|
|
| נשלח ב-3/2/2011 19:49 |
 |
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | קנר
האם תפילין יביאו לידיעת שער החמשים?
_________________
|
|
לא.. התשובה הייתה מופנית לטענה שאפשר להגיע עד קצה השכליות (על פי הרמב"ם ב8 פרקים)
שער ה50 לא באמת יכול להיות מושג.. כלומר ההבדל בין 49 ל50 הוא אין סופי בעצם.. וזה מראה שיש תמיד לאן להתקדם בהבנות הרוחניות, ולכן תמיד תצטרך את התפילין כדי לזכך את עצמך לעלות לשלב הבא כפי שמתבאר יפה בעין איה שהבאתי למעלה... אני מניח שאין ביכולת האדם להגיע לשלב 49 (דרגת משה) לפחות לפי הרמב"ם שסובר שמשה היה אדון הנביאים ואין כמותו אפילו לא המשיח (בניגוד לשיטת ריה"ל בנושא)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 20:45 |
|
| |
טעות באשכול
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 03/02/2011 20:53:43
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 21:49 |
|
| |
הרב מימוני איך תסביר את הגמרא הזאת [הידועה] במיוחד לשיטות הסוברות שתפילה היא דאורייתא:
"חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה" (ברכות יא.)
בהמשך הטיעון הקלאסי לפטור נשים ממ"ע שהזמן גרמא מניח שמצב נפשי גבוה יותר גורר אחריו פטור במצוות ואני מצטט מהרש"ר הירש
: "פטור הנשים משאר מצוות עשה שהזמן גרמן איננו יכול להיות תלוי בפחיתותן; כאילו התורה סבורה, שאין הן ראויות לקיים אותן מצוות. אלא נראה לנו לומר כך: התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. שהרי זה כל עצמן של מצוות עשה שהזמן גרמן: הן מבטאות אמיתות, מחשבות, עקרונות והחלטות על-ידי מעשים סמליים; והן מחדשות ערכים אלה מפרק לפרק, למען נשיב אותם אל ליבנו ונגשים אותם במעשינו, והתורה מניחה שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה; והנסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות, המוטלות אל האיש; כי האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו; ויש צורך לחזור ולהזהיר אותו מפני כל רפיון במילוי תפקידו" (פירוש הרש"ר הירש לתורה, ויקרא כג' מג')
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 21:51 |
|
| |
חימאייר
האם הרב הירש יטען שאשה פטורה מתלמוד תורה לא בגלל קוצר דעתה (כמבואר ברמב"ם) אלא שבגלל מעלתה אין לה צורך בתלמוד תורה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 22:03 |
|
| |
בעל בעמיו
מותר לרש"ר הירש לפרש כך ושערי פירוש לא ננעלו בפנינו (אור החיים ע'הת)
ואם תרצה לפשר בין שני הפירושים תוכל להגיד שקוצר דעתה של האשה נסוב על לימוד הגמרא שתובע פילפול וחקירה נרחבים שאינם מתאימים למבנה אישיותה הגבוה שיכול לרדת למסקנה המבוקשת גם בלי כל החקירה .. ולה מתאים לימוד מסוג שונה "קצר" יותר.. אני מודה שיכולת הדרוש שלי לא בשמים אבל זה יכול להתקבל כפירוש נחמד.
תוקן על ידי kaner91 ב- 03/02/2011 22:05:23
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 22:16 |
|
| |
"למה אדם שרכש לעצמו כבר את ההשקפות הנכונות ואת המדות הנעלות צריך עדיין לקיים את המצוות המעשיות שבין אדם למקום(לדוג' תפילין "
כך שאל השואל את מיימוני שהשיב לו שזו שאלה גדולה.
ושאלתי למיימוני
למה לא שאלת אותו בחזרה האם אותו אדם דמיוני לובש על עצמו איזה שהוא דתומטר דיגיטלי שמודיע לו באותיות מרצדות:
"ר' יענקל הגעת לשיא
אם תמשיך הדתומטר יתפוצץ"
!(כמו המדחום של שבת שכאשר שמים אותו בחום של למעלה מ42 מעלות הכספית שלו נשפכת החוצה והוא שובק חיים.)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 22:27 |
|
| |
בעלבעמיו
איך שלא נראה זאת וגם אם לא תקבל את דברי הרש"ר הירש עדיין לכאורה ישנם סיטואציות שבהם מעלתו של האדם פוטרת אותו מקיום מצוות כמו ר' שמעון וחבריו. לא כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 22:29 |
|
| |
סליחה שאני מקצר ומשיב רק לשנים.
חיים מאיר
הדוגמא שלך, ביטול תפילה מפני לימוד, היא של התנגשות בין שתי הלכות מחייבות. וההחלטה להעדיף את הלימוד היא הלכתית. כלומר, נובעת משיקולי העדפה, שכמובן יכולים להשתנות לפי האדם, רמת לימודו ועוד. וגם זה נוגע לשאלה אם תפילה דאורייתא או דרבנן (בלי להיכנס למחקר ההיסטורי מתי האבחנה הזו החלה להיתפס בצורה חדה).
