|
|
| נשלח ב-25/1/2011 08:13 |
 |
| |
חושבני שאין מבינים כאן את ברק. הוא אינו "משתולל" ללא מעצור. הוא דן לא רק לפי נוסח אלא גם, ובעיקר, לפי כוונת המחוקק, לא המחוקק ההסטורי אלא המחוקק האוטופי. ז"א כיצד יש לפרש כיום, לאור המוסר והדעות כיום, את החוק. דוגמה – בדיני המס קיימים בחקיקה הסדרים שנועדו למנוע תיחמונים במקומות בהם המציאות לא ניתנת לבירור וודאי. לפעמים חזקות אלו גורמות לעיוות דין. עד עידן ברק הסדרים אלו היו קדושים. בא ברק וטען כי המחוקק (האוטופי. ההסטורי התכוין באמת לחזקה גורפת) התכוין בהסדרים אלו רק למקרים בהם אכן יש כוונת תיחמון, אך אם ניתן להוכיח כי לא כך, ההסדר המפורש בחוק בטל. אבל זו פרשנות לכוונת החוק. הכל נובע מהחוק. היות ופרשנות כזו נמצאת בספרות הלכתית לא ברור מדוע לא ניתן ליישם אותה בדיני ממונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2011 08:42 |
|
| |
הבעיה עם פרשנות כזו שלמרות הרעיון הנאה והצודק לכאורה שעומד בבסיסה היא מאפשרת לשופט לפסוק במקרים רבים כראות עיניו ומקטינה את הוודאות מראש מה יהיו התוצאות והחוקים במקרה מסוים.
ברור שחבורת אנשים אחרת (משופטי ביהמ"ש העליון) הייתה מגיעה במקרים רבים להחלטה שונה עם תחושת צדק וירידה לסוף דעתו של המחוקק ה"אוטופי" עזה לא פחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2011 09:08 |
|
| |
מטפחת הברירה היא או האפשרות הברקית וחסרונה (אי וודאות), או המצב הנוכחי (קפיאת הדין ואי התאמתו למציאות), או ניסוח תקנות חדשות. השאלה מה עדיף הלכתית ומעשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2011 10:46 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | | מטפחת הברירה היא או האפשרות הברקית וחסרונה (אי וודאות), או המצב הנוכחי (קפיאת הדין ואי התאמתו למציאות), או ניסוח תקנות חדשות. השאלה מה עדיף הלכתית ומעשית. |
|
תפקיד המחוקק למנוע קפיאה על השמרים, תפקיד השופט לפרש את החוקים.
זה נראה לי אבסורדי ואפילו עזות מצח ששופט מפרש חוקים לפי תחושת הצדק האישית שלו ללא סימוכין בלשון החוק.
בהלכה זה קצת שונה כי לא קיימת הפרדת רשויות (שזו בעיה בפני עצמה).
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2011 11:35 |
|
| |
נישטאך
כל המראי מקומות מוליכים לפרופ' רביצקי ואילו ספרו של רביצקי לא כולל שום הפניה למקור הציטוט בשם רח''ע. יש הפניה לר''ן ובאופן כללי לספרו של הרב הרצוג.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2011 21:51 |
|
| |
האגרת מובאת ב"תחוקה לישראל על פי התורה" כרך א' ותחילתה היא "על דבר עיבוד החוקה של שלטון התורה במדינה העברית, בנוגע להמשפטים" האגרת היא מיום מיום כ״א מנ״א תרח״ץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2011 23:11 |
|
| |
לצערי אין לי את הספר איתי אבל יש לי ציטוט מהאגרת עמ' לא הערה 19.
