|
|
| נשלח ב-13/2/2011 22:14 |
|
| |
חברים יקרים! אני רק אורח כאן. שמחתי לראות את השאלות וניכר כי משוטטים כאן אנשים עם ראש על הכתפיים. אולם לצערי, אני חש ב"ירידות" הדדיות (ואינני מתכווין לתגובה שלפני, שהיא תגובה עניינית). נשאלה באשכול שאלה רצינית ומזמן גלשתם לשוליים. חבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2011 22:50 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: |  | צר לי אך זהו חינטרוש אחד גדול.
תודה רבה על חוות הדעת המלומדת והמכובדת.
הטענה שלך הינה בעצם, כי אין פתרונות לוגיים או פילוסופיים לכלום, בלי האמונה (היהודית?) וכי לאמונה ניתן להגיע רק אם אתה כבר מאמין... זהו טיעון מעגלי שסותר את עצמו.
שוטטות קלה במרחבי הפורום ומחוצה תגלה לך שלא ניתן למצוא פתרונות לוגיים ופילוסופיים מוסכמים לשום דבר.
אם אתה יודע אחרת, נשמח להתעדכן.
יש פתרונות לוגיים ופילוסופיים שמוסכמים על רוב העוסקים באותו עניין, ברוב הנושאים. כללי הלוגיקה והפילוסופיה הרי הם נידונים באלפי מאמרים ומאות ספרים. לבוא ולמחוק הכל ולטעון כי כלום לא קביל מבלעדיי האמונה, זה "צחוק מעבודה" מכל מקום אם כך אין חופש בחירה.. (לא ניתן להגיע לאמונה אם אתה לא מאמין מראש)
חופש הבחירה לא נועד להפוך לא מאמין למאמין או להיפך.
חופש הבחירה הוא בניהול חיי המאמין בהתמודדותו מול נסיונות העולם והרפתקאותיו.
חופש הבחירה הגדול מכל הוא לבחור אם להאמין או לא. אברהם היה הראשון שהכיר את בוראו. מה הוא היה טיפש אם הוא הגיע לכך בלי שהיתה לו אמונה מוקדמת?
וישנם מקורות רבים שסותרים את מה שאתה כותב. (תתחיל מהרס"ג או הכוזרי המנסים להוכיח את האמונה בלי שימוש בה עצמה)
חכמי ישראל כתבו את ספריהם ליהודים מאמינים, גם אם הם נבוכים, תוך השתמשות באמונה הקיימת כבר בקרבם.
הצורך בארגונים כמו "ערכים" או "הידברות" הוא חידושים של הדור האחרון, וגם הם פונים ליהודים מתוך הנחה שיש ניצוץ מאמין בהם מלכתחילה.
חכמי ישראל כתבו ספרים וויכוחים גם לכאלה שלא מאמינים בכלום. ספרי ויכוח נגד דתות אחרות בעיקר ונגד שיטות פילוסופיות שונות. לפי שיטתך - הכל לפח.
ומכל מקום, גם אתה וגם מקסמן מקוריים ביותר (אני בעד מקוריות!) אלא שזוהי אינה הדעה האורתודוקסית שאתם כביכול מדברים בשמה (כל אחד בכיוונו שלו)
שמתי לב שאתה מדבר בשם "הדעה האורתודוכסית". עצם הביטוי מראה שאתה לא ממש משתייך אליה. האם תוכל לפרט את מקור ידיעותיך והסמכתך לדבר בשמם ?
אני לא מדבר בשם הדעה האורתודוכסית. דעתי שונה בהרבה דברים מהדעה הזו. הדעות הללו הובאו בראשונים ובאחרונים לאורך כל הדורות, נושאי הדגל ה"רעיוני" בשיטה כמו שהתפתחה עד להיום, הם ארגוני התשובה, למן הרב נויגרשל ועד ל"אתר הדוס".
בנידון דנן, ברי כי היהדות טענה לאורך כל השנים כי היא היא הדת האמיתית, וכי ניתן להגיע לאמת ע"י הוכחות לוגיות. בדיוק זהו ספר הכוזרי המאורגן כויכוח, וספרי ההשקפה האחרים.
אין לי כל בעיה עם דעות אחרות מכל סוג ומין, אך נא - דבר בשם עצמך (כמוני) ולא כאילו זוהי דעתה של היהדות המסורתית.
