|
|
| נשלח ב-27/1/2003 02:51 |
 |
| |
ותרגום שני למגילת אסתר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2003 10:11 |
|
| |
איקה:
אם יורשה לי לומר מספר מילים,
פרשנותך היא יפה מאוד אך צרה מבחינת ההסתכלות בה,
האנלוגיה שהבאת לגבי האגדות המשבשות אכן מניחה את הדעת אך ישנם כמה דברים שצריכים העמדת דיוק.
כתבת כך:"...שאם אין רוחבו של מבנה לפחות שישית מגובהו, הרי שאין הוא מתקיים אלא קורס תחתיו,"..
ובכן-ידוע כיום שישנה שיטה לבנייה על בסיס שהוא בודאי פחות משישית מגובהו ע"י כך שהבסיס יצוק בדחיסות שונה ההולכת ומתפשטת ממצב דחוס ביותר (דוגמת מתכת דחוסה מסוג X) למצב דחוס פחות כלפי יחס הגובה,
ע"י כך ניתן להעמיד בנין של 30 קומות על בסיס קטן מאוד וצר מאוד.
דבר שני:
-------
לגבי מגילת העצמאות,
דומני שבן גוריון לא היה בור ועם הארץ במינוחים יהודיים ויש מקום לומר שהתכוון בהצהרתו שהעם "קם" כגון "הרים ראשו" לאחר השואה,הפרעות והאינקווזיציה,
בן גוריון ראה במדינת ישראל מעין סגירת מעגל לעם היהודי, ששבנו לכאן לאחר אלפיים שנות גלות ולכן יש לאמר "קם" בבחינת "התרומם שנית".
ולענין פרשנות נבואת יחזקאל, הרי ברור לעין כל שהנביא מוכיח את העם בשעתו-הוא, ואין מדובר כאן בלשון עתיד.
[יחזקאל ל"ג פס' כד' והלאה]
והנביא מקדים לנבואה אפוס קטנטן המתאר את העם היושב בגולה ומתאונן על רצונו לחזור לארצו
"ויהי דבר ה' אלי לאמר-בן אדם יושבי החורבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמור-אחד היה אברהם וירש את הארץ ואנחנו רבים לנו ניתנה הארץ למורשה "
ואין נאמר כי הנביא דיבר על ימינו אנו?, למרות האנלוגיה המצויינת.
יום טוב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2003 10:12 |
|
| |
איקה:
אם יורשה לי לומר מספר מילים,
פרשנותך היא יפה מאוד אך צרה מבחינת ההסתכלות בה,
האנלוגיה שהבאת לגבי האגדות המשבשות אכן מניחה את הדעת אך ישנם כמה דברים שצריכים העמדת דיוק.
כתבת כך:"...שאם אין רוחבו של מבנה לפחות שישית מגובהו, הרי שאין הוא מתקיים אלא קורס תחתיו,"..
ובכן-ידוע כיום שישנה שיטה לבנייה על בסיס שהוא בודאי פחות משישית מגובהו ע"י כך שהבסיס יצוק בדחיסות שונה ההולכת ומתפשטת ממצב דחוס ביותר (דוגמת מתכת דחוסה מסוג X) למצב דחוס פחות כלפי יחס הגובה,
ע"י כך ניתן להעמיד בנין של 30 קומות על בסיס קטן מאוד וצר מאוד.
דבר שני:
-------
לגבי מגילת העצמאות,
דומני שבן גוריון לא היה בור ועם הארץ במינוחים יהודיים ויש מקום לומר שהתכוון בהצהרתו שהעם "קם" כגון "הרים ראשו" לאחר השואה,הפרעות והאינקווזיציה,
בן גוריון ראה במדינת ישראל מעין סגירת מעגל לעם היהודי, ששבנו לכאן לאחר אלפיים שנות גלות ולכן יש לאמר "קם" בבחינת "התרומם שנית".
ולענין פרשנות נבואת יחזקאל, הרי ברור לעין כל שהנביא מוכיח את העם בשעתו-הוא, ואין מדובר כאן בלשון עתיד.
