האם הנשים מותרות בתלמוד תורה ?
בס"ד -
ברשותכם הנה עיקר הדברים המתייחסים לתמוד האישה ולמעלותיה וכו' - מתוך קישור שכתבתי בעבר ובו קישורים נוספים המתייחסים כולל הפניה למקורות וכו'....
כמה דברים שכדאי לדעת (לפני ש...)
דברים לזכרה של האשה הכבודה והצנועה מרת טובה בת שרה סרבר ז"ל
" אם תשכבון בין שפתים, דרש רבי עקיבא בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים " (ילקוט שמעוני, תהלים פרק ס"ח, סימן תשצ"ה). " דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים. שנאמר: אם תשכבון בין שפתים (תהילים ס"ח, י"ד) ...
וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו " (סוטה י"א:). כלומר, נראה מן האמור לעיל כי זכות הנשים הצדקניות באה להם מצד הסיוע שנתנו לגברים שעבדו בפרך. לפיכך נשאלת השאלה מדוע שכר הנשים היה גדול משכר העובדים בפרך עצמם?
וכן מצאנו שאמרו חז"ל: " גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנא' נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי. א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין?
באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן " (ברכות דף יז.).
כלומר, נראה גם מן האמור לעיל כי לנשים הצדקניות זכויות יתר, משום שהן מסייעות לגברים ללמוד תורה.
לפיכך נשאלת השאלה אף כאן, מדוע שכר המסייע גדול משכר העוסק עצמו?
נלענ"ד להשיב שעבדות מצרים ולימוד התורה ניתנו בצו ה' לגברים בלבד.
באו הנשים שלא הוטל עליהם הצו, ועשו מאמץ יתר לטובת קיום צווי ה'. הואיל ונטלו הנשים על עצמם מרצונם לסייע לגברים במילוי צווי ה' מתוך אמונה ובטחון בקב"ה.
לפיכך זכו הנשים לשכר גדול יותר. משום שללא סיוען של הנשים, ספק אם יכלו הגברים לקיים בשלמות את צווי ה'.
המשך בקישור הבא:
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%A6%D7%93%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A0%D7%92%D7%90%D7%9C%D7%95_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%9E%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D
דעת הרמב"ם על תלמוד תורה לנשים
תקציר: דעת רמב"ם וגדולי ישראל על תלמוד תורה לנשים.
מילות מפתח: תורה, תיפלות, דינים, ציוו חכמים.
המשנה (סוטה ג, ד):
"אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה...
ר' אליעזר אומר, כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפילות".
ולהלכה כתב הרמב"ם (הל' ת"ת א,יג):
"אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוותה...
ואע"פ שיש לה שכר, צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה...
אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפילות.
במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה, אבל בתורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, אם למדה, אינו כמלמדה תפילות."
וכן מובא בטוש"ע (יו"ד סי' רמו ס"ו), והוסיף שם הרמ"א בשם סמ"ג:
"ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה."
ונראה שכך נפסק לחומרא ללא חולק בכל הפוסקים הראשונים, חוץ מלגבי פסקי דינים (ס' חסידים סי' שיג ובמבוא לסמ"ק).
מאידך מצאנו במשנה אחרת (נדרים ד, ג) שהמודר הנאה מחברו
"מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא."
משמע לכאורה שהנשים היו רגילות בכל זה. ואפילו הרמב"ם עצמו מדריך אותנו בדרך ללמד לנשים (הל' תשובה י, ה). ובמיוחד במאה האחרונה התחזק מאד לימוד התורה לבנות.
וכבר בעל חפץ חיים כתב (ליקוטי הלכות, סוטה דף יא, הערה ג) שבתנאי היום:
"בודאי מצווה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסר חז"ל כגון מס' אבות וס' מנורת המאור וכד'."
והר"ז סורוצקין (מאזנים למשפט סי' מב) אף מזהיר:
"בדור לא הכין לבו ולא נאמנה את א-ל רוחו, כדאי להקדים חינוך הבנות לחינוך הבנים; ומדייק כן מכך שאברהם אבינו שהיה מגייר את האנשים,
הקים את אוהלה של שרה, המגיירת את הנשים, לפני שהקים אוהלו הוא.
ומסיים: "ושתי פעמים כתוב בפרשת לך לך 'אהלה' וקרינן 'אהלו' - שנה עליו הכתוב לעכב וללמדך לדורות שבדרך הזה משרישים את האמונה בלבות בני האדם בדור תהפוכות.
"וכן רואים אנו נוהגים היום בעולם התורה.
-איך אפשר ליישב את ההלכה ברמב"ם ובשו"ע, שהבאנו בפתיחת דברינו כאן, עם המעשה, שהוא לכאורה להפך?
