|
|
| נשלח ב-4/2/2011 12:49 |
 |
| |
לירוחם
בעניין ענוותנותו של ר' זכריה הפרוש שם איננו השימוש הרגיל במילה עניו שאנו רגילים בו בשפת היום יום.
ענוותנותו של ר' זכריה לא קשורה כלל לנושא האשכול..
בהקשר של ר' זכריה משמעות הביטוי "ענוותנותו"היתה חוסר אבחנה בין עיקר לטפל. (יקוב הדין את ההר בנסיבות לא מתאימות)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2011 12:58 |
|
| |
צענע
זו פרשנות לא נכונה, ענונתנות היא משורש ענווה- וכל ניסיון לשנות את הפשט הפשוט כרצון המפרש בהתאם פסולה
' זכריה בן אבקולס לא הרגיש את עצמו מספיק חזק גדול ומתאים שישנה את ההלכה- במקרה הנ"ל היה אמור להגיד, אין ההלכה כך אבל השעה צריכה לכך. אבל כאמור הוא היה ענונתן.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2011 13:50 |
|
| |
הענווה כאן היא לגבי התעסקות בדברים קטנים .
המקור הבא יוכיח לך מה מתכוון ר' יוחנן בדברו על ענוותנות:(אחד המקורות מדבר על ענוותנות של הקב"ה)
"על מנת ליתן תשובה ראויה יש לבחון מקומות נוספים בהם רבי יוחנן עושה שימוש במילה ענוותנות.
ואכן בשני מקומות נוספים בתלמוד רבי יוחנן עושה שימוש במילה זו. במסכת סנהדרין דך יט ע"ב: אמר רבי יוחנן: תוקפו של יוסף- ענוותנותו של בועז. תוקפו של בועז - ענוותנותו של פלטי בן ליש. הגמרא מתייחסת למקרים שונים בהם עלה בידי אישים אחדים להתגבר על יצר התאווה והיא מבקשת לדרג את הקשיים השונים שעמדו בפני כל אחד מאישים אלו.
יוסף התגבר על יצרו בפני אשת איש- אשת פוטיפר , בועז התגבר מול אישה פנויה- רות ופלטי בן ליש התגבר על יצרו מול אשתו- מיכל בת שאול. על כך אומר רבי יוחנן "תוקפו" של יוסף קרי דבר גדול אצל יוסף התגברות על אשת איש היא "ענוותנות"- היא דבר קטן אצל בועז שכן הוא התגבר מול אישה פנויה ואילו דבר גדול אצל בועז הוא דבר קטן אצל פלטי בן ליש שהתגבר בפני אשתו.
במסכת מגילה (דף לא) שוב אנו מוצאים את המונח "ענוותנות". אמר ר' יוחנן: "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו" וכאן מביאה הגמרא פסוקים שונים להוכחת הטענה. כך לדוג' מובא הפסוק בספר דברים "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים" ומיד אחרי זה כתוב "עושה משפט יתום ואלמנה". גם במקור זה, הפסוק מתאר דברים גדולים של הקב"ה (אלוהי האלוהים ואדוני האדונים) ומצד שני התעסקות בדברים קטנים (משפט יתום ואלמנה). משני המקורות לעיל עולה כי הביטוי של רבי יוחנן "ענוותנות" משמעו התעסקות בדברים קטנים. לעיתים התעסקות בדברים הקטנים היא לשבח אולם לעיתים התעסקות מעין זו סופה אסון וחורבן.
רבי זכריה בן אבקולס, העלה חשש הלכתי לגיטימי הן באשר להטלת המום והן באשר להריגתו של בר קמצא אשר בהחלט יש לו מקום בבית המדרש, אולם בנסיבות אותו אירוע לנוכח מצבו של עם ישראל באותה עת ובשל ההשלכות הצפויות, העלאת חשש הלכתי זה היא בבחינת התעסקות בדבר קטן ושולי אשר אין לה מקום כלל ועיקר והיא מביאה חורבן והרס על הציבור.
