האופן בו ביצע החזן רוזנפלד את היצירה יכול לשמש בית-ספר לחזנות לרבים וטובים (ובעיקר לאלו שחושבים שאין להם יותר מה ללמוד...)
כבר בתחילת הביצוע ניכרת גדולתו של רוזנפלד, בכך שהוא בוחר בגישה שקטה ובלתי-יומרנית להתחיל את הפרק. הוא מבין שזו תפילה, שחזנות ביסודה היא תפילה, ולכן הוא פותח בעדינות ולא בצעקות. בהמשך הוא מדגיש יפה את הפראזות המוסיקאליות השונות, כמו למשל במילים ״תתגדל ותתקדש״, ומביא לידי ביטוי את הניגוד בין הרצ׳יטאטיב הפותח והניגון המסיים, למילים ״וענינו תראינה״. עם סיום התפילה, הוא אינו ׳צורח׳ את המילים ״משיח צדקך״, כדרך שעושים הרבה חזנים מלומדים אחרים.
כל הכבוד. ביצוע חם ואמיתי לרוחה של החזנות. יראו וילמדו חזנים אחרים. הלוואי.
|
|
