ואין שלטון ביום המוות. האמנם?

מואדיב

עכשו אני מבין יותר מה הנושא, ואני סבור שזו שאלה גדולה ומעניינת.

אני חוזר ומסכם במילים משלי:

א. כאשר אדם מתחייב בחוזה כספי ומשפטי, הוא חייב להמשיך בו גם כשהוא מתחרט. (למשל, לקיחת משכנתא).

צריך כמובן לבאר את הטעמים לזה. נראה לי שזה בעיקר מתחיל מכך שאם יחזור בו, הוא יזיק לאחרים, ויזיק לכלכלה בכלל. אבל יש כאן הרבה מה לנסח ולבאר, למרות שזה אמור להיות "מובן אינטואיטיבית".

ב. כאשר אדם נודר נדר, הוא רשאי לחזור בו והנדר יבוטל, ויש כמה וכמה הסברים איך זה מועיל.

ג. כאשר אדם מתיר לאחר לפגוע בו ולהזיקנו על מנת שלא ישלם, יש הרבה מחלוקות ופרטים בנידון זה. ובכל אופן, יש מי שיסבור שהפוגע פטור אם עשה ברשות במידה שמהווה בירור מספיק טוב. הפטור הזה לא נאמר בהריגה אבל בהיזק של רכוש ויש אומרים גם בהיזק גופני. (איני זוכר את השיטות, איקון מתבייש).

האם יש כאן מיגבלה של זמן שלאחריה אפשר לומר שגם אם היה היתר כזה, הוא בטל?

ד. שאלתו של מואדיב: האם אפשר להסתמך על התחייבות או גילוי דעת שניתנו במועד מוקדם כאשר יש מקום לחשוד שהאדם עצמו יחזור או חזר בו ורק קשה מאד לאמוד את דעתו החדשה?

***
לאחר כתיבת הסיכום הזה, נראה לי שיש הבדל מהותי בין המתת חסד לפי בקשת החולה (ולו על ידי אי חיבורו למכשירים או אי טיפול, ולא על ידי הריגה וקירוב מותו בידים - למרות שגם זה נושא, וכמובן כל זה כמסתבר אסור לפי ההלכה) - לבין שאר הנושאים שהזכרתי.

ההבדל הוא כך. כאשר אדם מתחייב לחוזה כספי, גם אם יתחרט, זה לא אמור לשנות. המחוייבות הראשונית נמשכת. לעומת זאת, כל ה"היתר" להרגו או לקרב מיתתו כאשר הוא חולה סופני, צמח, סובל וכיו"ב הוא רק מפני שאנו סבורים שכרגע, בשעה קשה מאד זו, זה מה שהוא רוצה כעת. לפיכך, חתימתו על שטר כזה מראש מועילה לא מפני שהוא יכול לחייב עצמו מראש, אלא מפני שאנו אומדים שכפי שהוא חושב עכשו, ביישוב הדעת, סופו לחשוב לאחר זמן, בשעת הנסיון.

ועל אומדנא זו יש את הפרכה של מואדיב.

ואני מצרף מעשה קטן מספר חסידים (איני זוכר את הסימן, כמובן). זה בערך כך. היה היה זקן שתמיד היה מתמרמר על החיים הקשים של גיל מבוגר. יום אחד בא מלאך המוות ליטול את חיי שכנו הצעיר לימים, אב משפחה. האב הציע למלאך המוות לקחת את הזקן במקומו (יש כאן הנחת יסוד שאפשר לבצע החלפות כאלו ומצד שני בלי החלפה האיש ימות - נושא לעיון עם המקורות, אבל זה ממש לא הנושא שלנו כאן). המלאך עלה לזקן, שאלו, והלה הסכים בשמחה. אבל ברגע שהתקרב אליו המלאך עם הסכין (או בדומה לזה) והמוות נראה לו בעינים, התחרט הזקן ושלח את המלאך חזרה לצעיר, גם אם האשה תתאלמן והילדים יישארו יתומים.

 

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

אני לא חושב שרק בשאלה של חיים ומוות, אדם מחליט החלטה של לכתחילה, ואחרי זה במצב של בדיעבד הוא מתגמש ומנסה להסתגל למצב החדש. כל נכס שאדם מוכר בתנאים מסוימים הוא היה מתחרט בתנאים אחרים. אז לא נכבד את ההחלטה שלו שנכתבה בתנאים שהיו לפניו כשהוא חתם על ההחלטה שלו?.