|
|
| נשלח ב-23/1/2011 14:44 |
 |
| |
מצד אחד הכאב היא שהדיין יכול לישון בשקט עם מצפון נקי,
מצד שני מראה לנו את חוסר העליונות של הדינים שלנו מול דיני האומות והאנושות, אחרת לא הייני בורחים לבררות אם הדינים שלנו היו הבסולוטים,
לכאורה זה טוב ונכון ורציונלי,
אבל מה ?! הכאב הגדול ביותר שבענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה, אנו עוד נותנים לבלתי הרציונלייים לנהל את חיינו לפי דמיונם המטורפת,
רצוני לומר שיש לנו בגרות ב"ה בענייני דינים שהנגלה נצחה את הטירוף, אבל חוסר בגרות בהשקפה במחשבה ובחינוך,
השאלה למה זה באמת כך ?
התשובה כנראה שטוב לנו כך ! (מה שאין כן לגבי דינים שאף אחד לא רוצה להיות חוסר רציונלי,) למה ? השד יודע אולי !
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 16:05 |
|
| |
צודק מקס -- בכל מה שקשור לכסף, יהודים הם עם ראציונאלי מאין כמותו, אבל בכל הדברים האחרים...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 20:37 |
|
| |
ירוחםשם כתב
"פורסם השבת במקור ראשון- כי בית הדין הרבני הגדול התיר וחייב בתשלומי ריבי על איחור בתשלום מזונות.
זה בית דין לפי דין תורה? שרק לפניו לכאורה מותר ליהודי להתדיין?
למען הסר כל ספק אני בהחלט חושב שנכון עשה בית הדין בחיוב הריבית.- אבל זו לא דין תורה אלו ערכאות חילוניות"
ירוחם
דומני שנשמטה ממך משנה מפורשת במסכת מכות:
מעידין אנו באיש פלוני שהוא חיב לחברו אלף זוז על מנת לתנן לו מכאן ועד שלשים יום, והוא אומר מכאן ועד עשר שנים, אומדין כמה אדם רוצה לתן ויהיו בידו אלף זוז, בין נותנן מכאן ועד שלשים יום, בין נותנן מכאן ועד עשר שנים:
זה לכאורה בדיוק ריבית וזה בדיוק אותו החישוב שעושה בית הדין כמו במשנה. חיוב ההפסד.
אם היית דיין לכאורה היית טועה בדבר משנה! אך אל דאגה יש אולי כמה אחרונים שיצילו אותך...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 20:39 |
|
| |
אוסיף ואומר למרות דברי לעיל על שאין דנין דין תורה. שבוודאי החילוק בין דין תורה שנחשב למשהו בשמיים וכל דיין נזהר מלדון על פיו כי מי יודע מי יצדק. לבין מה שמקובל לעשות שזה לדון ע"פ דין תורה. זה לכאורה החילוק המקובל גם אם הוא מעט חלש. ובקיצור אין דנין דין תורה אבל דנין על פי דין תורה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 20:47 |
|
| |
כלומר חיוב ריבית הוא לפי דין תורה? עד אחר לפי התורה.- עדות שמיעה לפי דין תורה.- המענין לאיזו תורה אתה מתכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 21:01 |
|
| |
ירוחם הבאתי לך משנה אז מה אתה כועס? ואם כבר מנין שעדות שמיעה פסולה על פי דין תורה? זה הכל חידושים של רבנן
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 21:05 |
|
| |
מענין גם ריבית מדרבנן- ממתי בתי דין לא דנים לפ חושן משפט ? רק לפי התורה.
הבן איני נגד נוהל המשפטי של בתי הדין- אני נגד הצביעות האומרת- כי בתי המשפט הישראלים-הם ערכאות גויים, ובתי הדין שכמעט דנים לפי אותן ראיות נחשבות לבתי דין לפי התורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 21:09 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: |  | yakovw
כתבת הרבה דברים לא נכונים בפרט בענין גרמא. הנקודה איננה גרמא אלא מה שמבחינת דין תורה אין שום משקל לכוונת העושה אלא רק לרמת הקשר הפיסי שלו למעשה לכן אם מתוך שינה התהפכתי ושברתי את הכלים שלך אני חייב אבל אם אכפות אותך לפני הארי שיאכל אותך (בכוונה תחילה!) אהיה פטור.
מה שכתבת שדין תורה מיועד לצדיקים, ושלא משביעים כי נזדלזלה השבועה בימינו, גם זה הבל. יהדות במחכ"ת זה לא מה שהמציא מישהו אתמול אלא מה שכתוב בספרי ההלכה ומגובה במנהג ישראל מדורי דורות. כל ספרי ההלכה מהתורה עד השו"ע מלאים בשבועות בי"ד, אף שבדורות קודמים מצב הזלזול בשבועה היה הרבה יותר גדול.
