ה"סימנים" בדוגמא שנתתי משולה לחקירה שכלית בענינים הרוחניים ולהתבוננות בעולם.. ולאט לאט אתה מתחיל לקבל את התחושה שיש פה משהו אמיתי.. עד שאתה מגיע לנקודת וודאות בדבר. אם הדוגמא לא ניראת לך לא נורא.. זו הייתה רק דוגמא..
מקס
האימרה "עבד כי ימלוך" מכוונת כלפי הלוגיקה.. שהרי השכל הלוגי אינו יכול לשלוט במהלכי החיים (למרות שהרבה אנשים טועים ואומרים שהם מאמינים רק בדברים לוגיים) הלוגיקה תמיד נסמכת על אקסיומות שאותן אי אפשר להוכיח לוגית ולכן הנטייה באדם לאקסיומה (תקרא לזה שכל ישר אם תרצה) היא זו השולטת.. כמובן שללוגיקה יש תפקיד משמעותי אבל תפקידו הוא להביא נתונים מהימנים ואם שמים אותו במעמד של קבלת החלטות מקבלים בנאדם אכול ספקות שאינו בטוח אפילו בממשות חייו.
היסוד שהבאת הוא בעיקרו נכון אבל צריך להבין למה זה ככה.. המציאות הרוחנית היא אינסופית ולכן תמיד יש לאן להתקדם ולשאוף וזהו יסוד אי הכרת הבורא.. וע"י כל כוחות חייך (ובעיקר השכל) אתה יכול להמשיך ולהתקדם בהכרת הבורא אך לעולם לא תשיגו, המטרה היא עצם ההתקדמות.
צורעפאכע
הדביקות עליה דיברתי על בסיס המאמר של הרב אבינר אינה רגש.. אלא משהו אחר.. הרב אבינר קורא לה "דביקות" הראי"ה קוק קורא לה "גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה". כללו של דבר ע"י הבירורים הרוחניים והתבוננות בעולם אתה חוקר את דרכך באמונה ועל בסיס הדברים הללו וכן על בסיס הקומה המוסרית (שכן אדם חייו להשתמש בכל כוחות חייו כדי להגיע לאותה תכלית) נבנית קומת הדביקות שהרב אבינר מכנה אותה "אמונה חייה", ומה שהרב קוק טוען זה שהנקודה הזאת נמאת באדם והוא רק צריך לחשוף אותה וזאת בהתאם לשיטתו שבאדם קיים גרעין קדוש אשר נזקק לחשיפה 0בניגוד לשיטת לייבוביץ למשל)
נשלח ב-2/2/2011 08:45
KANER ובסופו של דבר המודעות כלל אינה נדרשת, ולכן יש קדושה גם בפעולות של חילונים. אכן?
נשלח ב-2/2/2011 09:00
קנר. מה הפירוש -נקודה אמיתית שקיימת בנשמה,? מה זה הנשמה, משהו אחר מהשכל?? אתה רוצה לומר שאדם נולד עם מידע סודי שהוא צריך רק לחשוף אותו?. מי אמר לך שיש כזה מידע? על מה אתה מסתמך בקשר למידע הזה עם לא על השכל? ואם השכל מסתפק, במה תאמת לו?
איזה ידיעה או הבנה יש לאדם חוץ ממה שהוא מכיר בשכל?
נשלח ב-2/2/2011 09:18
צורע זו הנחת יסוד לא רק של הרב קוק. לאדם יש נשמה שרק צריך לגלות אותה.
נשלח ב-2/2/2011 10:08
בעל ברצוני לבחון מחדש כמה הנחות יסוד. שנערמו במשך הדורות. הנחת היסוד הראשונה שברצוני לבדוק. הנשמה
מאיפה בא הרעיון הזה שיש נשמה שהיא לא חלק אינטגרלי מגופו של האדם. כל זמן שהגוף קיים יש לו נשמה. כשהגוף מת מתה גם הנשמה. ולהפך. אני יודע שכתבו על זה רבים וטובים. אבל על מה האמונה הזו מבוססת? מה הן יסודותיה? רק הגיונו ומחשבתו של האדם. שלא יתכן אחרת?
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-2/2/2011 10:24
הרי הנשמה היא האני הפעיל שלנו(שפעיל ביום ולא בלילה)-אז איפה קראת שבחיינו היא לא חלק אינטגרלי מאיתנו?