שמעתי אומרים, שאמנם ההלכה אוסרת לימוד תורה לנשים, אבל גדולי התורה ראו צורך השעה ללמד, ולכן נהגו כך נגד ההלכה. לענ"ד גישה זו איננה נכונה, ומה עוד, שהיא גם מסוכנת ופותחת פתח למחדשים למיניהם, ובטוחני שהפוסקים לא הלכו כאן נגד ההלכה.
אך פשר הדבר פשוט, כי לא מצאנו בשום מקום שחז"ל אסרו ת"ת לנשים, ואין דברי ר' אליעזר אלא דברי עצה. לפי זה כבר אין פלא שנשים יקבלו שכר על עשיית דבר שנאסר עליהן, כי לא נאסר כלל.
וכך רמז לזה רא"י ניימרק (אשל אברהם, פירות הנושרים ע"מ סוטה כ):
"הזמן, המורה הכי נאמן, הורינו שאלו ואלו דברי א' חיים. נאמנו דברי ר"א ור"י [רק] כל זמן שהרחוב בכלל היה ספוג רוח אמונה."
אלא דא עקא. הרי כתב הרמב"ם מפורש
"ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה,"
ומשמע לכאורה שהיה לו בדברי חז"ל מקור האוסר ת"ת לנשים. אבל אחרי העיון נראה שאין הדבר כן, כי הרמב"ם משתמש בביטוי "ציוו חכמים" בחיבורו לא לתקנת חכמים אלא דווקא לעצה טובה. והא לכם מספר דוגמאות שכתב שחכמים ציוו עליהם:
"שיהא אדם שם דעותיו תמיד... בדרך האמצעית";
"מאוד מאוד הוי שפל רוח";
"כל המרבה דברים מביא חטא";
"וכל מעשיך יהיו לשם שמים";
"לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו [לפי עושרו]";
"והוי מתאבק בעפר רגליהם";
"הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה";
"הרחק משכן רע";
"שיהא אדם מכבר את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו";
"על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי." -
ובכל אלו ברור לכל מעיין שמדובר בעצות טובות ולא בתקנות חז"ל. ואולי לשון צוו חכמים התכוון הרמב"ם צוו - מלשון צוואה של נפטר. וראה בסוף המאמר רשימה מלאה של שימוש בביטוי זה במשנה תורה.
* **כל הנ"ל הוא לגבי לימוד לנשים ביוזמת האב או שלוחו. מאידך כבר כתבו הפוסקים שאשה הרוצה מעצמה ללמוד, אין מניעה בדבר.
כבר בספרי הקדמונים אנו מוצאים שחילקו בזה. בס' מעין גנים (מובא בתורה תמימה, דברים י"א ס"ק מ"ח):
"ומאמר חכמינו כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, אולי נאמר כשהאב מלמד בקטנותה... דודאי בכהאי גונא איכא למיחש, שרוב הנשים דעתן קלות... אמנם הנשים אשר נדב לבן אותנה לקרבה אל המלאכה. מלאכת ה' מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב, הן הנה תעלינה בהר ה'...".
וכעין זה גם בפרישה (יו"ד סי' רמ"ו ס"ק ט"ו):
"...אבל אם למדה לעצמה, אנו [רואים] שיצאו מן הרוב, ולכך כתב לעיל שיש לה שכר, ור"ל אם למדה התורה על מכונה, שאינה מוציאה לדברי הבאי, כי הוא אינו יודע מה שבלבה".
וכן בדברי אחרוני האחרונים. הרב י"ז צכנוביץ (ס' תורת ירוחם, סי' א) מסיק:
"ומה שאסור לר"א ללמד לאשה תורה, דווקא ללמדה, אבל אם היא שוקדת מעצמה על התורה, מותרת היא. וגם בשאר חלקי התורה, אף בדינים שאינם שייכים לה".
ובכך כבר מוסבר מה שלמדנו בתוספתא (ברכות ב, יב):
"הזבין והזבות, והנדות והיולדות מותרות לקרות בתורה ולשנות במשנה, במדרש, ובהלכות ובאגדות."
וכן מה שכתב הרמב"ם שאשה שלמדה תורה יש לה שכר, והיכן מצאנו שכר על עשיית דבר הנאסר? החיד"א (ברכ' יוסף חו"מ ז, יב) מביא בשם ס' החינוך (סי' קנח/קנב) שאשה חכמה ראויה להורות הלכה. וכן כתב גם מסברת עצמו בעל מנחת חינוך (סוף מצ' עח). וכן אמנם נהגו נשים במשך כל ההיסטוריה; ראה למשל בס' שם הגדולים, ערך רבנית. וכל זה מובן לפי החילוק הנ"ל.
המשך בקישור הבא:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/rambam-2.htm
בינ"ו
_________________
 |
|
|