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 00:03 |
|
| |
| eli_s כתב: |  | אני לא מדבר בשם הדעה האורתודוכסית. דעתי שונה בהרבה דברים מהדעה הזו. הדעות הללו הובאו בראשונים ובאחרונים לאורך כל הדורות, נושאי הדגל ה"רעיוני" בשיטה כמו שהתפתחה עד להיום, הם ארגוני התשובה, למן הרב נויגרשל ועד ל"אתר הדוס".
בנידון דנן, ברי כי היהדות טענה לאורך כל השנים כי היא היא הדת האמיתית, וכי ניתן להגיע לאמת ע"י הוכחות לוגיות. בדיוק זהו ספר הכוזרי המאורגן כויכוח, וספרי ההשקפה האחרים. |
|
חסר לך ידע צדיק,
כל הדורות היו אותו מחלוקות בעניין,
רבינו יונה היה זורק את נויגרשל מכל המדרגות,
ר' אברהם בן הרמב"ם היה מחבק את הרפורמים והיה מתיר אתם בקהל השם, כמו שעשה עם הקראים,
את הרב קוק החרימו,
הרב שך לחם נגד מחשבת ישראל מכל סוג,
ר' יוליש מגדיר את חכמי ישראל בארץ (שהם החזו"א בריסק ועוד,) כמשוחדים ועוברי שולשת העבירות החמורות,
המפגן של ר' שמואל נגד הרב שטיינמן זוכר ??
וכן על זו הדרך,
מאז בית הלל ובית שמאי אין ביהדות דעה אחת שאפשר לומר שכולם מסכימים איתה,
כל הנושא של חזרה בתשובה לא מגיע משום גודל או מה,
פשוט עסקנים עשו את זה על דעת עצמם, (כמובן בעידוד הגדויליים)
לבוא לומר שיש איזה הלכות איך (ועם איזה השקפה) להחזיר בתשובה ??? זוהי שטויות במיץ !!
להפך אני חושב שזה טעות להחזיר בתשובה (= לעשות מהם חרדים\ליטאים\חסידים וכדומה)
האם הרב קוק עסק בזה ?? לא ולא !! פשוט השפיע עליהם לקיים את עקרי הדת שכל קיום האומה תלוי בהם,
(אגב: כבר מזמן ברצוני לפתוח אשכול העניין,)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 00:33 |
|
| |
| maxmen כתב: |  | אני לא מדבר בשם הדעה האורתודוכסית. דעתי שונה בהרבה דברים מהדעה הזו. הדעות הללו הובאו בראשונים ובאחרונים לאורך כל הדורות, נושאי הדגל ה"רעיוני" בשיטה כמו שהתפתחה עד להיום, הם ארגוני התשובה, למן הרב נויגרשל ועד ל"אתר הדוס".
בנידון דנן, ברי כי היהדות טענה לאורך כל השנים כי היא היא הדת האמיתית, וכי ניתן להגיע לאמת ע"י הוכחות לוגיות. בדיוק זהו ספר הכוזרי המאורגן כויכוח, וספרי ההשקפה האחרים.
חסר לך ידע צדיק,
כל הדורות היו אותו מחלוקות בעניין,
רבינו יונה היה זורק את נויגרשל מכל המדרגות,
ר' אברהם בן הרמב"ם היה מחבק את הרפורמים והיה מתיר אתם בקהל השם, כמו שעשה עם הקראים,
את הרב קוק החרימו,
הרב שך לחם נגד מחשבת ישראל מכל סוג,
ר' יוליש מגדיר את חכמי ישראל בארץ (שהם החזו"א בריסק ועוד,) כמשוחדים ועוברי שולשת העבירות החמורות,
המפגן של ר' שמואל נגד הרב שטיינמן זוכר ??
וכן על זו הדרך,
מאז בית הלל ובית שמאי אין ביהדות דעה אחת שאפשר לומר שכולם מסכימים איתה,
כל הנושא של חזרה בתשובה לא מגיע משום גודל או מה,
פשוט עסקנים עשו את זה על דעת עצמם, (כמובן בעידוד הגדויליים)
לבוא לומר שיש איזה הלכות איך (ועם איזה השקפה) להחזיר בתשובה ??? זוהי שטויות במיץ !!