או שאתה מתכוון למה שקורה לפי האמונה בזמן המיתה?
נשלח ב-2/2/2011 10:39
נכון כי כך את מאמינה. האני הפעיל שלנו לא יהיה פעיל בלי הגוף. הנשמה היא לא חלק נפרד, אין לה כל אפשרות לקיום נפרד מהגוף. האמונה שלאחר מיתה- כדברייך היא אמונה.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-2/2/2011 18:21
יש לי בעיה עם רוחניות, במיוחד בשנות האלפיים אני נמנע לדבר על נשמה וכדומה,
בינתיים אני נשאר ספקן לגביהם,
נכון אסור לי מבחינת ההלכה, אבל אני מגלה את חטאי בגלוי, כי אני חושב שיש הרבה כמוני בכל העולם, ואולי ביחד נפתור את הספקנות שלנו,
אבל מה ?! אני מסתדר טוב מאוד בהבנת האלוקים והתורה\וחז"ל\וההלכה, בלי הנשמה (בינתיים כמובן)
ותשאל אותי למה זה טוב ?
זה טוב להפסיק לדבר מילים גבוהות לגבי נשמה\גן עדן\גהינם וכדומה, ראה שהתנ"ך גם לא ראה בזה צורך,
מצד שני, ראה כמה הדתות המזוייפות ניצלו את הרוחניות בכדי לשקר ולהרוג ולגנוב ולהשמיד עמים אחרים,
והגליון לא תספיק בשביל לכתוב מה הם גרמו לאנושות כולה אלפי דורות,
מבחינתי אין הבדל ביניהם לבין ע"ז שאלוקים שונא כל כך,
_________________
נשלח ב-2/2/2011 19:07
האם הדיבור על הנשמה ונספחיה- צצו ביהדות לאחר או יחד עם הנצרות, או שרק נדמה לי.
נשלח ב-2/2/2011 19:13
גם אני מצטרף להנ"ל. אין צורך בנשמה בשביל הדת, והעיקר בחז"ל הוא תחיית המתים. לכי תידוק, תחיית המתים לא נאמרה בפירוש עד דור גלות בבל, בדניאל, ובנבואה על גזרות אנטיוכוס, והטעם נראה שמתחילה הבטיח הקב"ה שכר בעולם הזה לכלל ישראל לפי מעשי רובם, להם עצמם או לצאצאיהם, ולא היה צריך להרחיק עדיו לעולם אחר, אלא שבגלות בבל נגזרה גזירה של שבעים שנה, שאין מעשים טובים יכולים לשנות אותה, ונמצא שאין קיום המצוות מועיל לשנות את המצב עכשיו לטובה אלא במעט, ולכן היה צורך לגלות לישראל את תחיית המתים, שעתידים לחיות בזמן אחר ובו יהיה שכר מרובה לצדיקים. וקל וחומר בזמן גזרות יון, שאדם שאומרים לו או תעבוד עבודה זרה ותחיה או שנמיתך בייסורים יאמר שאם יומת בייסורים לא יהיה לו מאומה שכר על כך, שהרי אינו בעולם ליטול שכר, ולכן גילה אז הקב"ה שיש תחיית המתים, (ובמקרא לא נאמר שכל הצדיקים יחיו, והיה אפשר לפרש בו שרק מי שלא נטל שכר בחיים הראשונים יחיה)
תוקן על ידי - ת_ח_ז_ל - 02/02/2011 19:17:24
נשלח ב-2/2/2011 19:55
בעלבעמיו
ברור שהמודעות משפיעה.. אבל היא לא חזות הכל.. האם אתה לא סבור שחילוני שעושה מעשה טוב משפיע על המציאות באותה מידה כמוך?.. המצוות (ובתוכם גם המוסר הטבעי) משפיעים על המציאות וכנראה פועלות על הבנאדם יותר טוב כאשר יש מודעות למציאות הרוחנית וכמו שכותב הראי"ה קוק:
"המהומה הכפרנית כל זמן שהיא עסוקה במגמות מוסריות, הרי היא ממש דרישת ה'. המוסר והרחבתו הגדלת ערכם של החיים ענוגם ושאיפותיהם הוא בעצמו דרישת ה' יותר משאר דרישות הבאות ברחשי לב בלבד שאין בהם הטבה מעשית לסדרי החיים. מ"מ אומללים הם בני אדם כ"ז שאינם יודעים שכל מה שהם עסוקים בהרחבת המוסרובקשת הטוב זהו דרישת ה', ונהרה רבה תופיע עליהם כשיגלה להם רז זה." (מאמרי הראי"ה, עמ' 41)
