מערכת משפטית ע״פ התורה: התיתכן ואיך?
״כל הדן בערכאות כמרים ידו בתורת משה״
בחברה הישראלית קיימת מערכת המשפט הממלכתית כמערכת נשפט הפועלת כעיקרון על בסיס כללים חילוניים
קיימת לה ״מקבילה״ (מאוד חלקית ומצומצמת) והיא מערכת בתי הדין הרבניים
ככל שאני יודע מערכת זו (הרבניים) מוגבלת בסמכויותיה ובתחומים בהם היא יכולה לעסוק
אבל האמנם ההגבלה היא רק בסך תחומי עיסוקה?
לי משום מה נדמה שמגבלותיה של זו אינה רק במספרם של תחומי עיסוקיה אלא בעיקר דווקא בדברים יותר עקרוניים ומהותיים הקשורים לפרוצדורות הדיון, סדרי הדין, עשיית צדק אתיקה, ובגדול הייתי אומר ביישום נכון ואמיתי (לא טכני) של הכוונה האמיתית של הדרך המותווית בתורה תוך הפעלת שיקול דעת היכן שצריך
האמנם במציאות ימינו בה ״גלות התורה״ מורגשת על כל צעד ושעל (והדיונים בפורום זה מצביעים על כך) היזקקות למערכת החילונית הינה הרמת יד בתורת משה?
ואולי דוקא עיוות דין לאמיתו הנעשה תחת הכותרת ״דין תורה״ הוא הוא הרמת יד בתורת משה?
מה דעת חכמי הפורום על כך?
נשלח ב-30/1/2011 10:47
אנני יודע לענות לשאלתך. אך אומר כי בשבועות האחרונים נושא זה מאוד כואב לי. תחושתי כי תורת ישראל מיקדה עצמה בנושאי פרט בה (כשרויות, ברכות, תיקונים וכו') החשובים בפני עצמם. אולם ככל שאני לומד יותר את משנת רבנו הרמב"ם נהיה לי בהיר יותר ויותר כי מהותנו כעם לחיות כפי חוקי התורה בכללותם. ודבר זה מכריח הקמת בית וסנהדרין וקיום כל מצוות התורה בכללותם. הכאב אותו אני נושא הוא כי אינני שומע את גדולי הדור דוחפים לעניין זה כלל וכלל. כאילו כל תכלית היהודי הוא קיום הלכות השולחן ערוך ובשאר המצוות נחכה למשיח. הדבר מבלבל אותי מאוד כי לי באופן אישי נהיר כי תכליתנו לחיות כעם תחת חוקי התורה בכללותם ובאופן זה תשרה שכינה בינינו וכבוד ה' יתגלה בעולם ואמיתת הנבואה וכתוצאה מכך ידעו באי עולם כי ה' אחד. אולם העובדה כי מעטים צמאים לכך גורמת לי לשאול מה אינני מבין נכון ומדוע אינני שומע קול צעקה להתעוררות לקיום יעודנו ??! במקום זה נראה לי שהדגש הנו על הפרט והתקדמותו בקדושה ובתורה, כאשר נראה לי שוודאי דבר זה ברוך, אך הנו ברוך פי כמה וכמה כאשר התקדמות זאת באה בתוך קונטקסט של עם ויעוד הפרט בתוך העם. השאלה שאני שואל מדוע היהדות מובילה לכיוון זה בימנו? ואולי הטעות אצלי. אנא מכם, יקום נא צדיק ויוציא אותי ממבוכתי.
עד שלא נגלה את הפנים האמיתיות של התורה בעומק עניינה, כל יישום שלה בחיי הכלל נידון לכשלון.
אנחנו צריכים (וכך הובטחנו, ראה רש"י בתחילת שיר השירים) לעבור מעמד הר סיני בפעם השניה, ולקבל מהבורא פנים פנימיות של התורה והמהלך העולמי שנובע ממנה.
בלי זה ועד אז זה הכל גישושים באפילה, וכך זה נראה.
כיצד תפתור את בעית הראיות שתוארה בפורומים שונים עד היום?
