|
|
| נשלח ב-13/3/2011 12:42 |
 |
| |
מטפחת ובעל,
אני לא רואה מה הבעיה. כפי שכתבתי, יש אפשרות לתקן תקנות ולפרש פרשנויות. השאלה היא האם מה שייווצר הוא דין תורה? התשובה שלי היא: כן. כמו שתמיד דין תורה היה הדין הטהור + תוספות מתקנות חכמים. ההלכה מעיקרא בנויה כך שהיא אינה תשתית שמספיקה לבדה כדי לחיות על פיה. היא עצמה מכירה בכך שדרושות השלמות. אז מה הבעיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 12:55 |
|
| |
תיאורטית יש אפשרות, האם אתה חושב שזו אפשרות מעשית? האם אתה חושב שיש סיכוי שאוטוריטות רבניות המקובלות על חלקים גדולים מהציבור הדתי יתנו ידם לכאלו מהלכים?
אם לא איך זה יקרה?
בדיני ממונות אין אפשרות שזה יקרה ללא הסכמה ציבורית רחבה, נניח שתתקן תקנות לעצמך עדיין תצטרך לדון בב"ד עם בעל דינך, אם לא יהיה דין מוסכם תגיעו שניכם במהירות לבית המשפט שבידו סמכויות אכיפה (או שחוטא יצא נשכר).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 12:59 |
|
| |
מיכי
נראה אותך משכנע בית דין בבני ברק.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 13:04 |
|
| |
במשפט הספרים חייבו שבועה.
תוקן על ידי michlandel ב- 13/03/2011 13:06:31
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 21:22 |
|
| |
האם זו לא "גלות התורה" עליה דובר רבות?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 21:34 |
|
| |
אני חושב שהתורה בגלות אצל אלו שלקחו אותה בשבי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 21:37 |
|
| |
בדיני ממונות בודאי לא שייך שאתקן תקנות לעצמי. זה חייב לצאת מסמכויות מוכרות. אני לא מדבר על הדמויות הרבניות של ימינו, שכן לגביהן זה אכן כמעט בלתי אפשרי. אבל הטענה בתחילת האשכול היתה שזה מהותי לתורה, ולא לאלו שנחשבים נושאי דגלה היום. כנגד זה כתבתי.
שנית, אם הציבור יפסיק להחזיק מאנשים קטנים כאילו הם גדולי תורה, הבעייה עשויה להיפתר. כל 'גדול' כזה ניזון מאמון הציבור, ואם לא יהיה בו אמון הוא לא יהיה גדול.
ואכן, זו גלות התורה. אבל מי אמר שאנחנו צריכים לעשות את מלאכתו של הקב"ה ולדאוג לכך שהתורה תהיה בגלות? זה התפקיד שלו, לא שלנו. זה מזכיר את דברי הרמב"ן הידועים על כך שיוסף ראה לעצמו חובה לממש את החלומות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 06:44 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: |  | לכמה טיפוסים בממסד (כמו הרב הראשי האשכנזי) יש תכונות חזקות של יפתח בדורו.
|
|
[אני שומעת פה סטארט-אפ לסיסמת אוהדים במגרשי כדורגל...]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 23:30 |
|
| |
ישנם מספר כשלי חשיבה במאמר החדש (הפניה מעמ' 8 של האשכול).
א. הרדוקציה לתורה למערכת משפט, במקום כמכלול תרבותי שמנפק גם צוי עשה ולא תעשה. הדבר נובע משתי סיבות:
1. הזהות ההוליסטית היא מערבית, וזו מגדירה את הפונקציה הדתית, כציות לצוים.
2. מערכת הערכים היא מערבית, כך שלא נותר לחינוך הדתי אלא לדרוש ציות למצוות במקום הפנמתן.
ב. בהמשך לא', תפיסה של התרבות המערבית דהיום כ"קץ ההיסטוריה" (פוקויאמה), כחברה הטובה ביותר שהיתה אי פעם בהיסטוריה, שפע כלכלי, רפואה, חופש פוליטי, ומחקרמדעי, יותר מימי בית ראשון ושני. כך היעדר צימאון רוחני, לצד נוחות מעמדית, מובילים לניסיון להעניק גושפנקא דתית למציאות הקיימת.
כבר כתב הרב קוק שיסודות ההלכה הם גם אגדה. הבעיות שישנן בדין תורה כיום, נובעות מן הרמה הרוחנית של החברה היהודית, ואינן במישור טכני שניתן לעקוף אותן באמצעים מכשירניים (אינסטרומנטליים). הפיתרון של מתן תוקף לתקנות המדינה, הוא בבחינת כאשר ינוס איש מן הארי ופגעו הדב, שכן בעין יהודית, הבעיות שקיימות כיום בשלטון המדינה חמורות ומסוכנות בהרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2011 00:05 |
|
| |
יעבץ
לא הבנתי את הרלוונטיות של הטענות שלך למה שמוצג במאמר (הבתי דינים לא מוכנים לדון בדין תורה, והם ביטלו באופן חד צדדי את שבועת הדיינים [שלדעת הרמב"ם זו מצווה מדאורייתא]).
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2011 00:59 |
|
| |
הסירוב לדון איננו גחמה של הרבנים, אלא הכרה במיעוט ערכם, ובמציאות הלא מתוקנת שקיימת כיום. הפיתרון לא יבוא באמצעות הסמכה הלכתית אינסטרומנטלית של ערכאות זרות, שאינן יודעות בין טוב לרע.
אלה המאושרים מן המציאות כיום, ואינם מבינים מה רע במשפט המדינה, חסרים את הציור של המציאות המתוקנת אליה מכוונת התורה, שהיא העומדת מאחורי פרטי הדינים וההלכות של חושן המשפט.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2011 09:08 |
|
| |
יעבץ
נמק, פרט הסבר
כאילוסטרציה, פלוני הפליק לך סטירה קבל עם ועדה, מה אתה עושה בדין תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2011 09:09 |
|
| |
ועוד נקודה
אותם רבנים שמכירים במיעוט ערכם תובעים ציות מוחלט לכל דעה שלהם, גם בנושאים שאינם בתחום אחריותם, מטילים על הצבור גזרות מגזרות שונות, החל מאיסור לימודים כלליים וכלבה באיסור נהיגה לנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2011 09:25 |
|
| |
- יתבע צער ובושת
- ההשקפה של מיעוט הערך שלהם (ושל הדור) גורמת, באופן עקבי, גם לכך שאינם רואים עצמם בי"ד וגם שאינם לוקחים אחריות ולכן מנחיתים "עצות מיניסטריאליות" שתועלנה (לדעתם) לשמירת הדת ונובעות מחרדה, לא כבי"ד אלא כיתומים הגדולים שנשארו בתוך יתמי בני יתמי. אבל
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2014 21:46 |
|
| |
מתי החלו הדיינים לסרב לדון את מי שלא מסכים לפשרה?
במאמרי דנתי בנוהל הזה, שנראה לי אישית שערוריתי ומחוצף, שלא להסכים להזדקק לדין אא"כ שני הצדדים חותמים על פשר הקרוב לדין, ותהיתי מאימתי נתחדש המנהג הרע הזה.
כעת זיכני ה' למצוא את עמוד 161 בספר "דוד עבדי", משם נלמד שאצל רבי חיים מבריסק עדיין לא שמעו על פטנטים כאלו.
|
|
|
|
|