ירוחםשמ ומקסמן
הנשמה היא החלק הטהור באדם (חלק אלוק' ממעל) ברמת העיקרון זה מתחלק ככה:
נשמה: החלק הטהור שמכתיב את מגמות החיים דהיינו השאיפה לטוב לצדק למוחלט לכללי וכו'.. רוח: מסכת האדיאולוגיות הרוחניות שבאדם נפש: כינוי לצדדים הטבעיים באדם ובמיוחד לדבר המיוחד לאותו בעל חיים (דברי הרמב"ם במילות ההיגיון)
את שני החלקים האחרונים אפשר לקלקל בעזרת הבחירה אך הנשמה נישארת טהורה . -החלוקה התבצעה על פי זרם המקובלים וישנם הבדלים ביניהם לבין זרם החוקרים (רמב"ם וכו'..)-
את המציאות הרוחנית אסור להבין כמשהו מנותק מהמציאות הפיזית (כדעת אפלטון) אלא כזרם חיים אחד המתבטא בסופו של דבר במציאות הפיזית הממשית (שגם היא נגזרת מתודעתנו בסופו של יום..) וראיתי ב"קניין תורה" לרצי"ה:
"במציאות אין מקום לחילוק בין הגוף לנשמה, הואיל ושניהם אחוזים זה בזה. הגוף מתגלה בנשמה, והנשמה מתגלה בגוף. הגוף הוא בבחינת הנרתיק ובבחינת הגילוי של מה שיש בו, הגילוי של הנפש. יש רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, וכנגדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים באדם. דבר זה אינו דרש, רמז או סוד, כי אם פשט לאמיתו. כל גופנו הוא גילו חיצוני לפנימיותנו".
הניסיון שלכם להתעלם מקיום מושג הנשמה ביהדות היא פתטית מעט..
נשלח ב-2/2/2011 20:04
1, ספקנות זה לא התעלמות, 2, אין לי כרגע צורך בהם,
_________________
נשלח ב-2/2/2011 20:22
קנר את כל מה שכתבת אני מכיר- אבל השאלה היא מי המציא את הדברים הללו? ועל מה היא מבוססת
תסכים איתי כי דבר כמו נשמה- הוא לא דבר מוחשי- ולכן את האינפורמציה על על קיומה של הנשמה. חייבים לקבל לא מידי בני אדם. ודבריך כולם מבוססים על דעות ומחשבות בני אדם, לדעתי ההוכחות על קיומה של הנשמה, שיש בידנו היום אינה מספקת
נשלח ב-2/2/2011 20:39
אתה יכול לשאול את הדבר הנ"ל כמעט על כל היהדות שהרי רובה מבוססת על דעות בני אדם- מהתורה שבע"פ ועד הקבלה (גם אם תכניס לשם את רוח הקודש). ובכל זאת רמז על השורש הרוחני באדם:
"וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב,ז.) למרות שאפשר להגיד שגם שלמה הוא בנאדם אם כי כבר פה מעורבת במידת מה רוח הקודש.. יש גם פסוקים בישעיהו אם אני לא טועה שהוא כבר נקרא נביא לכל דבר.. ואם בנבואה פיקפקת.. שמטת את רגלי היהדות.
נשלח ב-2/2/2011 20:42
לקנר
לפי הגדרתך(החלק הטהור שמכתיב את מגמות החיים) אולי תסביר :
1.מה פרוש המילה חלק בהקשר זה?(כלומר איפה הוא אותו חלק ומהם שאר החלקים שאינם נשמה)
2. האם אותו חלק מסתורי יכול גם להטמא על ידי חטאים או שהוא תמיד נשאר טהור?
3.באיזה צורה משפיע אותו חלק עלינו ?
4. הרי בבוקר אתה אומר את :..שהחזרת בי נשמתי... האם ישוער שבלילה אותו חלק טהור שהוא חלק אלוקים ממעל כדבריך עוזב את האדם והאדם בשנתו משול לחיה?
