http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1213795.htmlובקצרה:
צעיר נפטר בלא נישואין ובלא ילדים.
הוריו תרמו את אבריו להשתלות.
הוריו ביקשו לשאוב זרע מגוויתו. זה נעשה והזרע הוקפא.
ההורים ביקשו להפרות פונדקאית כדי שיהיה זרע לבנם.
בקשה כזו אינה מוכרת בחוק הישראלי הנוכחי.
עכשו זה כנראה יגיע לבג"ץ או משהו.
הסיפור נוגע מאד ללב. לפי דרכנו, הבה ננתח את מה שטמון בו. אני מצביע על כמה מהשאלות הבולטות:
1. למי שייכים אבריו של מת? לפי החוק, המוסר ולהבדיל ההלכה?
2. למי שייך הזרע של מת?
3. האם הבקשה להפרות בזרע זה אשה, אלמנתו או אחרת, היא מוצדקת לפי החוק, המוסר, ההלכה?
4. האם זה ראוי במובן הרחב של המילה? למשל, שיוולד ילד שאביו מת לפני הולדתו? (אני מסכים ששאלה זו נראית זרה ומוזרה יחסית לאחרות. וכי את מי ישאלו? את מי שלא נולד? ומצד שני, האם יש תביעה ל"חברה" - יש שאני כופר בקיומו - למנוע הולדת ילד שעלול להוות נטל סוציאלי? או יסבול מבעיות פסיכולוגיות?).
האשכול הנוכחי נפתח למרות אשכול דומה בנושא קרוב של מואדיב, על זכות ותוקף האדם להצהיר שהוא חפץ בהמתת חסד כשיהיה משותק או צמח.
***
הכתבה מ"הארץ". לדעתי כן ראוי להעתיק לאחר הסיכום לעיל כי החומר עשוי להיות רלוונטי ומצד שני להעלם מהאתר שם.
