טעמי המצוות: האם היחיד המעולה זקוק למצוות מעשיות

אני אתחיל במענה לשאלתך  לפרט יותר על הרקע לדברי אם זה ישעמם אותך תודיע לי שלא אטרח..

בעולם היווני היה מושג שנקרא אֶוַדימוניה למונח הזה אין מקבילה בעברית אבל פירושו המקובל הוא אושר, הצלחה או רווחה. 

סוקרטס סבר שיש זהות בין האושר הזה לבין הטוב. הוא שולל לחלוטין את הגישה שצדיק ורע לו רשע וטוב לו. מבחינתו זה בלתי אפשרי. לצדיק, לטוב, לא יקרה רע לא בחייו ולא במותו, מכיוון שלהיות טוב, להיות צדיק פירושו להיות מאושר. ולכן סוקרטס למעשה גורס שבכל מקרה צדיק וטוב לו רשע ורע לו. 

לא אכנס כאן לדרך בה פורש סוקרטס את משנתו מכיוון שאני רוצה לעבור לאריסטו שהושפע מהקביעה הסוקרטית. אבל אפשר בפשטות לומר שלפי סוקרטס החיים וגם המוות לפי עקרונות הטוב זה האושר האמתי. האדם שחי ומת לפי עקרונות הטוב הוא מאושר. סוקרטס עצמו מת למען עקרונותיו.

אריסטו גם מתעסק באתיקה ודברי כאן יהיו מבוססים על האתיקה הניקומכאית שלו. אריסטו מבין שאתיקה כתחום ידע הוא שונה מהמדעים התיאורטיים. ולכן כפי שהובא באשכול אחר המתודולוגיה של דיון באתיקה חייבת להתאים לנושא המובקש, שהוא החיפוש אחר המעשה הטוב. אריסטו גם מבין שמתודולוגיה כזאת של דיון באתיקה איננה ניתן לוודאות מדעית ולכן ההכללות בתחום האתיקה הם נכונות על דרך הרוב. אנחנו מתעסקים באתיקה כי אנחנו רוצים לשפר את חיינו ולכן העקרון המנחה אותנו הוא החיפוש אחר טיבעו של הטוב האנושי.

העיקרון המרכזי איתו מתחיל אריסטו את דיונו הוא שישנם דעות שונות מה הוא הטוב הראוי לבני אדם ולכן כדי שנוכל להמשיך להתקדם אנחנו חייבים לברר ולהכריע בין הדעות האלה. אריסטו מדגיש שאתיקה זה לא תחום תיאורטי. כאשר אנחנו שואלים מה הטוב האנושי זה לא בגלל שאנחנו רוצים ידע מסויים אלא בגלל שהבנה של המושג תאפשר לנו לחיות חיים שלמים ומלאים יותר חיים של צמיחה. לפיכך כשאריסטו שואל מהו הטוב. הוא לא מחפש רשימה של דברים טובים. רשימה כזו קל יחסית להרכיב. רובנו נסכים שזה טוב שיהיו לנו חברים, זה טוב להנות, זה טוב להיות, בריא, מכובד, אמיץ וכדומה. הקושי הוא בדירוג של הטובות האלה האם יש טוב שהוא הטוב ביותר?

אריסטו גם מניח שאם יש טוב כזה יהיו לו שלשה מאפיינים.

1) נרצה אותו לעצמו.

2) לא נרצה אותו לצורך טובות אחרות.

3) נרצה את הטובות האחרות  בשבילו, בשביל הטוב הכי טוב הזה.

אריסטו מניח ש אֶוַדימוניה [אושר, הצלחה, רווחה, צמיחה] יש לה את שלשת המאפיינים הללו היא רצויה לעצמה. היא לא רצויה לצורך דבר אחר. ואנחנו רוצים את הטובות האחרות כדי שיהיה לנו אֶוַדימוניה. מעניין דרך אגב שהמילה היוונית אֶוַדימוניה מורכבת משני מילים EU שזה טוב ו DAMION שזה אלוקי או רוחני. היינו להיות אֶוַדימון זה לחיות בדרך הרצויה לאלים. אבל אריסטו די מתעלם מהאטימולוגיה הזאת ומבחינתו זה פשוט לחיות טוב.

לדעתו של אריסטו אף אחד לא מנסה לחיות טוב בשביל מטרה אחרת. להיות אֶוַדימון [ מכאן והלאה אני אשתמש במילה מאושר או מצליח] היא המטרה העליונה וכל המטרות תחתיה, רפואה, עושר ואפשריות נוספות אחרות הם בשביל שנחיה כמאושרים. 