נשלח ב-30/1/2011 11:38
עד כמה שאני מבין כרתנו ברית עם הקב"ה על קיום התורה ולא על גילוי פנימיותה. ועוד שההכשר האמתי לגילוי פנימיות התורה הוא קיומה בכללותה. ועל השקפתך בדיוק היא טענתי! השקפה זאת מרחיקה אותנו מקיום התורה בכללותה ומולידה גישה מעורפלת שתאוצאתה היא "נחכה למשיח" ומלימוד ההלכות שמשנה תורה נראה כי עלינו להוביל מהלך לקיום התורה כולה וזה הוא תפקידו של משיח, תפקיד אשר על כולנו להירתם לו. ובמקום זה מה אתה מציע?! נחכה למעמד הר סיני מחודש ובנתיים לא נעשה השתדלות לקיום הברית?? וטענותיך הן מיסטיות, שעלינו להבין קודם כל הנשגב ואח"כ נקיים ההלכות כפשוטן. לעניות דעתי הנשגב ישתקף ויתגלה לנו מאיליו אחר שנקיים ציווי ה'. ועוד ששאלתי מהיכן שאבנו לנו הסמכות לדחות ציווי ה'? אתה כנראה רואה עצמך כשותף סוד לדבר אשר אינני מבין, בקשתי שתף אותי שאבין. ממתי עלינו לנטוש ציווי ה' על סמך "אני יודע ולא יכול לגלות"? עבודתינו עתה הנה להשתוקק?? כך היא טענתך. אזיי אני משתוקק והשתוקקתי הנה אשר אומרת לי שעלינו להוביל מהלכים לקיום ציווי ה'. מה טענתך שעלינו להשתוקק על שהשתוקקתינו תהיה רצויה לפני ה'? ואז ה' ישפיע בנו נבואה מכח ההשתוקקות כפי אשר קרה בגאולה הראשונה "ותעל שועתם"? נראה לי ששועתינו צריכה להיות אך אין צעקתינו אמיתית כאשר אין מעשינו מעידים עליה. בני ישראל היו כפויים בעבדות ועל כן כל אשר נשאר להם היא השוועה. אנו עלינו לעשות במקביל לתפילה ודווקא השקפה כשלך לדעתי היא זאת אשר מעקבת עשייתנו. אנא שכנע אותי כי עלי לוותר על עשיית ציווי ה' ולהסתפק בהשתוקקות. כי לא שמעתי ממך איזה שהוא טיעון אמתי. זהו בדיוק העניין שנראה לי שעזבנו תורתינו המעשית לטובת ההתעסקות בנשגב (שכמובן יש לו מקום מכובד מאוד אך מקומו במקביל לעשיית ציווי התורה ולא במקומם - ועוד שמקומו עיקרי ככל שיהיה, הנו משני ונלווה לקיום המצוות שהינן תשתית אשר בה יתראה הנשגב - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" עשיית המקדש קודמת להשריית השכינה ולא להפך.
נשלח ב-30/1/2011 12:00
יציאת מצרים חכתה לגואל. יציאה מוקדמת של בני אפרים הובילה לאסון. וע"ז נאמר כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות.
זה נחמד לחשוב על ניקח את גורלנו בידינו, אבל לא זה המהלך שבורא עולם רוצה מאיתנו.
ראה נא, בורא עולם לא צריך מאיתנו יותר מאשר את יראת השמיים שלנו. כל שאר הדברים ההוא עושה בלעדינו, הרי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. אדם הראשון נברא בסוף מעשה בראשית כדי שלא נטעה לחשוב ח"ו שהיו צריכים אותו לבריאה. תפקידו להתפלל, אדם הוא מבעה (מבקש), וע"י תפילתו להשלים את מעשה הבריאה. זה נשאר גם תפקידנו.
כך קבלנו מאבותינו ומרבותינו, למה שנתקומם נגד זה ? אבדה הסבלנות ? עמדנו בכבוד במשימה 3323 שנה. עכשיו נישבר, לקראת הסוף ? הסוד הזה גלוי ופתוח לפני כל מתבונן שמעוניין בו. ההיסטוריה הניסית היהודית היא הראיה הטובה ביותר לכך, עם כל הציניות העכשווית.
נשלח ב-30/1/2011 12:17
אתה אומר שזה לא המהלך שבורא עולם רוצה מאתנו אני אומר שזה המהלך שבורא עולם ציווה עלינו. אני לא קורא לזה בכלל לקחת גורלנו בידינו אני קורא לזה קיום המצוות. אני קורא לזה יראת שמיים. ואני קורא לזה קבלת רבותינו. אני לא חושב שבורא עולם צריך לנו בכלל אבל כרת הוא ברית איתנו. אני נקיים מצוותיו(זה חלקנו) והוא יגלה לנו כבודו(וזה חלקו) וכריתת הברית פירושה (להבנתי הדלה) שכרת עמנו שכבודו יתגלה על ידינו ולא על ידי עם אחר(קשירת "גורלו" בנו) והוא ידאג לכל מחסורינו ואם לא נקיים ובשל זאת לא יתגלה כבודו בעולם יענישנו(וזה קשירת גורלנו בו) ועל ברית זאת אני חושש יותר מכל. וחושש שאין אני עושים חלקנו כראוי. ושאלתי היא למה?? ונראה לי שתשובתי היא בגלל השקפה מיסטית אשר אתה (שבטוח אני שרוצה אתה לעשות רצון ה' כמותי, ואח ורע אתה לי) מקדמה. וזה בדיוק העניין שנראה לי שהסוד דחק הציווי המעשי, היינו תכליתנו. ונראה לי שהסוד צריך להתגלות מתוך קיום כל המצוות ולא כתחליף ח"ו. ומבקש אני להבין על מה אנו סומכים לעקב עשייתנו אשר עליה נשבענו??
נשלח ב-30/1/2011 12:20
שותף הבעיה לפעמים כי אנשים בונים את אמונתם על אגדות וסיפורים לא מוכחים- עיין בספר דבריי ההימים- וראה את הסיפור על אפריים ובניו