לא פלא איפוא כי הסיפור הבא באגדות החורבן, מספר על "קנאותם" הדתית של תושבי העיר, כאשר הרומאים מנעו מהם קיום מנהג של הוצאת תרנגול ותרנגולת בפני חתן וכלה. מנהג שאין לו כל מקור הלכתי. "קנאות" זו הובילה בסופו של יום לחורבן "הר המלך". המדרון הוא ברור, כאשר בפסיקת הלכה, אין אבחנה בין עיקר לטפל אזי בסופו של יום אף אין הכרה והבדלה בין הלכה פסוקה לבין מנהג שאין לו כל מקור הלכתי. ",
עפארי אלעד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2011 15:16 |
|
| |
צענע
רבי זכריה בן אבקולס, העלה חשש הלכתי לגיטימי הן באשר להטלת המום והן באשר להריגתו של בר קמצא אשר בהחלט יש לו מקום בבית המדרש,
באותה תקופה לא היה שום חשש לאף אחד שהחזיק מעצמו גדול- לבא ולצאת ולשנות את ההלכה, תקנות ריב"ז ואחרים.
ר' זכריה לא הרגיש מספיק גדול להחליט כי במרה הזה- ורק במקרה הזה- מטיל מום בקדשים חייב מיתה, או לחילופין מקריבים קרבנו של קיסר- מפאת פיקוח נפש, אבל בשביל זה אדם צריך להרגיש שהוא גדול מספיק להחליט- ואם הוא ענו ולא מכיר בערך עצמו נוהגים כפי שהוא נהג. ובהסטוריה הקצרה שאנו חיים בה . ראש הקטן- הוא תרוצו של הפחדן
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2011 16:22 |
|
| |
ואיך תסביר לפי שיטתך את המילה ענוותנות בשני המקומות האחרים שבהם התבטאר' יוחנן באותה מילה?
"ואכן בשני מקומות נוספים בתלמוד רבי יוחנן עושה שימוש במילה זו. במסכת סנהדרין דך יט ע"ב: אמר רבי יוחנן: תוקפו של יוסף- ענוותנותו של בועז. תוקפו של בועז - ענוותנותו של פלטי בן ליש "
האם פלטי בן ליש ,לא הרגיש מספיק גדול" -כדבריך?
"כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו" וכאן מביאה הגמרא פסוקים שונים להוכחת הטענה. כך לדוג' מובא הפסוק בספר דברים "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים" ומיד אחרי זה כתוב "עושה משפט יתום ואלמנה". "
האם ישוער שר' יוחנן ייחס לקב"ה בכלל מחשבה כמו שתארת?""שהוא לא מספיק גדול ולא מכיר בערך עצמו" אתמההההה
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2011 21:54 |
|
| |
כידוע הטיעון לפטור ממצוות לאדם מעולה, ובמקרה שעליו אדבר היה מדובר בחכם בפילוסוף הועלה כטיעון מוחץ כביכול כנגד הפילוסופים בימי הביניים. ידועה במיוחד היא אמירתו של החסיד יעב"ץ המצוטטת במיוחד בפי דוברים חרדים שונים:
""....
כן אלה האנשים אחרי שהם מתפארים שידעו את השם בחכמתם פורקים מעליהם עול תורה ועול מצום
מתנכרים לאביהם שבשמים מלעיגים ומשחקים במקיימי התורה והמלות בלבותם עליהם נאמר "דור
אביו יקלל ואת אמו לא יברך ."
נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי כי אם א׳ למאה מהם
עוסק בתורה ובמצות ואותו היחיד פוסח על שתי הסעיפים. פעם יאחז בספרי החכמה ויאמר בלבו
זהו התכלית העליון אשר בעבורו גברא האדם אעלה על במותי עב אדמה למלאכים אשר הם מכירים
את רבונם ואין להם לא ציצית ולא תפילין לא סוכה ולא לולב.
פעם זוכר את דברי שלמה "סוף
דבר הכל נשמע וכו׳ כי זה כל האדם" כי ההשכלה בזמן הזה נתנה למלאכים אבל בני אדם
יתחייבו בתורה ובמצות.
