כוחם של חכמים לעקור דבר מן התורה

אתה בטח מחפש סוג של פלפול (צר לי אבל כזה אין בידי).
לטעמי ההסבר הוא שדרך החכמים התורה מגיע אל הכאן ועכשיו , כך שמה שלא עובר את המסננת של חכמים הוא למעשה אות מתה, וממילא הוא חסר כל משמעות מעיקרא.

לא ידעתי שמהרי"ל הוא אחרון.

_________________

ירוחם,
לא נראה לי שאפשר להכניס כל ראש ישיבה לגדר של חכמים, בטח שלא במובן שנידון באשכול שלנו. (יכולת לעקור דבר מן התורה וכד') 

נקודה ששכחתי, הגמרא ביבמות מגדירה בעצמה מתי מותר לחכמים לעקור דבר מן התורה, דהיינו למגדר מילתא, שזה מושג ששווה עיון בזכות עצמו, אבל אם ננסה לפשט העקירה מותרת ואף נחוצה רק לשם הגדרת דבר או אם יותר לי לדבר מודרני יותר, כדי לאפיין תוכן מסוים. אם נקבל את ההסבר הזה (לא הכרחי) הרי שיש לדון בדברי רבינו יונה , האם אכן גדר של הרחקה, יכול להיכנס לכדי  מגדר מילתא. יש להודות שעל פניו משמע לי שלא, אבל ברור שהנושא מצריך עיון רחב בהרבה. מכ"מ על פניו משמע שרבן גמליאל ואיתו עורך המשנה ודומני שגם חכמי הגמרא ובעקבותיהם פוסקי ההלכה חשבו שזה לא מגדר מילתא ולכן יש לקרוא את שמע גם לאחר חצות.

ירוחם,
והמהדרין לא מבחינים גם בין חכם לשאינו, ובין עקירת מצוה דאוריתא לעקירת מצוה  מדרבנן, וכן עוד הרבה על זה הדרך. :-(

למיטב זכרוני - חסר בציטוט הראשון סוף המשפט: "בשב ואל תעשה".
וזה משנה את כל התמונה!

במקרים מסוימים גם בקום ועשה, ראה יבמות צ' ע"ב ותוספות ד"ה וליגמר מיניה.
ולו יהי כדבריך, עדיין צ"ע.

_________________

ההבדל הוא בתודעה של החכמים.

_________________