|
|
| נשלח ב-23/1/2011 14:45 |
 |
| |
הם מנסים לחשוב "מעבר" לשאלות המסורתיות וככה זה נראה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 16:14 |
|
| |
יותר סביר שהתרגום צולע.
לדעתי לאקאן טוען שהצלחת הפסיכואנליזה גם בעידן מות האמונה מוכיחה שאפשר להשתמש בשם האל כאינסטרומנט בתנאי שיודעים איך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 16:17 |
|
| |
קראי את המאמר של אליצור -- הוא מתייחס שם לשאלת התרגום
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 17:30 |
|
| |
השאלה היא מה היא דוגמה לפילוסופיה קונטיננטלית ומה היא דוגמה לאנליטית.
הפילוסופיה הקונטיננטלית לא החלה בפריז של שנות ה-70.
מה עם כל הפילוסופים ה"דוגמטיים" במאה ה19?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 17:50 |
|
| |
לצורעפאכע
לגבי שאלתך על הנשמה הנה תשובה שמצאתי ברשת:
"נשמה" זה דבר מה שחשבו שיש בעולם, שהכרחי על מנת להסביר חלק מהתופעות בעולם, ממש כמו ה"אתר" המפורסם בפיזיקה שלפני המאה ה-20. כיום, רוב הפילוסופים סבורים שאין כזה דבר "נשמה", או "רוח". כלומר אין משהו נוסף בעולם, מעבר למה שהפיזיקה היסודית טוענת שיש (קווארקים ואלקטרונים? מיתרים? דברים אחרים?), וה"נפש" או ה"תודעה", היא פונקציה מאוד חשובה של המוח, שהתפתחה במליוני שנות אבולוציה."
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 17:58 |
|
| |
| מטפחתספרים כתב: |  | השאלה היא מה היא דוגמה לפילוסופיה קונטיננטלית ומה היא דוגמה לאנליטית.
הפילוסופיה הקונטיננטלית לא החלה בפריז של שנות ה-70.
מה עם כל הפילוסופים ה"דוגמטיים" במאה ה19? |
|
ראה את הסקירה הארוכה שלי בעמוד הראשון
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 18:11 |
|
| |
[ואגב הערה: אתה כותב "מה עם כל הפילוסופים ה"דוגמטיים" במאה ה19?" -- למי כוונתך? מקובל בשם זה לקרוא לאחת משתי אסכולות: (1) אסכולת לייבניץ-וואלף במאות ה-17 וה-18 [לא הייתה כזאת במאה ה-19]; (2) לאסכולה הסכולאסטית -- שעיקר פריחתה הייתה במאות ה-12 וה-13, אבל היא המשיכה להתקיים בפרופיל נמוך יותר עד לימינו אלה]
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 19:01 |
|
| |
לא בקי במינוחים, האם האנליטיים נוהגים לקרוא דוגמטיים לכל מי שמציע אסכולה פילוסופית לא אנליטית? (כלומר לכל מי שטוען טענות ולא רק מנתח אותן).
עכ"פ הגל, שופנאהור וניטשה לא היו אנליטיים ולעניות דעתי (ומיעוט ידיעותי) לא קשקשו כמו בני זמנינו (וכמוהם כמובן כל הפילוסופים לפני המאה ה19 מאפלטון ועד קאנט - הם לא היו אנליטיים).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 19:09 |
|
| |
| מטפחתספרים כתב: | | לא בקי במינוחים, האם האנליטיים נוהגים לקרוא דוגמטיים לכל מי שמציע אסכולה פילוסופית לא אנליטית? (כלומר לכל מי שטוען טענות ולא רק מנתח אותן).
כתבתי לעיל למה נהוג לקרוא "פילוסופיה דוגמאטית" -- אין הבדל בין האנאליטיים לקונטיננטאליים לגבי מונח זה.
עכ"פ הגל, שופנאהור וניטשה לא היו אנליטיים ולעניות דעתי (ומיעוט ידיעותי) לא קשקשו כמו בני זמנינו
לגבי שופנהאוור מסכים. לגבי השאר לא. אבל אני מסכים שהמצב ניהיה גרוע יותר עם השנים.