[יחזקאל ל"ג פס' כד' והלאה]
והנביא מקדים לנבואה אפוס קטנטן המתאר את העם היושב בגולה ומתאונן על רצונו לחזור לארצו
"ויהי דבר ה' אלי לאמר-בן אדם יושבי החורבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמור-אחד היה אברהם וירש את הארץ ואנחנו רבים לנו ניתנה הארץ למורשה "
ואין נאמר כי הנביא דיבר על ימינו אנו?, למרות האנלוגיה המצויינת.
יום טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2003 13:12 |
|
| |
D…
אז ככה: הסיפור על הצלם הובא כמשל, ולכן לא ממש צריך לדייק בפרטים.
דבר שני, הפרשנות שלך למילה "קם" מעניינת, אבל זו פרשנות שלך.
דבר שלישי, ברור הדבר שהנביא מדבר אל עמו ומוכיח אותו בשעתו-הוא, אבל מה לעשות שדבריו כל כך מתאימים לשעתנו אנו
יום נפלא לכולם
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 14:26 |
|
| |
הקפצתי את האשכול מפאת הרלוונטיות שלו ליום העצמאות
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 16:11 |
|
| |
בהמשך לדברי מנ10 על שבן גוריון לא האמין בפרטי המקרא...
באחד מדיוני התלמידים חברים עם פרופ' ישעיהו ליבוביץ, ניסה חבר ללמד זכות על בן גוריון ולספר בשבחו על יוזמה וחלקו הרב בחיבוב התנ"ך בקרב הנוער בארץ ובתפוצות, וזאת על רקע היות בן גוריון אביו מולידו של 'חידון התנ"ך הבינלאומי' שנערך כבוד בירושלים לראשונה בשנת תשי"ח – 1958, אירוע שברבות השנים קיבל את מתכונתו המחודשת הנמשכת עד עצם היום הזה בצורת ' חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי בתפוצות ובארץ, והפך לאחד מאירועי החג המרכזיים, והביא להתעוררות התעניינות ופרסום התנ"ך, תוך הידוק הקשר בין בני נוער ומבוגרים מן התפוצות עם אחיהם בני הארץ, המתכנסים יחד ולומדים תנ"ך לקראת החידון, עורכים סיורים וטיולים בארץ, פרויקט שמגביר את תודעת הציונות והעלייה.
על כך זכה החבר לתשובתו של ליבוביץ: האם אינך יודע כי חידון התנ"ך הוא חידון השקר? והאם אינך מודע לכך שאתה חי בעלמה דשקריא (בעולם השקר)?
וכיצד מתקשר חידון התנ"ך עם 'שקר'
הסביר לו ליבוביץ: משום שעורכי השאלות לחידון תודרכו מלכתחילה לערוך שאלותיהם תוך התבססות על ספרי הנביאים והכתובים בלבד אך לא על התורה, ומכאן שלכל היותר אפשר לכנות את החידון –'חידון הנ"ך, ומכאן שהכינוי הרשמי הידוע בציבור כ'חידון התנ"ך' הריהו מיסודו שקר, הונאה וגניבת הדעת ביודעין, והוסיף – שראוי לדעת כי התנ"ך של בן גוריון איננו כולל את התורה, ואילו את יחסו לנביאי ישראל הוא למד מן הגויים, הרואים בנביאים רפורמטורים, מהפכנים סוציאליסטיים, לוחמי צדק, מתקני חברה, אנשי מוסר, הומניסטים וכיוצא באלה התארים, -- תוך התעלמות מכוונת ממהותם כבעלי אמונה, המקבלים עליהם את עבודת ה' בתורה ובמצוות. נביאי ישראל לא התענינו כלל בבני אדם או בחברה, והנביא מבטא זאת במפורש – "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה הוא נחשב"(ישעיה), מה גם שהכרת הגויים את הנביאים לא הפכה אותם לטובים , וההיפך הוא הנכון והם נעשו יותר אנטישמיים
והשאלה הנשאלת היא האם חז"ל היו מכלילים את בן גוריון בהגדרת הרשע?
(הגדרתם את הרשע היא: אדם המכיר את בוראו ומתכוון למרוד בו)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 17:00 |
|
| |
איקה
תודה על הציטוט מלייבוביץ, שלא הכרתיו.
ואני מבקש לתקן את לייבוביץ:
העובדה שהגויים הכירו את התנ"ך, בגישה הנוצרית ואחר כך הלותריאנית, היתה דווקא להועיל. כפי שכותב הרמב"ם, זה קידם אותם מבחינה מוסרית ואמונית. לדוגמא, אפילו היום, המלחמה של בוש להדיח את הרודן הגדול מעירק נבעה מהחינוך הנוצרי שלו.