אליכם אישים אקרא מגולת ספרד אני אשר גורשנו בעונותינו הרבים
והעצומים ורוב המתפארים בחכמה וכמעט כולם המירו את כבודם ביום מר והנשים ועמי הארץ
מסרו גופם וממונם על קדושת בוראם."
היינו החסיד יעב"ץ מאשים את הפילוסופים בפסיחה על שני הסעיפים לעיתים הם רוצים להיות כמלאכים כשכלים העליונים ולעיתים הם קולטים שהם בני אדם וחייבים בתורה ובמצוות. הדבר המעניין הוא שלמרות האשמות חוזרות ונשנות כלפי הפילוסופים האלה לא מצאנו את זכרם וכתבי היד לא הותירו לכאורה זכר לגישות רדיקליות כאלה. הדברים הם עד כדי כך שבן ששון טען שהדמויות הפילוסופיות הללו הם דמויות ספרותיות פיקטוויות ולא באמת ממשיות . מעניין ש דב שוורץ בספרו ישן בקנקן חדש מצטט את הקטע הבא מ אבן יעיש:
כלומר מי שהוא שלם ביראתו ובחכמתו,
ישמור שלא ישנה מעשה השם, ר"ל כל מי ששלם ביראת השם לעבדו ולאהבו, שלם בחכמה,
פירוש שלא יצטרך לנהוג מצות לזכר, הואיל והוא מיחד השם והוא מקיים כל המצוות. על כן
כתוב באברהם וישמור משמרתי,ר"ל שקיים כל המצוות בייחוד השם, ואינו צריך זכר.
היינו אברהם אינו זקוק למצוות מעשיות בשלשונו זכר.
הוא מביא שם עוד ציטוט מאבן צרצה:
ויש לך לדעת כי מי ששכלו בכח צריך
להתעסק במצות כדי שלא תהיה מחשבת פנויה מהש"י ולא יזכור את השם. אבל מי שהוא
שלם, ששכלו בפועל יתמיד לבו במושכלות הוא שלם. כי דברי תורה כנגד כלם והם חפצים
לא ישוו בה ולפי שאברהם היה אוהב השם והיה
שכלו כללי, אמר הכתוב " וישמור משמרתי" ובזה די למבין.
שניהם דרך אגב הם פרשני הראב"ע והם מפרשים את סודו על אתר באברהם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2011 22:20 |
|
| |
לחימאיר
1.אולי תוכל לצטט את הראב"ע במקום?
2. איך פרוש זה מסתדר עם:"ושמרתם את-משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם "(ויקרא)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2011 22:26 |
|
| |
צענע
שבוע טוב בענין פלטי בן לייש ובועז בהחלט אפשר לפרש ענונתו כדברי, בענין ההוכחה שהבאת על עושה משפט יתום ואלמנה, מה פרוש לא מכיר בערך עצמו- זה ערך העצמי הגדול שלו -עושה משפט יתום ואלמנה- אין ערך יותר גדול לבורא העולם, מאשר לדאוג לקרני ראמים וביצי כינים, זו היא מהותו הגדולה.
טבל לעניננו מוכן לותר על השימוש בענונתתו - בל ר' יוחנן ובלי המילה- הסברתי מה דעתי איפה ומה היתה הפאשלה של ר' זכריה- לא האמין בגדלותו.ו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2011 22:42 |
|
| |
לירוחם
1.אולי תפרט איך מה שאמרת מתאים ליוסף,פלטי בן ליש ובועז?
2. "מה פרוש לא מכיר בערך עצמו- "
הרי אתה אמרת שזו ההגדרה של המילה ענוותנות:-"לא מכיר בערך עצמו"
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2011 22:45 |
|
| |
צענע
הפסוק הוא לא הפסוק מויקרא אלא מבראשית :
בראשית פרק כו (ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
השאלה היא ידועה כיצד שמר אברהם את המצוות והתורות לפני שהם ניתנו. חז"ל עונין ששתי כליותיו נעשו לו כשני תלמידי חכמים ולימדו אותו תורה . שאלה נוספת היא מה בין מצות חוקות ותורות?