השאלה אם לא להניח תפילין אינה לכאורה הלכתית. לכן אין פטור מתפילין כי אין התנגשות בין חובת תפילין לחובות נוספות. ביטול התפילין בשאלה הוא רק מחמת זה שהם כבר לא נחוצים. או לכאורה אינם נחוצים.
מצד שני, אדם גדול מאד, לפי הבנתי, מודד את זמנו בדקות. לכן יתכן שהוא יחוש שהזמן יקר לו מכדי להוציאו על הנחת תפילין כאשר בזמן הזה יעסוק במעשים חשובים אחרים. מה בין מצוות לבין "מעשים חשובים" שהינו מונח לא טכני טעון בירור. אבל אני יכול לדמיין כיצד אדם יחוש שיש התנגשות כזו בדיוק כפי שהיתה התנגשות לרבי שמעון בין יוחאי בין תפילה לבין לימוד תורה. דוגמא שיכולה להיות נכונה לפי הרמב"ם: עיון באמיתות הפילוסופיה.
לפיכך, ההשוואה בין הסוגיה לבין הנידון שלנו אינה נדחית בקלות, אבל היא טעונה העמקה כדי לראות את הדמיון.
יש אף מקום לשאול, במחשבה שניה, האם ההכרעה בין תפילה לתורה בסוגיה מתבססת על עקרון הלכתי או אישי. זה יוצר דמיון נוסף בין הדילמה הזו לבין הדילמה של "האם לוותר על תפילין".
אסכם: יש שני מוטיבים משותפים לסוגיה ולדיון על תפילין שהופכים למיותרים לכאורה.
א. יש התנגשות בין שתי הלכות או בין מצוה לבין עיסוק שאולי אינו מוגדר במישרין טכנית כמצוה אבל הוא "תכלית האדם" (או אמצעי לתכלית הזו).
ב. ההכרעה אינה רק הלכתית לפי עקרונות מסורים בידנו אלא אישית, מה שנכון לגבי אדם ייחודי זה. בדומה לכך שרשב"י נחשב לאדם שתורתו תורמת יותר מאשר תפילתו.
***
צענערנע
נראה לי שיש כאן דבר לברר. שאלת איך האדם הגדול ידע שהוא גדול. ובדרך בדיחה שאלת אם יש מד מטר לזה.
התשובה לדעתי היא שאדם גדול באמת ידע שהוא מיוחד וגדול. האם הרמב"ם לא תפס את עצמו בצורה כזו?
כמובן, יש אנשים לא גדולים כלל שמשלים את עצמם. אבל זו לא סתירה למה שנכתב.
וכמובן יש מקום להציג את השאלה מה הם הקריטריונים לגדלות. חלק מהם ודאי כתובים במסורת שלנו. וזה יכול להיות נושא ראוי, דווקא באשכול שלנו, לנסות לזהות את סימני ההיכר. לאחרים ולעצמו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 22:42 |
|
| |
הרב מימוני אמשיך ואקשה מבן עזאי ואני מצטט את התוספתא ביבמות.
אמנם דעת התוספתא כפשוטה היא כדבר ראב"ע אבל עדיין דעתו של בן עזאי חשובה. וכאן לכאורה אין ספק שברמה ההלכתית הוא מצווה על עשיית שני הדברים אך הוא מוותר על אחד מהם.
ר' עקיבא אומ' כל השופך דמים הרי זה מבטל את דמות שנ' שופך דם האדם באדם דמו ישפך
ר' לעזר בן עזריה או' כל שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות שנ' כי בצלם אלהים עשה את האדם וכת' ואתם פרו ורבו וגו'
[בן עזי אומר כל שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות שנ' כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתוב ואתם פרו ורבו וגו']
אמ' לו ר' לעזר בן עזריה בן עזיי נאין דברין כשהן יוצאין עושיהן יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש בן עזיי נאה דורש ואין נאה מקיים
אמ' לו (בן עזאי) מה אעשה חשקה נפשי בתורה יתקיים עולם באחרים
(תוספתא, מסכת יבמות (מהדורת ליברמן), פרק ח, הלכה ז)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 22:55 |
|
| |
חיים מאיר
אם הבנתי, אתה שואל כיצד ביאר בן עזאי את הנהגתו, ועל זה יש להוסיף: האם זה דומה למקרה שלנו, והאם בן עזאי עצמו סבר שעשה טוב ונכון?
השאלה האחרונה מכניסה אותנו לנושא חדש אבל בעצם הוא חלק מהנושא כולו. כוונתי לכך שאדם עלול למצוא את עצמו במצב שבו מצוות יזיקו לו. וזה מה שציטט בעל בעמיו לעיל, אלא שלא עיינתי די הצורך בדבריו.
אז אני מעיר כמה הערות.
