| נשלח ב-30/1/2011 14:49 |
 |
| |
ילדים והפרעות נפשיות
קבלתי היום במייל קשור לסרטון מעניין..
http://www.youtube.com/watch?v=acFq-redSr8&feature=player_embedded
וזה מעלה בי את השאלה עד כמה באמת אנחנו ממהרים לתייג את הילדים. במסגרת עבודתי הפניתי כבר כמה וכמה ילדים לאבחון וטיפול פסיכולוגי ולא עשיתי זאת בלב קל, אבל כן עם מחשבה ברורה וידיעה שאני עושה זאת לטובתם בלבד ולא לטובת המערכת. אולם, לפעמים בתוך תוכי, אני תוהה, על התויות ועל ההשלכות בהמשך. מה דעתכם בנושא?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2011 16:48 |
|
| |
יתכן ומערכת הפסיכאטריה, שהתפתחה בשנים האחרונות בצורה מבורכת בעולם המערבי, הגזימה מעט.
חיבים להמשיך כך, אבל חשוב שיופצו גם סרטונים מהסוג הנ"ל כדי להזכיר לנו את הגבולות.
_________________
"בְּטַח בַּה'. וַעֲשֵׂה טוֹב. שְׁכָן אֶרֶץ. וּרְעֵה אֱמוּנָה".
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2011 02:46 |
|
| |
היי, לדעתי משהו דמגוגי בקטע הנ"ל, התויות הפסכיאטריות הם בעצם שמות לסימפטומים שבאים לידי ביטוי מעשי כזה או אחר בצורת חייו של המטופל, ולעומתן המקבילות שהובאו כביכול במקום התוית הפסכיאטרית הם תכונות ומדות שונות, גם אחד שהתברר כאמן יתכן שיסבול מהפרעת אישיות אם יביא לידי ביטוי את כושר המשחק שלו גם מחוץ לאומנותו, בחיי היום יום, או אדם שהוא אקטיביסט ועדין יתכן שיסבול מחרדה חברתית במצבים כאלה ואחרים, וגם באבחנה אצל ילדים לכאורה זה לא שונה, האבחנה היא התנהגותית ומן הסתם מותאמת למסגרת הילדותית המכירה בתכונות הילד, כך שילד שבכל זאת אובחן כילד עם בעיה, מן הסתם חרג מגבולות השובבות הילדותית, ואין בכך סתירה שיש לו כלים ויכולות שאם יכוונו נכון יבואו לידי ביטוי טוב ומועיל.
אם יש איזושהי טענה יתכן שזה על הסטיגמה שבאה בעקבות האבחנה ויכולה להזיק במדה כזו או אחרת לדימוי העצמי של הילד, אך זו אינה קובלנא על המאבחן כי אם על מי שמכיר בסטיגמה וחי לפיה, וודאי שאין למאבחן להמנע מלאבחן מקצועית גרידא, רק בשל אותה סטיגמה, וכפי שכבר הוזכר שזה בעיקר לטובת הילד.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2011 09:19 |
|
| |
בהשך לדבריו של תיירים, אני רוצה לציין שלהערכתי אנשים הסובלים מהפרעה זו או אחרת , אם לא יטופלו כראוי, לא יצליחו בסופו של דבר לבטא את יצירתיותם לאורך זמן. ראה ערך ואן גוך.
ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז עשוי להיות מאד חכם, יצירתי ואף ממציא. אולם, אם ההפרעה מפריעה לו בתפקוד הוא לא יוכל לעשות הרבה עם יצירתיותו. ההפך הרבה פעמים המפגש בין הפוטנציאל הגדול ליכולת הנמוכות עשוי ליצור תסכול שבלתי ניתן לשאת. ילד כזה הגדל בסביבה לא תומכת הוא עשוי למצוא עצמו 'יושב על הברזלים' או בלעז/ג 'שבבניק'.
