הפריה לאחר המוות

יש היגיון בדברי חימאייר.
הרי אפשר תיאורטית להנדס גנטית זרע עם אותו ד.נ.א. כמו של המת והבן שהיה נולד לא היה מתייחס אליו..

כשקורה משהו בעולם (קניין, מכירה, לידה) צריך "דעת" (יישות) שתהיה מאחורי זה אם אנחנו רוצים לייחס אליה.

לולי דמסתפינא. הייתי אומר שכל שבא מתרומת זרע, כאשר כבר אין זרע בעין, אלא רק תאים, ולפיכך כל הפריית ביצית בוודאי מחוץ לרחם. יהיה פטור מתורה ומצוות ואולי אין שם אדם עליו להתחייב עליו ברציחה. 

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א

אממ לפי האגדה שרבא (כמדומני) ברא גולם, הוא פטור ממצוות...

הרב ירוחם, 

ירוחם

אני מסכים שלא להסכים. אבל זה קצת מוציא את הטעם מהדיון.
אולי כדאי לברר למה איננו מסכימים בעומק מעבר לרמה ההלכתית.
1. לדעתי אין מקום לתרגם מונחים מודרניים לשפה הלכתית אם גנטיקה לא נמצאת שם אז היא לא נמצאת ואין לפיכך לדמות הפריה תאית חוץ גופית לפרו ורבו.
הדבר בעיני נכון גם לגבי זמן המוות. ההלכה לא מכירה במוות מוחי כי היא לא יודעת מזה זה. הכנסת המונח מוות מוחי לדיון הלכתי יוצר מן זיהום שכתוצאה ממנו הדיון משתנה מדיון הלכתי לדיון לא הלכתי.
2. שאלות מוסר החל מהעדר אבא ואמא בהפרייה כזאת וכלה בשאלת רמת המעורבות האנושית בהינדוס הטבע הם שאלות שחייבות להשאל בד בבד ,עם, לפני ואחרי השאלות ההלכתיות, אי אפשר ואסור להסתתר תחת המטרייה ההלכתית.
3. אם ההלכה לא אסרה זה לא אומר שהיא מתירה. זה אומר עוד יותר שיש לפתח רגשיות מוסריות חוץ הלכתיות להכרעה.
4. בכל מקרה של אי בהירות צריך ללכת על המינמום ההכרחי.