להפך אני חושב שזה טעות להחזיר בתשובה (= לעשות מהם חרדים\ליטאים\חסידים וכדומה)
האם הרב קוק עסק בזה ?? לא ולא !! פשוט השפיע עליהם לקיים את עקרי הדת שכל קיום האומה תלוי בהם,
(אגב: כבר מזמן ברצוני לפתוח אשכול העניין,) |
|
יש מחלוקות גם ביסודות העיקריים ואפילו היו בענינים כמו הגשמת האלוקות.
ועדיין, ישנן גישות בסיסיות ביהדות השמרנית שמקובלות על 99% מבניה. כמו למשל שההגשמה במקרא הינה משל.
לעיניינך - הדעה האורתודוקסית הינה כי האל-וה נתן את התורה למשה. כי זאת התורה לא תהא מוחלפת, וכי אי אפשר לבטל מצוות וכו'. בלא קשר לפירכות שיש לך או אין לך על הדעה הזו- זוהי דעתם.
לעניין השותף - הדעה האורתודוקסית הינה כי ניתן להגיע לאמונה ול"ידיעת ה'" בראיות ברורות. (מעין "כוזרי...". בלא קשר לדעתי או לדעות אחרות בעניין, - זו דעתם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 01:16 |
|
| |
| eli_s כתב: |  | יש מחלוקות גם ביסודות העיקריים ואפילו היו בענינים כמו הגשמת האלוקות.
ועדיין, ישנן גישות בסיסיות ביהדות השמרנית שמקובלות על 99% מבניה. כמו למשל שההגשמה במקרא הינה משל.
למה ? הקבליסטים לא יסכימו בעניין, (בשקט השקט שאף אחד לא ישמע הם יספרו לך)
לעיניינך - הדעה האורתודוקסית הינה כי האל-וה נתן את התורה למשה. כי זאת התורה לא תהא מוחלפת, וכי אי אפשר לבטל מצוות וכו'. בלא קשר לפירכות שיש לך או אין לך על הדעה הזו- זוהי דעתם.
אתה סותר את עצמך, או שאין הגשמה או שנתן תורה ???
לגבי ביטול מצוות: אנו בעצמינו מבטלים כהיום מצוות, כמו קרבן פסח קידוש החודש ועוד,
אבל למה לי יותר מהנושא של ההגשמה, המפכה בחשיבה שהרמב"ם עשה היא כמעט בגודל המפכה של ר' עקיבא או של עזרא הסופר,
לעניין השותף - הדעה האורתודוקסית הינה כי ניתן להגיע לאמונה ול"ידיעת ה'" בראיות ברורות. (מעין "כוזרי...". בלא קשר לדעתי או לדעות אחרות בעניין, - זו דעתם.
שוב טעות: ר' נחמן יחלוק אליך, ובוודאי אצל כל החסידים, (הם לא נתנו לי למוד מלבי"ם אפי') אסור ללמוד פרק ראשון מחובת הלבובות, בוודאי את יסודי התורה של הרמב"ם, מי מדבר על המורה,
אני לא מבין מנין אתה לוקח את השטויות שלך, מאיזה אתר מטומטם שמעת את השטויות האלה,
ואני אומר לך שוב:
חכמי אשכנז היו שורפים את ספרי נויגרשל ביחד עם ספרי הרמב"ם בככר פריז, והיו מחרימים אתו ואת הדוס כמו את הרמב"ם, הגר"א צחק מהרמ"א ומהרמב"ם בעניין הפילוסופיה,
הגר"א החרים את החסידים,
הרב שך הוציא את חסידי חבד מלבוא בקהל השם, ויינם יין נסך,
פשוט מצחיק אותי איך אתה מתווכח איתי בעניין, אני נולדתי חרדי וכל משפחתי חרדים ואני נושם חרדיות בכל נשימה שלי |
|
תוקן על ידי maxmen ב- 14/02/2011 01:48:14
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 02:48 |
|
| |
אלי:
אתה יודע איפה הבלוף של המחבתים ?!
