המאמין עפ"י האותות יש בלבו דופי...(ומעמד הר סיני)

(יסוה"ת פרק ח') א. משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות.
ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.

1. טענתו על אפשרות טענה שכל פלאות מצרים והמדבר נעשו בלט וכישוף, מתמיהה האם הרמב"ם יעלה אפשרות שאפשרי לקרוע את הים ולהופכו ליבשה או להרוג ברגע אחד את כל בכורי מצרים ע"י כישופים. הרי הוא עצמו ביד החזקה הלכות ע"ז סוף פרק יא, אחר שהביא את איסורי הכישופים, החוברים, והלחשים ומעשי האוב.  כתב כך ...ודברים אלו כולם שקר וכזב הן, ולא ראוי לישראל חכמים ומחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות בלבו שיש בהן תועלת. כל המאמין בדברים אלו וכו' אינו אלא מן הסכלים וממחוסרי הדעת וכו'. (הוא גם האריך במקומות אחרים לשלול את האפשרות של שינויי טבע ע"י כשפים וסגולות למיניהם). א"כ למה הוא שולל ממופתים גדולים ובעלי היקף רחב כל-כך (ירידת מן ארבעים שנה בצמוד לעם היהודי, קריעת ים ליהודים וטביעת המצרים, עשרת המכות למצרים ולא ליהודים וכו'), את ההוכחה לאמיתות דברי מבצעם. כשלוחו של אלוקים כל יכול.

2. איזה תרוץ שיתרץ את השאלה הקודמת, ישלול גם את הוכחת מעמד הר סיני. כי מי שמסוגל לדמות קריעת ים ע"י כישוף או הורדת מן לשש מאות אלף איש ארבעים שנה ע"י כישוף. יכול לטעון שגם דיבור משמים דרך הערפל ע"י מי שטוען שהוא האלוקים, נעשה בצורה המצריכה הוכחה לאמיתותה.