היהודית:
לפי משכל ראשון חשבתי אולי אפשר לסדר באופן זה שהשופטים בדיני ממונות שבין ישראל לחברו יהיו הרבנים ... ובנוגע להמשפטים בין יהודי ואינו יהודי יהיו על פי משפט כללי. בנוגע לגנבות וגזילות ושאר יסודות עונשין - כפי הנראה מתשובת הר"ן היה משפט המלוכה מיוחד, לבד הבית דין הדנים על פי דין תורה, כי באמת קשה הדבר לתקנת המדינה שהגנב יפטור את עצמו בכפל ומודה בקנס יהיה פטור לגמרי ועל כרחך שבכגון זה צריך לתקן תקנות המדינה, כעניין בית דין מכין ועונשין"
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 05:29 |
|
| |
עצכח <כל המראי מקומות מוליכים לפרופ' רביצקי> ראה הרב נפתלי בר-אילן, "עדות על תאונת דרכים בבית משפט", תחומין כרך י עמוד 188 הערה 9: "לאחרונה פרסמתי את מכתבו של הגרח"ע זצ"ל בהקדמתי לספרו של הרב הרצוג, "תחוקה לישראל על פי התורה", ירושלים תשמ"ט, בהערה 19. וז"ל: "ע"ד עיבוד החוקה של שלטון התורה במדינה העברית, בנוגע להמשפטים, זהו באמת ענין קשה שראוי להתישב הרבה בזה. לפי משכל ראשון חשבתי אולי אפשר לעבד באופן זה שהשופטים בדיני ממונות בין ישראל לחבירו יהיו הרבנים שיוכלו להזמין ולהוציא פס"ד שכחו יפה ע"פ החוק. ובנוגע להמשפטים בין יהודי וא"י יהיה ע"פ משפט כללי. בנוגע לגניבות וגזילות ושאר עונשין _ כפי הנראה מתשו' הר"ן הי' משפט המלוכה מיוחד לבד הב"ד הדנים ע"פ ד"ת. באמת קשה הדבר לתקנת המדינה שהגנב יפטור א"ע בכפל ומודה בקנס יהי' פטור לגמרי. וע"כ שבכגון זה צריך לתקן תקנות המדינה, כענין מכין ועונשין וכו'."
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 08:46 |
|
| |
וזה באמת לא מובן
לפי המהלך המתואר כאן דין תורה מתאים לאחוז זעום מן המקרים והכל נמסר לא לתקנות של חז"ל אלא לתקנות חכמים שבכל דור ודור.
מדוע שלא נאמר כך גם על יו"ד.
הבקר ראיתי מאמר של הרב רצון ערוסי בתחומין כה שהוא מתאר את המצב שאדם נפגע בחברו בדיני קנסות, והדבר היחיד שבית הדין יכול לומר לו הוא שלא יעז ללכת לתבוע את המגיע לו בערכאות.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/01/2011 09:12:14
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 09:07 |
|
| |
וזה באמת לא מובן
לפי המהלך המתואר כאן שין תורה מתאים לאחוז זעום מן המקרים והכל נמסר לא לתקנות של חז"ל אלא לתקנות חכמים שבכל דור ודור.
מדוע שלא נאמר כך גם על יו"ד. למה הסקת ש"לתקנות חכמים שבכל דור"? לתקנות המימשל. כי מהתורה יש למלך כח (מעצם הגדרתו וכנראה בספר שמואל לפני מנוי שאול) וביו"ד אין לו כח
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2011 12:05 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | וזה באמת לא מובן
לפי המהלך המתואר כאן דין תורה מתאים לאחוז זעום מן המקרים והכל נמסר לא לתקנות של חז"ל אלא לתקנות חכמים שבכל דור ודור.
מדוע שלא נאמר כך גם על יו"ד.
הבקר ראיתי מאמר של הרב רצון ערוסי בתחומין כה שהוא מתאר את המצב שאדם נפגע בחברו בדיני קנסות, והדבר היחיד שבית הדין יכול לומר לו הוא שלא יעז ללכת לתבוע את המגיע לו בערכאות.
|
|
לא בהכרח לתקנות חכמים אלא "למשפט המלך".
למה לא סביר לומר שבעוד הלכות או"ח, יו"ד ואבה"ע באות להסדיר את חיי הדת של היהודי הרי חו"מ בא להסדיר חיים תקינים? או לפחות שקיום חיים תקינים הוא גם מצווה.
אם כך יש היגיון בהבדל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2011 13:31 |
|
| |
אם אתה מגיע למסקנה שמשפט התורה כמות שהוא אינו עונה על הצרכים, מדוע בתחומים אחרים אתה בטוח שהוא עונה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2011 13:36 |
|
| |
מאידך, קיימת גישה מעניינת של חסידי אשכנז שרצון הבורא הוא נרחב יותר ממה שבתורה שלפנינו.
ראו ספר חסידים כת"י פראמא סימן א
ומש"כ על כך יוסף דן בספרו על ר' יהודה החסיד וחיים סולובייצ'יק במאמרו Three themes in Sefer Hasisim.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2011 14:32 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | | אם אתה מגיע למסקנה שמשפט התורה כמות שהוא אינו עונה על הצרכים, מדוע בתחומים אחרים אתה בטוח שהוא עונה. _________________
|
|
בתחומים אחרים הוא לא בא לענות על צרכים, לכל היותר צריך לאפשר קיום חיים תקינים עם שמירת מצוות אך לא זו מטרת המצוות (לפחות לא בהכרה של היהודי הדתי, על כוונת בורא העולם יש ספוקלציות שונות), משא"כ חו"מ.
|
|
|
|
|