הם הרי כל הזמן טוענים שהחרדים עובדים לפרנסתם,
ותשאל אותם האם הם יקחו חתן עובד לבת שלהם,
כאן הבלוף הגדול שלהם, הם יודעים שהרוח=השקפה היא שמי שעובד הוא שבבניק וילדיו אסורים לבוא בקהל השם (=בחידר)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 23:45 |
|
| |
יונתן ניר כנראה מה שאתה לא מסתפק בהגדרה הפשוטה של 'הנאה'. כמשפחה שלימה של סוגי תחושות מאופיינים בתחושות טובות כגון: עונג בגיווניו הרבים, סיפוק וקורת רוח, אושר, שמחה, שלווה וניחוחות, כבוד, ידוענות ותהילה. כי אתה תוהה על עצם החוויה גופא. מה מהותה, וגם איך היא נגרמת ע"י פעילות נוירופיזית (שתי סעיפים קשים הקשורים לתודעה וגם לבעיה הפסיכופיזית). אבל למה קשרת את חוויות ההנאה לרצון? הם אינם תלויים ברצון. למשל, תינוקות חווים עינוגים (מלבד סיפוקים ואושר שהם יותר תלויים במודעות עצמית) למרות שאין להם תחושות רצייה (שאף היא קשורה במודעות עצמית). וגם כל אחד מאיתנו בשעת עינוג, לא בדיוק מוטרד מרציות כל שהן. מהו הרצון?!. בהגדרה הפשוטה שלו, הוא החפץ הנפשי להשגת [או להתרחשות] דבר מה, בלא קשר להנאה (לא תמיד הרציה עצמה מסבה הנאה, תלוי מהו הרצון. ישנם גם רצונות להשגת דברים שלא קשורים בהנאה, לדוגמה, רצון להיפטר ממטרד). [בעיון נוסף, הנאות שמקורן בחושי הגוף: כאכילה, ריח, חושניות. ההנאה המושגת על ידם, מושגת ע"י פעילות נוירופיזיות [שתחילתה בקולטני החושים השונים]. המשפיעה על התחושה הנפשית, בדרך לא ברורה (כאן אנחנו מגיעים לחקירה הפסיכופיזית). אבל הנאות שמקורן במודעות: ככבוד ותהילה, סיפוק וקורת רוח, וכד', לכאורה גם מקור ההנאה בפעילות נוירופיזית [שהיא עצמה מתעוררת ע"י המודעות, וחוזרת מענגת] (ושוב אנחנו חוזרים לבעיות ההכרה ולבעיה הפסיכופיזית). ללא פעילות נוירופיזית הקשורה לחוויה הנפשית. לא כ"כ מובנת 'הנאה' שתיווצר רק ע"י מודעות [היינו, אם נניח אפשרות של מודעות שלא קשורה בגוף (כגון: עצם רוחני הוגה וחושב). האם ממחשבה-ידיעה על מטרה שהושגה (מחשבת סיפוק) או ממחשבה-ידיעה על עליונות העצם ביחס לזולתו (מחשבת כבוד ותהילה), יש סיבה שתווצר הנאה?!, (אפילו אם נניח אפשרות של הנאה לא תלויה בגוף (כגון: מרכז הנאה נפשי)). לכן נראה יותר לתלות את ההנאות שמקורן במודעות, בפעילות נוירופיזית המתעוררת ע"י המודעות ומשיבה הנאה].
צורע אם שאלתך רק על מושגים אתיים ומידותיים. כטוב ורוע, צניעות ופריצות, עדינות וגסות. אני נוטה כמוך לומר שאינם מושגים עצמאיים, וגם אינם יכולים להיות מובנים לנו שלא דרך רגשותינו [חלחלה מצער הזולת, וסיפוק מהטבה לזולת. או הרגלי התנהגות וכד']. בן אדם שינטלו ממנו רגשותיו והוא יפעל בשכילה לבד, לא יוכל להסביר למה יש להטיב לזולת [חוץ מהסברי תועלת חברתית ששוב יש לו תועלת בהם].
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 14:13 |
|
| |
| ja_mubarak כתב: |  | יונתן ניר
כנראה מה שאתה לא מסתפק בהגדרה הפשוטה של 'הנאה'. כמשפחה שלימה של סוגי תחושות מאופיינים בתחושות טובות כגון: עונג בגיווניו הרבים, סיפוק וקורת רוח, אושר, שמחה, שלווה וניחוחות, כבוד, ידוענות ותהילה. כי אתה תוהה על עצם החוויה גופא. מה מהותה, וגם איך היא נגרמת ע"י פעילות נוירופיזית (שתי סעיפים קשים הקשורים לתודעה וגם לבעיה הפסיכופיזית).