במסגרת עבודתי אני נפגשת עם מבוגרים שרק לאחרונה אובחנו כסובלים מהפרעות קשב. חלקם מאד יצירתיים , אף גאונים בהמצאת רעיונות. אולם, אינם מסוגלים לעשות עם זה דבר, היות וההפרעה אינה מאפשרת להם להפוך זאת למשהו יישומי ומאורגן.
דוני, אני חושבת שיש מקום במסגרות החינוך לעבוד מול צוות הקשור לילד. לצערי, אני פוגשת לא פעם ילד שלמרות שאובחן כסובל מADHD עדיין המורה חושב אותו ל'עצלן' ל'נצלן' (שזו בעיני תווית גרועה יותר עבור הילד מאבחנה מקצועית) וימשיך לטעון ש'צריך לנהוג בו יותר בתקיפות ויותר לדרוש ממנו ולא לוותר'.
הייתי מציעה ל'שפץ' את הסרטון/ההסברה ולתאר בד בבד- ילד עם ADHD יש בו תכונת ממציא . רעיון זה הוא בעל השלכות יישומיות של מחד טיפול בהפרעה ( טיפול תרופתי, קואוצ'ינג וכד'לפי הצורך) ובמקביל עבודה של הוצאה לפועל את הפוטנציאל הייחודי לו. עבודה זו צריכה להיעשות במשולב עם הילד-הורה-מורה. למשל, שהמורה יתן תפקיד לילד המבטא את יצירתיותו וכד'
מה דעתך?
_________________
ד"ר רונית לזר
עו"ס קלינית
נייד 052-6346334
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2011 20:07 |
|
| |
רציתי להוסיף שני דברים (אולי מנוגדים קצת).
פעם סיפרה לי פסיכיאטרית שמלמדת פסיכופתולוגיה באחת המכללות, שכמעט אחרי כל שיעור ניגשים אליה תלמידים בפחד ואומרים שהם חושבים שיש להם את נושא השיעור. אמרתי לה שלפי דעתי אם מישהו שומע על בעיה מסויימת, והוא מתחיל לפחד שיש לו אותה, סימן שזה לא נכון. אם הוא חושב "סוף סוף אני יודע מה יש לי", כנראה שזו אכן האבחנה. קשיים פסיכיאטרים גורמים לסבל רב וההבנה "איך קוראים למפלצת" ושיש עוד אנשים שחווים את אותו הדבר, כבר מקלה.
מצד שני, מפגישותי עם בני נוער שאושפזו, לעומת בני נוער שמשפחתם נלחמה לטפל בהם בבית (גם במקרי פסיכוזה), אני לא יכולה להתעלם מהנזקים שהאישפוז בגיל צעיר עושה. מי שבתקופה שהוא מתחיל לגבש את זהותו העצמית, נמצא במקום שמעודד פסיביות וראש קטן*, מקום שבו מסתכלים עליו כ"חולה", ומקום שנרצה-או-לא יש על הנמצאים בו סטיגמה נוראית, עלול להסתכל כך על עצמו. כמובן שזה לא אומר שלא צריך לטפל (ובשביל לטפל צריך לאבחן), אבל בהחלט צריך לשנות את השיטה.
*ברור שברמה ההצהרתית זה לא כך, אבל בפועל כן. כשם שחלק גדול מהמורים לא אוהבים תלמידים חכמים "מידי", כך חלק גדול מהרופאים והאחיות לא אוהבים מטופלים שלא נותנים להם לנהל אותם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 19:48 |
|
| |
אני מאד לא אוהב את הארגון הזה, אבל זה דעה אישית.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 20:06 |
|
| |
לא מתביישת. מילים כדורבנות. ואני שמעתי מאיש מקצוע בכיר. שיש לא אחת מצבים שאנשי מקצוע לא מומחים או מאבחנים לא מקצועיים שולחים ילדים לחינוך מיוחד. בעוד הם לא צריכים זאת.
אין ספק שגם על זה נאמר: חכמים הזהרו בדבריכם.
_________________
עוד יבוא היום והאהבה תהיה פורחת
|
|
|
|
|
