"אב לא ישקר לבנו" !??

ניסיתי להעלות את השאלה בכמה אשכולות, אך לא קיבלתי תשובה שתספק אותי.

להבנתי, ישנם שני דרכים להסביר את הרעיון של ריה"ל.

הדרך הפשוטה - היה מעמד הר סיניי! מאין? - שהלא ראוהו 600,000 איש (גברים) וסיפרו על כך לבניהם והם לבניהם אחרים.

לפי דרך זו, המושג "אב לא ישקר לבנו" הינו עניין בעדות ובשרשרת דורות. במה אנו טובים מהישמעלים או הכריסטיאנים? בכך שהמופתות להם אנו טוענים, נעשו לפני המונים ולא בחלומו של איש אחד.

הדרך השניה, שלהבנתי חדשה היא - 600 אלף איש ראו את האל-וה ו"ידעו" אותו ונתברר להם מעל כל ספק קיומו. את ידיעתם זו הם מעבירים לבניהם דור אחר דור.

לפי דרך זו, העדות בה אב לא משר לבנו, הינה דבר מהותי ועמוד. אב לא הורס לבנו את כל חייו ומשקר לו בקשר לדבר מהותי ביותר - ידיעת האל-וה.

נדמה לי, כי לדרך השניה, קנו תומכים רבים בשנים האחרונות, כאשר עצם המעמד ההיסטורי (מלבד הפרכות אפשריות לשלשלת העדות במשך הדורות וכן ראיות מהכתובים) לא הספיקה על מנת לעמוד מול האגנוסטיקנים והאתאיסטים המודרניים. בזמן ריה"ל הויכוח היה בין דתות שונות - ויכוח בן לטענה הנ"ל הייתה משמעות רבה. כיום עיקר הויכוח הוא על עצם מציאות הא-ל ועל "עניינו" בבני האדם.

אלא שכמדומני שדרך זו, השניה, נסתרת מעצמה.

כיום 90% או יותר מבני העם היהודי אינם שומרים תו"מ.
משכך -אם היהדות אמת היא בשל טענה זו, הכיצד 90% מבני העם היהודי שיקרו לילדיהם? ומששיקרו, הרי שאב "משקר" לבנו, והטענה אינה אמת, אין הוכחה ליהדות והם לא שיקרו. וחוזר חלילה.

שאלה נוספת בשוליים. עד כמה שידוע לי, 99% מהציבור לא מבין שהוא אמור להנחיל לילדיו את "האמת" הפנימית ש"ראו" בהר סיני. כיצד ניתן להנחיל ולהעביר לילדים דבר שאין לך מושג עליו. 

אב לא משקר לבנו
אבל כלום לא יתכן טלפון שבור?

אב אינו רוצה ברעת בנו, כלום הוא לא ייפה לו דברים. דוגמא קיצונית האם בן של שודד דרכים יספר לבנו את הייחוס או שינסה ליפות אותו?

וראה מש"כ

בוא ננתח באופן רציונאלי את הטיעון בדבר ה'עדות' העוברת מאב לבן..:

הסיפור מספר על התגלות, ואנשים מעבירים את הסיפור שכתוב בטקסט  אף אחד לא טוען שהיה שם..    נניח שאנחנו לוקחים את סיפור הסעודה האחרונה של ישו ורוצים לבחון אם הוא נכון.   קודם כל אנחנו יודעים שהרבה מאוד אנשים מאמינים בו.  נניח כשלב ראשון שעצם העובדה שכל כך הרבה אנשים מאמינים בו, לא מספיקה.   כעת נניח שבסיפור היה כתוב שכל תושבי רומא היו נוכחים, האם זה הופך את כל העניין לעדות עבור תושבי רומא?? זה בסך הכל אומר שאותם אנשים שמאמינים בסיפור (מסיבה כלשהיא, שצריך לחקור התפתחותית..) - מאמינים בפרט נוסף..
ובחזרה מהאנלוגיה:  נניח שסיפור מתן תורה היה מוזכר, רק בלי הפרט שקשור לעם שצפה בו..  האם אף אחד לא היה מאמין בו?? הרי על פי הטענה מדובר בעדות שהועברה מאב שהיה שם לבנו.  התשובה היא שהיות וישנם הרבה דוגמאות לסיפורים שדתות מאמינות בהם, כנראה שגם בסיפור מתן תורה ללא העם, היו מאמינים. ומשום כך: הפרט הנוסף שקשור לכמות האנשים שהיו שם, הוא פרט נוסף שולי בסיפור  בדיוק כמו שם ההר או תיאור הברקים והרעמים..    האנשים שמאמינים בסיפור, מאמינים בו בגלל אי אלו סיבות. לא בגלל שאבותיהם היו שם.

אולי עדיין טעון קצת הסבר..
אתה טוען שחייב להיות ש'א. היה מאורע של קשר בין הבורא לעם שנכחו בו ששים ריבוא. '    העניין זה שזה בדיוק כמו לטעון שחייב להיות ש'ישו עשה ניסים בסעודה האחרונה'..   זה פשוט לא נכון,   זה לא נכון באותה המידה כמו אם המאמינים היו מאמינים ב' ישו עשה ניסים בסעודה האחרונה לעיני שישים ריבוא..'   עצם העובדה שאנשים מאמינים במשפט הראשון (ישו עשה ניסים בסעודה האחרונה'..)   מבהירה שהם יכולים להאמין באותו המשפט רק עם תוספת ('לעיני שישים ריבוא..' )

אני מנסה להרחיב מה שאתה אומר. אי אפשר להביא הוכחה לסיפור, מתוך הסיפור עצמו. אכן?

_________________

אמש,

" מי שכבר יודע (בהכרח בטעות, כאמור) שכל האמת אצלו, מנוע מלעבור את התהליך הזה, ולכן באופן פרדוכסלי יהיה תמיד רחוק יותר מן ה"אמת" מחבריו המתלבטים..."

זה בודאי נכון. השאלה היא רק מה עושים בינתיים, האם מאמצים מעשית בחרדת קודש את המכלול, כמו שעושים רוב "שלומי אמוני ישראל" ותוך כדי ביקורת יכולים למשל לייחס פחות תוקף למנהג זה או אחר ולאפשר את השמטתו הסופית בקצב שאינו מזיק ליחס הרציני של קבלת עול הדרוש לשלמות המערכת, או שמאמצים מלכתחילה רק כמה מעשי פולקלור מן המסורת, כלומר שביינתיים משליכים את רובה ככולה, ואם הבדיקה תוכיח את חשיבותם או אמיתותם של מעשים אלו ואחרים, יתווספו הללו טיפין טיפין, כך נוהגים הרפורמים, למשל.