הגיון של ראשי ישיבות

בעל

הגבת:

<אבל מוסד פרטי זה – צדיק הוא כל עוד לא הוכח שלא>

כשהיתה ביקורת ע"י מפקח בכולל והתברר לו שאין כולל ואין לומדים, מה אתה חושב שעליו לעשות ? להפסיק את זרימת הכספים למנהל ה"כולל", או להמשיך להזרים לו כספים עד שבית המשפט ימצא אותו אשם באונאה ובקבלת תקציבים במרמה, וישלח אותו לכלא?

למנהלי כולל החושבים שהתקציבים לכולל שלהם הופסקו שלא כדין, ישנן דרכים חוקיות לקבל את מה שמגיע להם, שאינן שונות מהצעדים שאדם שחושב שמסרבים לו תמיכה ממשלתית לילדיו.

<לא כתבתי שאין לבדוק, אבל לבדוק את מה שרלוונטי ולא לטפול עלילות. חושבני שזה המגזר היחיד במשק שאינו רשאי לשלם בהמחאות שאינן למוטב בלבד, שמצירים את צעדיו בהתקשרויות בעסקאות עם גופים אחרים כדוגמתו ועוד הגבלות>

מה הם הדברים הרלוונטיים ומה הן העלילות? לא ידעתי על הוראה זו, אך אין לי כל קושי להבין למה היתה, אין ספק שהכוללים מעניקים שירותי מכבסה להלבנת כספים, ואחת הדרכים היא לרשום את השיקים על שם "מוזמן", השאלה אינה למה היתה, אלא למה לקח לאוצר כ"כ הרבה זמן, לחשוב על ההוראה.

<איני מכיר עוד מגזר במשק שהמדיניות כלפיו בקביעת המותר והאסור לו נגזרת מהחשש שמא ירמה בצורה כה כוללנית>

אף שבהלכה קיים המושג של "חזקה מעיקרא", ש"היא החזקה הסתמית הרגילה ביותר, ולמקורה בתורה נתייחדה סוגיא שלמה בתלמוד: "מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקיה" (מנין לנו הדבר שאמרו חכמים העמד דבר על חזקתו). חזקה זו מוכיחה על דבר שאנו מסופקים בו אם נשתנה מצבו או דינו הקודם ואומרים העמד הדבר על חזקתו הראשונה, וכל זמן שלא נודע לנו שנתהווה בו שינוי מכפי שהיה, אנו מניחים שלא נשתנה". (אנציקלופדיה תלמודית כרך יג, חזקה (מבוא) טור תנו), די ב"מיעוט מצוי" נגד החזקה (אף שאינו רוב), כדי לחייב בדיקת כל מאת האחוזים, אם חזקתם לא התעררה.

העובדה שאתה יודע גם על רמאויות במגזרים אחרים, אינה מצדיק תלונה אי בדיקה של מגזר שידוע שיש בו רמאויות, איני מבין מדוע אתה חושב, שהוא מעשה לא תקין להצר רגליו של מגזר שלם בגלל 20% רמאים שיש בו, אך חושב שצריך לבדוק את כל עלי החסה מחרקים, כשרק 10% מהם נגועים?

ראה במאמרו של הרב גבריאל גולדמן "בדיקת חרקים בתעשיית המזון (כרובית)", תחומין כרך יט עמ' 301:

ג. מיעוט המצוי - האם מוציא מידי חזקה?

החזקה שנקבעה על ה... הינה משום שרוב ה...  נמצאו נגועות בחרקים. כשם שבסירכות שבריאה ההלכה היא, שבגלל ששכיח בהן ריעותא בדקינן (רש"י חולין יב,א ד"ה פסח; רא"ש חולין פ"א סי' טז). השוואה זו בין חזקת הנגיעות בחרקים לבין סירכות הריאה הובאה ע"י הרשב"א בחידושיו לחולין נח,א, בתורת-הבית (בית ג שער ג) ובשו"ת שלו (ח"א סי' רעד), ע"י הר"ן בחולין שם, וע"י הש"ך (יו"ד פד,כח). הרי שאף מיעוט המצוי מחייב בדיקה, קל וחומר כאשר רוב ה... נגועות... בשו"ת משכנות-יעקב (יו"ד סי' יז) הוכיח שפסול שנמצא ב10%- (אחד מעשרה) מכלל התוצרת נחשב ל"מיעוט המצוי" ... עי' באריכות במאמרו של הרב יואל פרידמן, התורה-והארץ ח"ב.

<לא תקיןן שמוסד שבוחר לו כנציג אדם היודע להתכתש עם הפקידות מצליח ומוסד אחר, שאינו יודע להתכתש ידפק, מטעמים שגויים לחלוטין>

האם לדעתך עלינו גם לבטל את הזכות להיות מיוצג ע"י עורך דין שיודע לטעון לזכותו של האדם שאותו הוא מייצג, ולהתיר ייצוג רק ע"י מי שאינו יודע דבר?

כשם שקורה לפעמים שמוסד נאלץ להביא עו"ד שיאמר לפקיד כי התנהגותו אינה ע"פ החוק, גם חייב האוצר להפסיק את התקציבים למוסד שאין לו זכות חוקית לקבלם.

אם באוצר ישנה אווירה כי מצווה גדולה למנוע תקציבים, הרי בממסד החרדי ישנה אווירה שהיא מצווה גדולה לשקר ולסחוט תקציבים שאינם מגיעים להם.

מצוותו של מי גדולה יותר?

בעת שלמדתי בישיבה גדולה, היתה שם ביקורת של משרד הבטחון, הגיעו עשרות בחורים שמעולם לא ראיתי אותם בישיבה, ולא היה אצלי כל ספק אצלי שאותה הישיבה לא רק שאישרה את "לימודיהם" בישיבה, ופטרה אותם משירות צבאי, אלא גם קיבלה עבורם תקציבים, ואכן, מספר שנים לאחר מכן הועמד  מנהל הישיבה לדין על קבלת תקציבים מהממשלה על סמך תצהירים כוזבים ונשפט לשנתיים מאסר.

הכסף לתמיכת הכוללים לא בא מכיסי הפקידים, המדינה אינה של הממשלה, ואינה אלא מייצגת את כל אזרחיה, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ואף אם ישנה עליה חובה דתית או אזרחית, לתמוך בכוללים ומוסדות תורה אחרים, אין עליה כל חובה לתמוך ברמאים ונוכלים.

אם בעבר טענו החרדים, שיש לתמוך בכספי המדינה במוסדות תורה, הרי שעתה הם מתלוננים שמקשים על לובשי פראקים לקבל כספי ציבור עבור מוסדות שבהנהלתם שאינם קיימים.

התנהגויות מעין אלה אינן מקדשות שם שמים או מוסיפות כבוד לציבור החרדי.