אבל למה קשרת את חוויות ההנאה לרצון? הם אינם תלויים ברצון. למשל, תינוקות חווים עינוגים (מלבד סיפוקים ואושר שהם יותר תלויים במודעות עצמית) למרות שאין להם תחושות רצייה (שאף היא קשורה במודעות עצמית). וגם כל אחד מאיתנו בשעת עינוג, לא בדיוק מוטרד מרציות כל שהן.
מבלי לגעת בבעיה הפסיכופיזית [המורכבת כשלעצמה] יש צורך להבין מהו מושג ההנאה, ומה שהנך טוען שההנאה הינה בעצם משפחה שלמה של חוויות, זה לא מסביר את ההקשר בין כל סוגי חוויות "ההנאה", כלומר אנו מגדירים חוויה מסוימת בשם שמחה, חוויה אחרת בשם כבוד, גאווה, שלווה, אבל כולנו מרגישים שיש משהו משותף ביניהם, ולזה אנו קוראים הנאה, או עונג [שכוונתה הנאה בכמות מרוכזת] ואני שואל איך נגדיר את ההנאה בעצמה, האם היא חוויה תוצאתית של כל החוויות האלה, וגם אם נגיד שכן, אז נשאלת השאלה שאני זוכר שמישהו שאל אותי בתור ילד, ועד היום אין לי תשובה ברורה על זה, זה היה כשכאב לי משהו והתלוננתי על הכאב, אז הוא שאל אותי מה אכפת לך שכואב לך, עניתי לו מה זאת אומרת, כואב לי, אז הוא שאל אותי שוב נו אז מה אכפת לך שכואב לך, ואז קלטתי שאין לי תשובה ע"ז, ובעצם בנקודה זו הבנתי שהרצון וההנאה [והסבל שהוא הפכו] קשורים זה בזה, כלומר ההנאה נרצית, והסבל בלתי נרצית,
מהו הרצון?!. בהגדרה הפשוטה שלו, הוא החפץ הנפשי להשגת [או להתרחשות] דבר מה, בלא קשר להנאה (לא תמיד הרציה עצמה מסבה הנאה, תלוי מהו הרצון. ישנם גם רצונות להשגת דברים שלא קשורים בהנאה, לדוגמה, רצון להיפטר ממטרד).
כשאתה אומר החפץ הנפשי, לא חידשת כלום, רק שינית מרצון לחפץ
[בעיון נוסף, הנאות שמקורן בחושי הגוף: כאכילה, ריח, חושניות. ההנאה המושגת על ידם, מושגת ע"י פעילות נוירופיזיות [שתחילתה בקולטני החושים השונים]. המשפיעה על התחושה הנפשית, בדרך לא ברורה (כאן אנחנו מגיעים לחקירה הפסיכופיזית). אבל הנאות שמקורן במודעות: ככבוד ותהילה, סיפוק וקורת רוח, וכד', לכאורה גם מקור ההנאה בפעילות נוירופיזית [שהיא עצמה מתעוררת ע"י המודעות, וחוזרת מענגת] (ושוב אנחנו חוזרים לבעיות ההכרה ולבעיה הפסיכופיזית).
ללא פעילות נוירופיזית הקשורה לחוויה הנפשית. לא כ"כ מובנת 'הנאה' שתיווצר רק ע"י מודעות [היינו, אם נניח אפשרות של מודעות שלא קשורה בגוף (כגון: עצם רוחני הוגה וחושב). האם ממחשבה-ידיעה על מטרה שהושגה (מחשבת סיפוק) או ממחשבה-ידיעה על עליונות העצם ביחס לזולתו (מחשבת כבוד ותהילה), יש סיבה שתווצר הנאה?!, (אפילו אם נניח אפשרות של הנאה לא תלויה בגוף (כגון: מרכז הנאה נפשי)). לכן נראה יותר לתלות את ההנאות שמקורן במודעות, בפעילות נוירופיזית המתעוררת ע"י המודעות ומשיבה הנאה].
