותר פשוט וכן הלאה --- ומאמצים את ההשערה הסבירה יותר. זה ש"יכול להיות" שההשערה הפחות מוצלחת היא דווקא הנכונה זה נכון -- אבל זה מה יש. אין לנו כלים יותר טובים. 


למשל, בלשים מצאו גופה, עכשיו הם צריכים לברר איך האדם הזה מת -- אם מסיבות טבעיות, מתאונה, מרצח או מהתאבדות? אם מרצח -- אז מי רצח אותו? האם משה, חיים, ראובן או שמעון? 

ואז אומרים: מצאו בגופו רעל -- אז כנראה לא מסיבות טביעות הוא מת. היו לו תכניות ליום המחרת, אז כנראה הוא לא התאבד. הוא ידע לקרוא והיה שפוי ואין בגופו אלכוהול וסמים, אז כנראה שהוא לא בלע את הרעל הזה מתוך מחשבה שמדובר בקולה. אז כנראה זה רצח. משה היה מחוץ לעיר, לחיים לא הייתה סיבה להרוג אותו, ראובן הפסיד עקב מותו 5 מיליון דולר, אז כנראה שימעון רצח אותו: כי גם הייתה לו מוטיבאציה, גם אין לו אליבי, וגם מצאו את טביעת האצבעות שלו על גרונה של הגופה.

 
עכשיו -- אני שואל -- האם עדיין יכול להיות שאותו ר' גופה חשב שמדובר בקולה, כי דעתו הייתה מוסחת? והאם יכול להיות שטביעת האצבעות של שימעון על גרונו של ר' גופה נמצאת שם בגלל ששמעון רצה להדגים לר' גופה איך מאיר לאנסקי רצח את באגסי סיגל? -- בטח שזה יכול להיות! האם זה סביר? לא!




ב. בדרך כלל יש מלאי תשובות מוגבל לשאלות הפילוסופיות המסורתיות. למשל, ה"איכויות" עליהן שאלת [איך זה מרגיש לשמוע מוזיקה וכו'] -- או שהן קונפיגוראציות חומריות כלשהן או שהן משהו אחר, בלתי חומרי. אין אופציה אחרת -- זה חוק השלישי הנמנע. מכאן ואילך, כל שנותר לעשות הוא לבחון את הפלוסים והמינוסים של כל השערה. 

_________________

מקסמן, אתה אומר שהדתות מנצלים את חיסרון התשובות לשאלות הפילוסופיות, והם ממציאים תרוצים מצוצים בשם הדת. אז מה אתה ממשיך ומלאה כל הארץ דעה את ה'. אולי גם זה תרוץ מצוץ או איזה נחמת עתידי מומצאת??


רדף. לא הבנתי מה אתה משווה בין לחקור משהו שאנחנו יודעים את האפשרויות עליו ורוצים לברר מה האמיתית (כמו הדוגמה שהבאת -מוות לא טבעי שיכול להיות משלוש אפשרויות מרצח או מתאונה או מהתאבדות, וכדי להגן על החברה מרוצחים אנחנו מתאמצים לדעת אם אין כאן רצח. עכשיו אם יש סימנים סבירים לרצח כמו שכתבת, טביעת אצבעות חוסר אליבי וכו' המשטרה תחקור הפרקליטות תחליט והשופטים יקבעו- עיין מעשי קצב).
אבל בשאלה על הגוף והמחשבות וההרגשות שמתלווים עליו. אנחנו לא יודעים כלום!!! איך פילוסוף יכול להגיד לי, אני חושב שיש עצם שנקרא נשמה והיא קשורה לגוף, והשני עונה לו לא נכון, הכל מטריאלי, והשלישי אומר לא נכון הגוף מתבטא בשתי אפשרויות, אחת- מרגישים אותה, ושניה- יודעים אותה (אם הבנתי את שייטניץ נכון). רבותי על מה אתם מדברים??. אתם לא יודעים על הנושא הזה כלום יותר ממני ומכל אדם אחר. מאיפה אתם מעלים את ההשערות האלו??.

אולי אני לא מסביר את עצמי טוב. אולי גם צריך להתחיל את הנושא הזה של גוף ונשמה, בלדבר על מה זה מחשבה או מה זה הרגשה. גם אותם אני לא חושב שמישהו יכול להסביר! אני עכשיו חושב שאני הולך לעשות היום כך וכך, ואני מרגיש הרגשות כאלו וכאלו, מישהו יכול להסביר לי מה הם המחשבות וההרגשות (לא מה אני חושב או מרגיש, אלא מה הם המחשבות בעצמם. הרי א"א להרגיש אותם והם לא תופסים מקום ואין עליהם שום ידיעה אחרת) אז איך בא פילוסוף ואומר לי כל המחשבות וההרגשות האלו הם מכוח הנשמה או מכוח הגוף. תודה רבה. אתה מדבר כי אתה יודע או אתה ממציא כי אתה לא יודע.

שטייניץ מביא שמה שהיו שטענו (נדמה לי עמנואל קנט או משהו כזה) שגם את כל הדברים שאפשר לראות או למשש, אנחנו לא יודעים מה הם באמת, אנחנו רק יודעים את מה שאנחנו מרגישים. זה רעיון חזק שתפס אותי מאוד. ומאז על כל דבר אני מסתכל בהסתכלות הזאת. מה אתה יודע על זה יותר ממה שאתה יודע שמרגיש או יודע את מה שזה מצטייר לך במוח. אז מה נשאר לנו??.

יידען, ראטעוועט.

צורע
הדיון הפילוסופי אינו מתמתטי אלא סברתי והסתברותי.

בעל, על זה אני שואל, מאיפה הסברות האלו צומחות. בוא נגיד ככה. נתכנס לחדר וננסה לשכוח מכל מה שאנחנו (חושבים ש)יודעים, ונתחיל לחשב כל דבר מהו מאיפה אנחנו יודעים.
שטייניץ מביא בספר הזה, מחלוקת האם אדם נולד כשהמוח שלו לוח נקי, והכל נכתב עליו על ידי נסיון יום-יום, או שיש איזה מידע שנולדים איתו. גם הרעיון הזה מסבך, וגם עליו אני שואל איך אפשר לדעת אם זה כך או כך??.
הרי על הטעם וההנאות רדף אמר שזה הבעיה הקשה של התודעה. (מה זה הבעיה הרכה של התודעה??).

התחלתי קצת להסתבך. אני מקווה שהוא לא חושב על כל הדברים האלו במשרד האוצר.

   

אי אפשר להתחיל מלוח חלק.
דוגמא בעלמא.
אני תוהה מה הקשר בין המבנה הביולוגי של הגוף לתודעת האני. ניתן להעלות מספר אפשרויות, שיש תודעה לא גופנית שמשתמשת בגוף, שהתודעה היא אשליה, שהתודעה היא תוכנת המחשב והגוף הוא החומרה שלו וכו'.
לכל גישה ניתן להעלות טיעונים וטיעוני נגד. טיעונים שמסתמכים על ניסוי, סברה והתגלות.