(וכמוהם כמובן כל הפילוסופים לפני המאה ה19 מאפלטון ועד קאנט - הם לא היו אנליטיים).
קרא את הסקירה שלי מהעמוד הראשון
|
|
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 19:11 |
|
| |
"אסכולה פילוסופית לא אנליטית? (כלומר לכל מי שטוען טענות ולא רק מנתח אותן)."
פילוסופים אנאליטיים לא רק מנתחים טענות אלא גם טוענים טענות
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 19:19 |
|
| |
יש עוד, אגב, מובן ל"פילוסופים דוגמאטיים":
הפילוסופים הספקנים בעת העתיקה [הספקנות האקדמית והספקנות הפירוניסטית] קראו כך לכל מי שהתשייך לאסכולה אחרת.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 19:31 |
|
| |
כך שואל ידידנו מקסוול באשכול אחר:
"מחשיד מאוד שישנן אסכולות שונות בפילוסופיה. למה אין אסכולות בפיסיקה, ביולוגיה, כימיה,
או מתמטיקה, שמתפלגות לפי השתייכות גיאוגרפית או אוניברסיטאית?"
והריני מעביר את שאלתו-תמיהתו לכאן (רק החלפתי את המילה 'ארכיאולוגיה' במילה 'פילוסופיה' ומקווה שמקסוול יסלח לי על כך).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 19:55 |
|
| |
וכבר למדנו הרמב"ן שאין מופת חותך בחוכמת התלמוד ודון מינה ואוקי באתרא.
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 23/01/2011 19:56:07
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 20:03 |
|
| |
לאליעזר:
כן -- זו שאלה ישנה -- שהוצעה על ידי האקדמיה בברלין כנושא לחיבור בתחרות נושאת פרסים. קאנט כתב חיבור לתחרות זו, אך הפסיד למנדלסון...
זו תמיהה במקום.
כדי לתת כיוון של תשובה [הדומה קצת לכיוון התשובה של קאנט], איעזר בהבחנה האריסטוטלית-אפלטונית בין אנאליטיקה לדיאלקטיקה:
אנאליטיקה היא צורת חשיבה בה כללי המשחק ברורים, ההנחות ברורות, וכל שנותר הוא לחשב. כמו שאמר לייבניץ: "במקום להתווכח, הבה נחשב [calculemus]".
אבל אריסטו הכיר בכך שלא בכל תחום זה אפשרי. לעתים זה בגלל שעדיין לא נקבעו כללי משחק ברורים בתחום נתון [תכונה של המחקר], ולפעמים זה בגלל שבלתי אפשרי לקבוע כללים כאלו לגבי אספקטים מסויימים של המציאות [תכונה של אובייקט המחקר].
כך כותב אריסטו בתחילת הפרק השלישי של האתיקה הניקומאכית:
Our discussion will be adequate if it has as much clearness as the subject-matter admits of, for precision is not to be sought for alike in all discussions, any more than in all the products of the crafts. [..] for it is the mark of an educated man to look for precision in each class of things just so far as the nature of the subject admits; it is evidently equally foolish to accept probable reasoning from a mathematician and to demand from a rhetorician scientific proofs.
"דיוננו יהיה הולם [את הנושא -- האתיקה] אם הוא בהיר במידה בה הנושא מאפשר זאת. אותה מידה של דיוק איננה מצופה בכל הדיונים כפי שאיננה מצופה בכל האומנויות. [..] לחפש דיוק בכל קבוצת דברים רק במידה בה טבע הנושא מאפשר זאת הוא סימן לאדם משכיל. באותה מידה בה טיפשי לצפות לחשיבה סבירה [בלבד] ממתימטיקאי, טיפשי לצפות מרטוריקאי להוכחות מדעיות. "
האם כיוון התשובה שלי ברור?
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 20:16 |
|
| |
האם אריסטו כתב באנגלית?
|
|
|
|
|
