שבועת הדיינים בזמן הזה

דורית בייניש אמנם בייניש, אבל איננה ישיביש, ולכן איננה בי"ד  :-)

_________________

ואפרט
אם הדיין הוא ירא שמים (ורצוי שגם יהיה זכר) אזי יש לו שם של דיין והוא יכול לדון שלא ע"פ השולחן ערוך.
לעומת זאת אם לא - אזי הוא ערכאות.

אא"ס.

מטפחת ספרים כתב:

ר' חיים עוזר בתשובות לרב הרצוג ולר' אלחנן וסרמן מציע (בהסתמכו על הר"ן) שבמדינה יהודית שתקום מה שנקרא בפינו החוק הפלילי יונהג על פי תקנות ולא על פי דין תורה שהרי איך יתכן שגנב רק ישלם כפל ויפטר אם יודה ושמי שמזיק באש בטמון יפטר.
(אגב, הוא גם מציע שסכסוכים בין יהודים לשאינם יהודים ידונו בבית משפט מיוחד שיוקם לצורך כך ולא בב"ד על פי דין תורה שבו גוי מופלה לרעה).

האם תוכלו להביא מראה מקום מדוייק? 

נדמה לי שהעניינים כאן נסחפו מעט רחוק מדאי
הסמך שהביא יעבץ מהרמב"ם מדבר על פסילת שטר על סמך עדות הנאמן לדיין ואפילו שאינו עד כשר הוא לא מדבר הרבה מעבר לזה
פשרה הקרובה לדין עיקרה הוא מה שכתוב בשו"ע בתוספת מעט עיגול פינות בשביל לרצות את שני הצדדים אבל שום דבר לא מעבר לזה [כך טען לי בתוקף אב"ד חשוב שיושב בהרכב של העיר - כנראה שהחילוק הוא בסביבה הסוציולוגית השונה שביני ליעבץ]

_________________

מדובר ברמות שונות של הפשטה. ברמה האחת, דיין לפי דין תורה מחויב להלכה, ואם הוא פוסק בניגוד לסעיף מפורש בשולחן ערוך, אזי הוא טעה בדבר משנה, ופסק הדין שלו בטל. ההמון סבור  שדיין הוא מחשב הצמוד לדין תורה. ברמה זו החובה להתדיין לפי דין תורה, היא בגלל שאכן הדיין מחיל באופן בלתי אמצעי את הדין שנתקבל מסיני.

ברמה הגבוהה יותר, מבינים שיש לדיין דרגות חופש בפרשנות של דין תורה, ולמעשה הפסיקה היא גמישה. אם ישנם אילוצים הנובעים מתוך המערכת הכללית של דין תורה, כמו הימנעות מלהשביע (ראה משנה גיטין לד,ב ואת המעשים המובאים בגמ', שקיפחו את זכויותיה של אלמנה, בגלל חשש משבועה), בסופו של דבר זה לא חייב להשפיע על התוצאה הסופית.

ברמה השניה דין תורה, בא לחנך לחשיבה מוסרית-משפטית, ולאפשר דיון אובייקטיבי תוך התעלמות מסויימת מן העובדות הלא רלבנטיות של המקרה הקונקרטי. ברמה זו, הצורך במערכת שיפוטית נפרדת לפי דין תורה, היא בגלל המשמעות של עשיית צדק, כפונקציה גבוהה של חברה עצמאית ומוסרית הקוראת בשם ה', ושאיננה סמוכה על שולחן נוכרים. כמובן שאם מוסדות הצדק של חברה זו מייצרים משפח ולא משפט, לא הועלנו כלום.

המקור בגיטין הוא אילוסטרציה. השאלה האם אנו מעונינים לקיים דיון מ"בפנים" תוך שימוש במתודולוגיה של ההלכה, או מבחוץ כאנתרופולוגים.

ציטוט מאשכול:

אילוסטרציה בהקשר הזה, כוונתה שביטול השבועה איננו נובע באופן ישיר מן הסוגיה בגיטין, אלא שהשיקול להימנע משבועה הוא לגיטימי במסגרת החשיבה ההלכתית.

הציטוט לגבי ברק, נועד להמחיש את רמות הניתוח השונות של שיטה משפטית: משפטית-טכנית, וסוציולוגית.

עצימת עינים לא תימנע את מה שקרה אצל ברק, וכבר ישנם בתי דין שהמצב בהם דומה למצב אצל ברק.
הדרך למנוע שרירות דין היא ליצור משחק חברתי נכון, שימנה אנשים שאינם מגלומנים, שבורחים ממינוי.