אמנם, מאז ראשית דרכה, הנצרות שנאה את היהדות שממנה נולדה ונלחמה איתה. ובזה צדקו דברי לייבוביץ.
לגבי בן גוריון, הייתי כותב עליו מה שכתבתי על ביאליק באשכול אחר, אבל כבר קיבלתי שם על הראש מאלו שטענו שלא להחפז להכתיר כך אפילו אדם ששם לעצמו מטרה לעקור את היהדות מעם ישראל מתוך שנאתו האישית. לכן לא אכתוב את דעתי האמיתית עליו אלא ברמיזה, והשיבי אשכולות הפורום זה על זה ותגלי...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 17:07 |
|
| |
מאד קשה להיכנס לנבכי אנוש ולקבוע כוונות. אין לדיין אלא את שעיניו רואות ואולי הרצון לעקירת הדת בא מזיהוי נזק שהדת גורמת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 17:15 |
|
| |
קוני
אין לי ספק שבן גוריון סבר שהוא נלחם מלחמת הצדק נגד הדת. זו שאיפה שמשותפת לכל או רוב המשכילים ורודפי הדת, ובכלל בעלי האידיאלים באשר הם.
האם זה הופך אותו לצדיק?
אתמהה.
אמנם, מהכרותי (מרחוק בדרך כלל) את התופעה של המתרחקים, אני משער שבליבו היה כמוס תמיד הצער האינסופי של מי ששנה, אפילו קצת, ופרש.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 17:34 |
|
| |
קוני
אדם נשפט על פי תוצאות מעשיו, ולא על פי כוונותיו. ואפילו אי ידיעה לא פותרת. הנזק שנגרם לעם היהודי אין לו כפרה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 17:41 |
|
| |
מיימוני ואיקה
מסכים אתכם. התכוונתי להעיר על דברי מיימוני (שהיה נראה לי) ששפט לפי כוונות של שנאה.
תוקן על ידי - קונילמל7 - 5/7/2003 5:42:56 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 17:47 |
|
| |
קוני
מודה באשמה. איני מחבב במיוחד את בן גוריון.
האם ציפית שאהיה מלא אהבה כלפי בן גוריון והדומים לו?
קשה לי ללמד עליו זכות. מי שמסוגל, יתכן שיש מצוה ללמד זכות גם על כאלו. אולי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 18:12 |
|
| |
לא יודע כי לא מכיר. כדי להכיר צריך לחיות עם האדם. לא יום, לא שבוע וחודש, אלא שנים וכולי האי ואולי!
אבי שי' אומר שאחרי חמישים שנות נישואים הוא כל יום לומד להכיר את כוונות אשתו באור חדש, מה אומר על ב.ג. שגם אם אקרא את כל הכתיבה המדברת עליו לא אדע את פנימיות כוונותיו?
אחת הסיבות שכאן נגועים פחות בפולחני אישיות, נראה שזה מפני שחכמים מבינים את הרבגוניות שבנפש האדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 19:32 |
|
| |
קוני
פה לא מדובר בפולחן אישיות אלא, בשפיטת מנהיג, איש ציבור שהיה אחראי לדמותה ועיצובה של מדינת היהודים.בן גוריון פחד ממאבק אידיאולוגי בין הדת ובין המדינה ,הוא לא רצה שתהיה דת ישראל עצמאית והמניע היה שאם תהיה דת ישראל עצמאית היא תהיה אופוזיציה למדינה כפי שזה היה בכל פעם שהיתה לעם ישראל מסגרת מדינית. כל התוכן ההיסטורי שהיה במלכות ישראל בבית שני, כל ההיסטוריה של מלכות בית החשמונאים היתה מאבק בלתי פוסק בין המדינה לבין הדת.
המצב העכשווי הוא שאין מאבק בניהם, הדת עומדת לצד המדינה בימינו הדת הרשמית (הרבנות הראשית) היא חלק של המנגנון החילוני, והיא משרד ממשלתי.
זאת היתה כוונתו של בן גוריון – להחזיק את הדת ב"ידיים" של המדינה, והוא הצליח בזה בלי שום ספק
|
|
|
|
|