א. הדוגמא של בן עזאי נראית שונה לגמרי, כי הוא עצמו הודה שלא עשה נכון. אז אם רוצים ללמוד מהנהגתו שמותר לאדם להימנע מפריה ורביה כי כך נהג אישית, הוא עצמו אמר שזה לא נכון (אפשר לדחוק שזו היתה דרך ענווה והתחמקות). כמובן, הרמב"ם כן פסק כך להלכה שמותר במקרים יוצאי דופן. ואולי יש מקום לשאול מדוע הרמב"ם טרח להביא דוגמא כה קיצונית שקשה לה להתממש, ואולי זה חלק ממספר רמזים שכתב הרמב"ם על הנושא הבא בסעיף הבא.
ב. פה ושם מצאו ברמב"ם רמזים לכך שיש מקרים שבהם מערכת המצוות מזיקה לאדם ולכן צריך לנהוג בחכמה ואולי אפילו להימנע מן הדבר המזיק. אולי הסעיף הקודם מהווה הוכחה שזו תהיה דעתו של הרמב"ם (זה מחייב להניח שהרמב"ם כתב בצורה איזוטרית כבר במשנה תורה. כך טען לוינגר בהקשר של מצוות הנידה וקחהו מהאשכול ההוא).
ג. אצל בן עזאי ודאי יש התנגשות בין שתי המצוות. וכבר כתבתי שביטול התפילין בשאלה היה מחמת זה שהן מיותרות אך לא מפריעות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 23:19 |
|
| |
הרב מימוני
אם אסכם את דיוננו כרגע נראה שעולות המסקנות הבאות :
1. לא מצאנו פטור ממצוות [לא מזיקות] מעצם היותו של אדם "אדם מעולה".
2. ייתכן פטור ממצות מסויימות אך ורק לצורך הגשמת מצוות העל של תלמוד תורה.
3. ייתכן פטור ממצות מפריעות או מזיקות.
עכשיו שאלה נוספת איך נבין את סוגיית "זקן ואינה לפי כבודו" ?
הסבר: אדם מכובד [ אדם המעלה?] פטור מהשבת אבידה אם הוא בשביל עצמו לא היה טורח בהשבת אבידה כזו.
להלכה וע"פ הגמרא הרמב"ם פוסק שצריך ללכת לפנים משורת הדין אך כיצד ניתן להבין את הדין עצמו:
יש פוסקים שמבנים את זה כסניף של מסקנה 2 לעיל במובן של פגיעה ב"כבוד התורה."
ואולי ניתן לטעון שזה מסקנה 3? לא לגמרי ברור לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2011 23:23 |
|
| |
למיימוני
"התשובה לדעתי היא שאדם גדול באמת ידע שהוא מיוחד וגדול. האם הרמב"ם לא תפס את עצמו בצורה כזו? כמובן, יש אנשים לא גדולים כלל שמשלים את עצמם. אבל זו לא סתירה למה שנכתב "
האם יש בכלל גבול לגדלות?
מתי יחליט מישהו על דעת עצמו(ואפילו ברמה של הרמב"ם) שהוא הגיע לשיא?האם לא יתכן שאותו כהן גדול שנעשה צדוקי בסוף ימיו חשב יום לפני כן שהוא הגיע לשיא מבחינת השקפות נכונות ומידות נעלות?
.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2011 00:06 |
|
| |
חיים מאיר
הדוגמא של פטור מהשבת אבידה היא מעניינת, אך כמדומה שכפי שהסוגיה נראית בגמרא, מדובר במצוה שלא תמיד חלה, ויש לה יוצאי דופן. כפי שאין לצפות מאדם חלש בגופו שירים מטען כדי לקיים מצות טעינה בדרך (=אם נפל המטען מן הבהמה, יש מצוה מהתורה לסייע בטעינה מחדש), אך אין חיוב על אדם לעסוק בהשבת אבידה במצבים יוצאי דופן. למשל, שהפסדו שלו גדול מהפסד המאבד, כגון שהוא מרויח המון כסף לשעה והאבידה ערכה פחות. כך גם זקן או כל אדם שאינו מורגל בכך, אין לחייבו לצאת מגדרו כדי להחזיר. הרי גם לעצמו לא היה מחזיר באותן נסיבות. לפיכך, לפי ביאור זה אין זה שייך לנושא שלנו.
***
צענערענע
את צודקת שהסכנה אורבת לכל אדם לחשוב שהוא "גדול" ולכן לטעות ואולי לפטור עצמו מכל מיני דברים. ולכן אולי ראוי גם לאדם גדול באמת לחשוד שאין לו פטור מתפילין, ואולי להפך? בכל אופן, נראה לי שיש להבדיל בין מי שהוא גדול באמת לבין מי שרק נדמה לו, עם כל הסיכונים שבדבר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2011 11:24 |
|
| |
הרב מימוני
>את צודקת שהסכנה אורבת לכל אדם לחשוב שהוא "גדול" ולכן לטעות ואולי לפטור עצמו מכל מיני דברים.>
בכל דבר יש סכנה- אבל הסכנה יכולה להיות יותר גדולה- אם הגדול לא יהיה מודע שהוא גדול- ויניח תפילין בזמן שגדלותו נחוצה בדברים הרבה יותר חשובים לעם ישראל, התפילין הם רק משל-
אבל הגדול שלא מכיר בגדלותו יכול להביא אסון לעולם- ראה את ענוונותו של ר' זכריה בן אבקולס.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