כדי להסביר יותר דבר זה אריסטו שואל מהו ה"תפקיד" ארגון  [ביוונית] של האדם. והתשובה לדעתו היא פעילות של הנפש כפי המעלה או בלשון חכמי ימי הביניים "פועל הנפש המדברת לפי המעלה." כחלק מהטיעון שלו אריסטו מסביר שיש לנו חלקים בנפש החלק הזן, המרגיש, המדמה, המתעורר והשכלי [ אני צועד במינוחים הרמבמ"ים]. החלק השכלי [הדיברי] הוא החלק בו מתייחד הבן אדם כבן אדם ולכן שאלת הטוב האנושי קשורה בשאלת מיצוי התפקיד או המהות האנושית, ומה שמייחד אותנו כבני אדם זה יכולתנו להדריך את עצמנו תוך כדי שימוש בתבונה. אם אנחנו משתמשים בתבונתנו כראוי אנחנו נחייה טוב כבני אדם. אם לומר זו בצורה אחרת אושר מבוסס על שימוש נכון בתבונה במהלך החיים. 

מצד שני כדי לעשות את הדברים בצורה טובה אנחנו זקוקים גם למידות טובות ולכן החיים הטובים מבוססים על שילוב נכון של שכל ומדות. או כפי שהגדרנו לעיל  פעילות של הנפש כפי המעלה או בלשון חכמי ימי הביניים "פועל הנפש המדברת לפי המעלה."

דוגמא: עומדת בפני שאלה של עזרה לאדם מותקף. החלטתי רציונאלית שנכון יהיה לעזור לו. עכשיו אני צריך את האומץ, מידה טובה, תכונה נפשית, כדי לקום ולעזור לו. והיה וכך עשיתי אני אחשב אדם שביצע פעילות של הנפש השיכלית לפי המעלה.

שוב אם זה בכיוון אני אמשיך.. רק תנסה לחשוב כרגע האם הרמב"ם לא מבין את התורה כספר הטוב ביותר על איך לחיות נכון, לחיות טוב, להיות מאושר.

אני אתחיל במענה לשאלתך  לפרט יותר על הרקע לדברי אם זה ישעמם אותך תודיע לי שלא אטרח..

בעולם היווני היה מושג שנקרא אֶוַדימוניה למונח הזה אין מקבילה בעברית אבל פירושו המקובל הוא אושר, הצלחה או רווחה. 

סוקרטס סבר שיש זהות בין האושר הזה לבין הטוב. הוא שולל לחלוטין את הגישה שצדיק ורע לו רשע וטוב לו. מבחינתו זה בלתי אפשרי. לצדיק, לטוב, לא יקרה רע לא בחייו ולא במותו, מכיוון שלהיות טוב, להיות צדיק פירושו להיות מאושר. ולכן סוקרטס למעשה גורס שבכל מקרה צדיק וטוב לו רשע ורע לו. 

לא אכנס כאן לדרך בה פורש סוקרטס את משנתו מכיוון שאני רוצה לעבור לאריסטו שהושפע מהקביעה הסוקרטית. אבל אפשר בפשטות לומר שלפי סוקרטס החיים וגם המוות לפי עקרונות הטוב זה האושר האמתי. האדם שחי ומת לפי עקרונות הטוב הוא מאושר. סוקרטס עצמו מת למען עקרונותיו.

אריסטו גם מתעסק באתיקה ודברי כאן יהיו מבוססים על האתיקה הניקומכאית שלו. אריסטו מבין שאתיקה כתחום ידע הוא שונה מהמדעים התיאורטיים. ולכן כפי שהובא באשכול אחר המתודולוגיה של דיון באתיקה חייבת להתאים לנושא המובקש, שהוא החיפוש אחר המעשה הטוב. אריסטו גם מבין שמתודולוגיה כזאת של דיון באתיקה איננה ניתן לוודאות מדעית ולכן ההכללות בתחום האתיקה הם נכונות על דרך הרוב. אנחנו מתעסקים באתיקה כי אנחנו רוצים לשפר את חיינו ולכן העקרון המנחה אותנו הוא החיפוש אחר טיבעו של הטוב האנושי.

העיקרון המרכזי איתו מתחיל אריסטו את דיונו הוא שישנם דעות שונות מה הוא הטוב הראוי לבני אדם ולכן כדי שנוכל להמשיך להתקדם אנחנו חייבים לברר ולהכריע בין הדעות האלה. אריסטו מדגיש שאתיקה זה לא תחום תיאורטי. כאשר אנחנו שואלים מה הטוב האנושי זה לא בגלל שאנחנו רוצים ידע מסויים אלא בגלל שהבנה של המושג תאפשר לנו לחיות חיים שלמים ומלאים יותר חיים של צמיחה. לפיכך כשאריסטו שואל מהו הטוב. הוא לא מחפש רשימה של דברים טובים. רשימה כזו קל יחסית להרכיב. רובנו נסכים שזה טוב שיהיו לנו חברים, זה טוב להנות, זה טוב להיות, בריא, מכובד, אמיץ וכדומה. הקושי הוא בדירוג של הטובות האלה האם יש טוב שהוא הטוב ביותר?