אבי הראה לי אתמול באבן עזרא שמות כ' ז' "רבים חושבים כי הנושא שם השם לשוא לא עשה עבירה גדולה ואני אראה להם כי היא קשה ... אשר הרגיל עצמו להשבע לשוא ישבע ביום אחד שבועות אין מספר...ואם אתה תוכיחנו למה נשבעת אתה אז ישבע שלא נשבע מרוב רגילותו בה. כי לפני כל דבור שידברו יקדימו השבועה, והיא להם לשון צחות ... " - בדורות קודמים הבעיה היתה הרבה יותר רצינית.
|
|
א. ההלכה בגרמא היא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וזה אומר שמבחינת ההלכה הדין הוא שחייב
אלא שיש הבדל בין אדם המזיק בגרמא לאדם המזיק רגיל, שאדם המזיק חייב אפילו באונס, לעומת גרמא שבשוגג פטור [כן ידוע בשם המאירי וכך נותנת הסברא הפשוטה
ועוד יש מחלוקת בראשונים [רא"ש נגד ראבי"ה] האם כופים לעשות לפנים משורת הדין וברמ"א סימן י"ב מובאים שניהם ובש"ך פסק שכופים ולפום ריהטא היה נראה שאין לחלק בין החובה בדיני שמים ללפנים משורת הדין ורואה אני שהדברים ק"ו
ב. בתוספות בגיטין ל"ה כתבו שכיום כיון שהזדלזלו השבועות מחרימים במקום זה והובא בחו"מ סימן פ"ז [כמדומני] ואם כן כיון שכיום מקובל לעשות פשרה הקרובה לדין עדיף גם את השבועה לעשות על זה הדרך
ועיין בשו"ת דברי מלכיאל [שהיה מגדולי המשיבים בדורו] ב' קל"ג שהאריך בעניין וכתב בין יתר דבריו שפשוט שפשרה שייכת רק במקום ששני הצדדים חושבים שהם צודקים ולא כשיש גזלן ברור וודאי שאם הדיין נראה לו שהנתבע צודק ודאי הוא צריך לעודד אותו דווקא להישבע והאריך בעניין הרבה עי"ש
הדברי מלכיאל הזה עד כמה שידוע לי הוא אחד מיסודות הדין אצל כל הבתי דין כיום
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 21:15 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | עצם ההנחה שדין תורה מיועד רק לצדיקים, מוכיחה שצריכים מערכת אלטרנטיבית.
דין תורה המיועד לאנסים הצדיקים מוציא אנס בלי שום עונש, פרט לקנס אם אנס נערה. |
|
בי"ד שהורגת אחת לשבעים שנה היא חובלנית, וכיום ודאי המצב הוא לא כזה, הסנהדרין הפסיק מעצמו לדון כשרבו ההרגין
ב. דין התורה באונס הוא מהעונשים החמורים ביותר [לפחות בזמן ההוא] כיון שהוא כובל את האיש לאישה הזאת לכל החיים ואחד כזה ודאי יחשוב לפחות כמה פעמים לפני שהוא יעשה את המעשה
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 23:38 |
|
| |
חימאיר,
ימחול כבודו לעיין ברמב"ן וברי"טבא על משנת מכות שהקשו מהא דהמבטל כיסו של חבירו פטור, ותירוציהם די מעמידים את המשנה באוקימתא רחוקה. באו"ז לב"מ שהובא בתשובות מיימוניות משפטים ט"ו הקשה באופן ישיר מהמשנה לדין רבית, והתירוצים שנתנו שם - שמדובר באופן שמותר לקחת רבית כמו בצד שכירות או במעות יתומים - הם אוקימתות עוד יותר רחוקות למשנה. מכל מקום אין לך קושיה על ירוחם מ"משנה מפורשת", אם כבר להיפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 23:54 |
|
| |
yakovw
תעשה טובה ואל תמציא את התורה מחדש כדי שתהיה נוחה לטענות המשונות שלך. מה שכתבת שכופין על המזיק בגרמא לשלם מצד לפנים משורת הדין יכול להיות הדין הראשון בחושן משפט החדש שאתה תכתוב, אף אחד לא פוסק כך.
התו"ס בגיטין למיטב הבנתי לא מדבר על כל מקרה אלא על אלמנה הגובה מנכסי יתומים, ומה שהביא הב"י בחו"מ פ"ז בשם המרדכי אדרבה מהשו"ע פ"ז כ"ז משמע להיפך, ומ"מ לכל הפחות גם לדבריך שיחליפו את השבועה בחרם.