צורע
אם שאלתך רק על מושגים אתיים ומידותיים. כטוב ורוע, צניעות ופריצות, עדינות וגסות. אני נוטה כמוך לומר שאינם מושגים עצמאיים, וגם אינם יכולים להיות מובנים לנו שלא דרך רגשותינו [חלחלה מצער הזולת, וסיפוק מהטבה לזולת. או הרגלי התנהגות וכד']. בן אדם שינטלו ממנו רגשותיו והוא יפעל בשכילה לבד, לא יוכל להסביר למה יש להטיב לזולת [חוץ מהסברי תועלת חברתית ששוב יש לו תועלת בהם]. |
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 15:06 |
|
| |
אה, אתה מחפש הגדרה משותפת לכל סוגי ההנאות או לכל סוגי הסבל. ומי אמר שיש להם הגדרה משותפת?! אולי כל תחושה וחויה מהמשפחות האלו הן נפרדות ?! לדוגמה. קשה לקשר בין חויה רומנטית לבין חווית אוכל, ובין כל אחת מהם לחוית הצלחה במבחן או היבחרות לקבלת פרס ישראל, ובין כל אחת מארבעתן לחויה אינטלקטואלית. כמו"כ קשה לחבר בין חוית אבל ואובדן לחוית כאב, ובין שתיהן לחווית חרדה. עכשיו, אתה טוען שרציה או אי רציה בשתי המשפחות האלו, היא מושג מקשר. אני לא בטוח שזה עונה על מה שאתה דורש. נכון הוא [בדרך כלל] שבמשפחה הנעימה אנחנו חפצים ובמשפחה הלא נעימה אנחנו מואסים. אבל זה לא הגדרה מהותית משותפת על המשפחות האלו. אולי זה מסביר מה גרם לנו לכלול אותם בשתי קבוצות, הקבוצה הרצויה והקבוצה הלא רצויה. אבל זה לא מצביע על נקודת הדמיון. [בכלל, אין לנו הגדרה מהותית אפילו על סוג הנאה אחד מכל אלו, אנחנו רק מודעים בכל סוג הנאה, בתופעה ידועה של אין מילים מסבירות מהות...יש כינויים מסמלים חוויות, כך שדרישה לחפש אחרי המשותף היא די חסומה]. אני רוצה להוסיף, שיש כן איזה מכנה משותף במשפחות החוויות האלו, שאולי הוא גורם לנו לאגד אותם. כל הנאה גוררת איתה מין שלווה וסיפוק ואושר, חוויות גופניות כאכילה וחושניות וחוויות נפשיות כרומניטיות ואינטלקטואליות, תמיד מציפים את בעליהן באושר סיפוק ושלווה. כמו"כ בחוויות סבל. כאב כאבל כחרדה נושאים איתם דכדוך ויאוש משותף. אולי גם זה גורם לנו לזהות ביניהם. לסיפור החמוד שלך על אותו מישהו, שדחף אותך לעולם המחשבה. 'איכפתיות' ?! היא 'רצון' ? לאו דווקא. 'איכפתיות' היא נתינת דעת לדבר מה. המתבטאת ברצון או התמקדות מחשבתית וכד'. הכאב תופש את תשומת לבינו, לא רק ברצון בסילוקו, אלא גם בהטרדתו ותחושות הסבל הידועות. התלונה על הכאב היא חלק מאותה התמקדות בכאב. [וודאי שהיא גם חיפוש אחר מזור]. (לא הגדרתי את מהות הרצון, חיפשתי רק לנתק אותו מהקשר שחיברת בינו לבין הנאה. לא הבנתי עד ההבהרה שלך עכשיו מה חיפשת).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 15:28 |
|
| |
האם יש מושגים כמו טוב או רע?
זאת הכותרת שנתן צורעפאכע לאשכול.
והתשובה פשוטה:
בהחלט יש מושגים כמו טוב או רע שאפשר למצוא אותם בכל מילון.
הרי לאחר האכילה מעץ הדעת נולדה לראשונה ההבחנה בין טוב לרע.
אולי השאלה שהיתה צריכה להיות בכותרת היא:מהו טוב ומהו רע.
והתשובה לשאלה זו גם היא פשוטה:
תלוי את מי אתה שואל.
(ולכן נושא הדיון היה צריך להיות מוגדר יותר )
תוקן על ידי צענערענע ב- 15/02/2011 15:30:08
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 20:51 |
|
| |
צענערענע, במילה מושגים אני מתכוון , לא אם זה מועיל או מזיק לאדם רוחנית או גשמית. אלא האם זה מושג בעצם בפני עצמו. כי מה זה נקרא שלהזיק מישהו זה רע. מה זה הרע הזה? חוץ ממה שיש כאן מישהו שזה מפריע לו, הרע והטוב הם מושגים שהיו לפני שהיה עולם בכלל??.