אריסטו גם מניח שאם יש טוב כזה יהיו לו שלשה מאפיינים.

1) נרצה אותו לעצמו.

2) לא נרצה אותו לצורך טובות אחרות.

3) נרצה את הטובות האחרות  בשבילו, בשביל הטוב הכי טוב הזה.

אריסטו מניח ש אֶוַדימוניה [אושר, הצלחה, רווחה, צמיחה] יש לה את שלשת המאפיינים הללו היא רצויה לעצמה. היא לא רצויה לצורך דבר אחר. ואנחנו רוצים את הטובות האחרות כדי שיהיה לנו אֶוַדימוניה. מעניין דרך אגב שהמילה היוונית אֶוַדימוניה מורכבת משני מילים EU שזה טוב ו DAMION שזה אלוקי או רוחני. היינו להיות אֶוַדימון זה לחיות בדרך הרצויה לאלים. אבל אריסטו די מתעלם מהאטימולוגיה הזאת ומבחינתו זה פשוט לחיות טוב.

לדעתו של אריסטו אף אחד לא מנסה לחיות טוב בשביל מטרה אחרת. להיות אֶוַדימון [ מכאן והלאה אני אשתמש במילה מאושר או מצליח] היא המטרה העליונה וכל המטרות תחתיה, רפואה, עושר ואפשריות נוספות אחרות הם בשביל שנחיה כמאושרים. 

כדי להסביר יותר דבר זה אריסטו שואל מהו ה"תפקיד" ארגון  [ביוונית] של האדם. והתשובה לדעתו היא פעילות של הנפש כפי המעלה או בלשון חכמי ימי הביניים "פועל הנפש המדברת לפי המעלה." כחלק מהטיעון שלו אריסטו מסביר שיש לנו חלקים בנפש החלק הזן, המרגיש, המדמה, המתעורר והשכלי [ אני צועד במינוחים הרמבמ"ים]. החלק השכלי [הדיברי] הוא החלק בו מתייחד הבן אדם כבן אדם ולכן שאלת הטוב האנושי קשורה בשאלת מיצוי התפקיד או המהות האנושית, ומה שמייחד אותנו כבני אדם זה יכולתנו להדריך את עצמנו תוך כדי שימוש בתבונה. אם אנחנו משתמשים בתבונתנו כראוי אנחנו נחייה טוב כבני אדם. אם לומר זו בצורה אחרת אושר מבוסס על שימוש נכון בתבונה במהלך החיים. 

מצד שני כדי לעשות את הדברים בצורה טובה אנחנו זקוקים גם למידות טובות ולכן החיים הטובים מבוססים על שילוב נכון של שכל ומדות. או כפי שהגדרנו לעיל  פעילות של הנפש כפי המעלה או בלשון חכמי ימי הביניים "פועל הנפש המדברת לפי המעלה."

דוגמא: עומדת בפני שאלה של עזרה לאדם מותקף. החלטתי רציונאלית שנכון יהיה לעזור לו. עכשיו אני צריך את האומץ, מידה טובה, תכונה נפשית, כדי לקום ולעזור לו. והיה וכך עשיתי אני אחשב אדם שביצע פעילות של הנפש השיכלית לפי המעלה.

שוב אם זה בכיוון אני אמשיך.. רק תנסה לחשוב כרגע האם הרמב"ם לא מבין את התורה כספר הטוב ביותר על איך לחיות נכון, לחיות טוב, להיות מאושר.

"שוב אם זה בכיוון אני אמשיך.. רק תנסה לחשוב כרגע האם הרמב"ם לא מבין את התורה כספר הטוב ביותר על איך לחיות נכון, לחיות טוב, להיות מאושר. "


לגבי התבונה .

מוסכם על הכל  שהתבונה שלנו היא היא המייחדת אותנו משאר היצורים .

אבל לא הבנתי איך מתוך עובדה ברורה זו נובעת המסקנה שהאושר שלנו (אוודימוניה) מגיע דווקא מתחום התבונה.

למשל הקשר שלנו לצאצאינו שהוא משותף גם לרוב בעלי החיים הוא המרכיב החשוב באשרינו ולגביו מתקיימים שלושת התנאים:

"אריסטו גם מניח שאם יש טוב כזה יהיו לו שלשה מאפיינים. 1) נרצה אותו לעצמו. 2) לא נרצה אותו לצורך טובות אחרות. 3) נרצה את הטובות האחרות בשבילו, בשביל הטוב הכי טוב הזה"

נדמה לי שרוב האנשים לא סבורים שמיצוי המהות האנושית דווקא היא העונה לשלושת התנאים הנ"ל.

.