פירוש האבן עזרא על בראשית אומר כך אבן עזרא בראשית פרק כו
(ה) וישמור משמרתי שם כלל כל מה שהוא חייב לשמור ממצות וחוקים ותורות. ויתכן המצוה לך לך (ברא' יב, א), גם קח נא את בנך (ברא' כב, כב). והחוקים הם חוקות השם שילך האדם אחרי מעשיו כאשר אפרש בפסוק שעטנז (ויקרא יט, יט), ואלה החוקות נטועות בלב, והתורה שמל עצמו, ובניו ועבדיו, ובפסוק והתורה והמצוה (שמות כד, יב) אבארם היטיב:
היינו לאברהם היה מצוות [ לך לך, עקידה] היה לו חוקות [עשיית דברים נגד הטבע כמו שעטנז] והייתה לו תורה.
שימי לב שהוא מפנה לפירושו על ויקרא: כאשר אפשר בפסוק שעטנז. בפירושו לויקרא האבן עזרא אומר:
אבן עזרא ויקרא פרק יט ו אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
(יט) וטעם להזכיר אחר אלה המצות בהמתך לא תרביע כלאים - להזהיר אחר היותך קדוש, שלא תעשה חמס לבן אדם כמוך, גם לא תעשה לבהמה לשנות מעשה השם, על כן כתוב את חקתי תשמרו לשמור כל מין שלא יתערב מין עם מין. כלאים שני מינים. ועוד אפרש מלת כלאים, וטעם השדה והבגד להיות לזכרון, כי יש מצות רבות לזכר כחג המצות, וסוכות, וציצית, ושופר, ומזוזה, ותפילין. ופה ארמוז לך סוד, דע כי השלם שלם מאד, על כן כתוב באברהם וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי.
את דברי האבן עזרא מבינים פרשניו אבן יעיש ואבן צרצה ככך שאברהם האדם השלם לא היה צריך לעשות מצוות לזכר! כמו תפילין...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2011 23:05 |
|
| |
צענע
נדמה לי שענוה לא מוזכר אצל יוסף בועז לא הכיר בערך עצמו- ופחד וחשש שלא יראו את רות יוצאת מהגורן- פלטי בן ליש היה הרי בעלה החוקי של בת שאול- ולא הכיר בערך עצמו כבעל חוקי, ונתן לדוד לקחת את אשתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2011 23:15 |
|
| |
לחימאייר מיהם שני הפרשנים האלה? הרי ראב"ע אומר במפורש את ההפך-שאברהם קיים את כל סוגי המצוות וזו שלמותו.
לירוחם 1.גם יוסף מוזכר. עיין במקור שהבאתי.
עדיין לא ענית לגבי הקב"ה-איך זה מסתדר עם הגדרתך שלך "לא מכיר בערך עצמו"
תוקן על ידי צענערענע ב- 05/02/2011 23:54:44
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2011 23:33 |
|
| |
צענע
כל מה שרציתי לכתוב את דעתי על ר' זכריה,
למילים יש הרבה משמעויות- כגון ראה, שמע, נחמה וכ' כנראה שגם לענווה. לא כל סופרלטיב חייב הסבר- במחילה מר' יוחנן איני יודע מאיפה הוא בדיוק הכיר את אלוקים לקבוע את קביעתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2011 23:50 |
|
| |
צענע
למה לא מתקבל על הדעת?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2011 00:04 |
|
| |
כבר כתבתי זאת בהודעתי המתוקנת למעלה-הנה הציטוט :
," כי יש מצות רבות לזכר כחג המצות, וסוכות, וציצית, ושופר, ומזוזה, ותפילין. ופה ארמוז לך סוד, דע כי השלם שלם מאד, על כן כתוב באברהם וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי "
הרי ראב"ע כותב בדיוק להפך שאברהם היה שלם מאד כי שמר גם את החוקים גם את המצוות וגם את התורות וזה מה שנקרא לשמור בשלמות את משמרתו של הקב"ה.
|
|
|
|
|