ומה שכתבת בסעיף ב' לבעל בעמיו ... נו. אני אפילו לא מגיב.
הדברי מלכיאל אינני מבין איך הוא מ"יסודות הדין" אם נכון הוא מה שאומרים כאן ומה שראיתי שבאופן פרקטי הם לא משביעים, נקודה.
תוקן על ידי שנרב_נ ב- 23/01/2011 23:58:31
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2011 00:17 |
|
| |
ר' חיים עוזר בתשובות לרב הרצוג ולר' אלחנן וסרמן מציע (בהסתמכו על הר"ן) שבמדינה יהודית שתקום מה שנקרא בפינו החוק הפלילי יונהג על פי תקנות ולא על פי דין תורה שהרי איך יתכן שגנב רק ישלם כפל ויפטר אם יודה ושמי שמזיק באש בטמון יפטר.
(אגב, הוא גם מציע שסכסוכים בין יהודים לשאינם יהודים ידונו בבית משפט מיוחד שיוקם לצורך כך ולא בב"ד על פי דין תורה שבו גוי מופלה לרעה).
לכן מה שמעניין יותר (למעשה) מההלכה בשו"ע זה איך התנהגו הקהילות היהודיות בזמנים שהייתה להן כעין אוטונומיה פנימית וסמכות על חבריהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2011 00:18 |
|
| |
מפסק הדין של בית הדין האיזורי בירושלים שהובא לעיל, עולה שלא ניתן לכוף פשר הקרוב לדין, אם מדובר בבי"ד שאינו קבוע (זהו המעמד של רוב ואולי כל בתי הדין כיום), או אם הנתבע איננו גוף ציבורי שעושה לפנים משורת הדין. ההרכב המעניין הזה שייך לגברדיה הישנה שהאמינה בפסיקה לפי ההלכה. כיום פוסקים לפי דעת תורה, כלומר מתוך מודעות לחופש של הדיין.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2011 00:30 |
|
| |
השאלות היסודיות שבאשכול, אינן קשורות לפשרה. גם בפסיקה לפי הדין, שיקול הדעת החופשי של הדיין הוא מכריע. תפקיד ביה"ד הוא לספק ניהול כלכלי למצבים שלא הוסכמו מראש בין הצדדים. מומלץ לבחור הרכב זבל"א, שמכבד את בעלי הדין, בעל יושרה, בעל תפיסת צדק מקובלת. ורק כאשר שני הצדדים הם אנשים הגונים. זו גם הגישה החדשנית כיום בנוגע ליישוב סכסוכים.
רמב"ם פרק כ"ד מסנהדרין: "יש לדיין לדו בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להן שהן אמת, והדבר חזק בלבו שהוא כן, אע"פ שאין שם ראיה ברורה." למרות הסייגים שהציב הרמב"ם לסמכות זו, עושים בה שימוש.
בדיני ממונות ישנם שלושה דיינים, בניגוד להוראת איסור והיתר, בגלל שיקול הדעת החופשי. המינוי לדיין הוא בעל אופי שלטוני. לכל דין תורה יש יותר מפיתרון נכון אחד. ובכל פיתרון, הסעדים הזמניים, הסעד הסופי וכמותו נתונים לשיקול דעת.
אין הכרעה במחלוקות רבות בחו"מ, והן מצטרפות באופן אקספוננציאלי: הדין המהותי, דיני הראיות, מוחזקות ותפיסה, וקים לי, לא ניתן להגיע להכרעה. בשו"ת דבר חברון של הרב דב ליאור, שמבוסס על אריתמטיקה הלכתית בסיסית, ותפיסת פשטנית של המציאות, רוב התביעות נדחו בגלל המע"ה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2011 00:39 |
|
| |
| יעבץ כתב: | | | מפסק הדין של בית הדין האיזורי בירושלים שהובא לעיל, עולה שלא ניתן לכוף פשר הקרוב לדין, אם מדובר בבי"ד שאינו קבוע (זהו המעמד של רוב ואולי כל בתי הדין כיום), או אם הנתבע איננו גוף ציבורי שעושה לפנים משורת הדין. ההרכב המעניין הזה שייך לגברדיה הישנה שהאמינה בפסיקה לפי ההלכה. כיום פוסקים לפי דעת תורה, כלומר מתוך מודעות לחופש של הדיין. |
|
יש קשר בין "דעת תורה" ל"הכל שפיט" ולשיטת משפט שלא נצמדת דווקא לחוקים פורמליים?
הייתכן כי רוח הזמן מפעמת בדיינינו?
|
|
|
|
|