רדףהשיג, הבנתי ממה שכתבת בהתחלה, שאני מניח הנחות. אז תעשה טובה ותסביר לי איפה אני טועה. ואיך אפשר להסביר לשכל מושגים כמו טוב או רע.
מוברק, אם באמת אין טוב או רע, אז מה כל הבחירה של האדם (אם יש), לבחור בין מה למה??
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 23:25 |
|
| |
לצורעפאכע
" במילה מושגים אני מתכוון , לא אם זה מועיל או מזיק לאדם רוחנית או גשמית. אלא האם זה מושג בעצם בפני עצמו. כי מה זה נקרא שלהזיק מישהו זה רע. מה זה הרע הזה? חוץ ממה שיש כאן מישהו שזה מפריע לו, הרע והטוב הם מושגים שהיו לפני שהיה עולם בכלל??."
מהתאור שלך באשכול סמוך את התפוח + עוד תפוח שווה שני תפוחים נראה שאתה מתחבר רק למושגים קונקרטיים וחושב שניתן להגדיר רק את מה שניתן לראות ומאחר שאת הרע שאותו מסמלת המלה רע לא רואים כמו את התפוח שאותו מסמלת המילה תפוח. הרי שהרע הוא לא מובן. ולכן אתה שואל:מה זה הרע הזה?
הרי כבר ביום הראשון של הבריאה כתוב:וירא אלוקים את האור כי טוב.
כלומר האור טוב והחושך רע.
אבל לעומת זאת לגנב דווקא החושך טוב.
ולכן כתבתי לך בהודעה הקודמת שתלוי את מי אתה שואל.
תוקן על ידי צענערענע ב- 15/02/2011 23:29:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2011 08:56 |
|
| |
צענע. אני באמת מחפש הסברים לדברים שחשבתי שהם פשוטים, וכשהתחלתי לשאול את עצמי מה הפירוש של הדברים האלו הסתבכתי לגמרי. מישהו המליץ לי לכתוב את השאלות שלי בפורום הזה. אני רואה שיש כאן אנשים שכבר גם חשבו על הדברים האלו, ואני מבקש מהם שיכתבו לי מה ההבנה שלהם. עץ נטוע- כתב על הבחירה החופשית אולי הוא גם כתב על טוב ורע, אם אתה רואה את ההודעה הזאת, בבקשה תכתוב מה נראה לך.
ואת צענע, תחשבי מה באמת הפירוש של טוב ורע, האם יש להם הבנה חוץ מהדברים הקונקרטיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2011 20:20 |
|
| |
| eli_s כתב: |  | אני אבאר כוונתי.
האם יש רע וטוב אבסלוטיים שאינם שרירותיים?
הקב"ה החליט שמשהו הוא טוב או רע. זו החלטה שרירותית (לפחות לגבינו) ואותו הדבר הפך טוב או רע.
על כן, גם להרוג תינוקות בעיר הנידחת זה טוב. כי השם ציווה.
האם יש טוב או רע, מוסר או אי מוסר גם בלי ציווי אלוקי, או שזה רק תלוי מיקום, תרבות וזמן?
טענתי הייתה כי אין חיה כזו. אלוקים ציווה מה טוב ומוסרי וזהו. כל השאר רק בדמיון.
מה דעתך? |
|
אפלטון שואל באחד מהדיאלוגים האם טוב לעשות את רצון האלים או שהאלים רוצים את הטוב.
לדעתך, תשובת היהדות היא שטוב לעשות את רצון הקל האחד.
היו ביהדות תשובות אחרות על כך (כנראה שהמוטיבציה לחיפוש טעמים למצוות נבעה מהנחה שאלוקים רוצה את הטוב).
לשני הצדדים יש מחיר דתי, התשובה שאתה מקבל יכולה להתיישב רק עם לייבוביציזם צרוף.
מאידך, הצד השני הוא שיש מושג של "טוב" שקודם לאלוקים ולמעשיו ושגם הוא כפוף אליו (אחרת הוא לא "טוב").
אפילו בתורה באותה פרשה אתה מוצא את אברהם אבינו שואל את אלוקים "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?", כלומר אלוקים כפוף למוסר כלשהו ומאידך מוכן להקריב את בנו ללא הסתייגות (לייבוביץ חיבב את הסיפור השני וראה בו את תמצית האמונה היהודית).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2011 21:21 |
|
| |
פתחתי פעם אשכול בנושא קרוב אני חושב שיש בו הרבה חומר מעניין
|
|
|
|
|