"גרים במהדורה צבאית נלעגת"
"... לא נוכל כבלע הקודש להביע מחאתנו וכאבנו על פריצת גדרות... "להכשיר" גיורים שאינם כהלכה, ולהכניס גויים לכרם בית ישראל. הכל יודעים שלא היה בכוונת הגויים הללו לקבל על עצמם שום עיקר מעיקרי הדת. וכל אחד יכול לומר בנקיטת חפץ שגויים אלו אין כוונתם לקבל יהדות..". (מתוך מכתב ה"מחאה הגדולה" של מרנן גדולי ישראל שליט"א, ובראשם רבנו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א). "יתד נאמן" יצא בתחקיר מקיף על ה"גיור" הצה"לי. כולו פצע וחבורה, אין בו מתום. איש מבין הגרים לא התכוון לקבל עול מצוות; חומר הלימודים באולפנים הוא מיקס מטושטש של מנהגים,פולקלור, ציונות ודעות כפרניות; המורים מגיעים ממחוזות שונים ומשונים, חלק מהם ממחוזות רפורמים מוצהרים. מערך הגיור כולו הוא מופת לקומבינהממוסדת ומתועשת. ולא מדובר בשרשרת של כשלים, אלא במעשה זדון מחושב מראש, שכולו רמייה ושקר, מהקודקודים ועד אחרון ה"גרים". "יתד נאמן"משרטט פרופיל של ראשי מערך הגיור, מתאר את התהליך התחמני, ומביא עדויות מהשטח. המסקנה ברורה, הגיור לא ראוי לבוא בקהל.
"כך עובדת תעשיית הזיופים הגדולה: "גיורי צה"ל"
"מכונים משותפים, עבודה בשיתוף"
אין הזדמנות שנייה לרושם ראשון; כך מנחים המומחים לפני כל ראיון עבודה. כיצד מתרשמים מהיהדות, החיילים שעוברים את תהליך הגיור? במיליםפשוטות, איזו יהדות הם מכירים ומיהם היהודים שעושים את מלאכת התיווך?
קצת על העושים והמעשים בקורס נתיב, אותו חייב לעבור כל חייל שמעוניין בגיור. ובכן, הכירו את "המכונים המשותפים ללימודי יהדות". ה"מכוןהישראלי לדמוקרטיה" מגולל את הכרוניקה של הקמת המכונים.
הורתם ולידתם של המכונים שלא בקדושה, (תרתי משמע); בעקבות תהליך שהחל בֿ1997, כאשר הרפורמים והקונסרבטיבים עתרו לבג"ץ בבקשה להכירגם בגיורים שהם עורכים בארץ כגיורים תקפים. לא נלאה אתכם בפרטי ההתנהלות, אולם בסופו של מהלך, כמו תמיד במדינת הוועדות, הוקמה וועדהציבורית בראשותו של יעקב נאמן. (ובה היו חברים נציגי כל הזרמים). והשורה התחתונה, כמה צפוי; הוחלט להקים מכון משותף לשלושת הזרמים, (אורתודוקסים, ולהבדיל, רפורמים וקונסרבטיבים), ובו יילמדו לימודי ההכנהלגיור. אולם הגיור בפועל ימשיך להיעשות בלעדית בבתי הדין של הרבנות. (תחת המכונים המשותפים הוקמו אולפני הגיור "נתיב", ו"בית מדרש" מורשה).
"בראשות ההנהלה הציבורית של המכונים המשותפים הועמד פרופסור בני איש שלום, בעבר מרצה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, שהקים את"בית מורשה", "בית מדרש" המיועד לאורתודוקסים מודרניים, בעלי גישה פתוחה למודרנה ולתרבות כללית". (המכון הישראלי לדמוקרטיה). מפח הנפש של ראשי המכון היה גדול, משום שבפועל, מספר המתגיירים היה קטן. "איש שלום האשים בכך את "הקריטריונים ואת ההליכים הנוקשיםשל בתי הדין, בהרתעת רוב העולים מהליך הגיור". (המכון הישראלי לדמוקרטיה) הצעד הבא היה קידום מסלול גיור אינטנסיבי במסגרת צה"ל. מדובר היה ביוזמה משותפת של איש שלום ושל קצין חינוך ראשי דאז, אלעזר שטרן.
"ההנחה בתשתית הרעיון הייתה שבמסגרת היררכית כמו צה"ל, שגם אינה כפופה למערכת בתי הדין האזרחיים, ניתן יהיה לקדם הליכי גיור במהירות ובגישה ליברלית יותר מזו שבאזרחות". (המכון הישראלי לדמוקרטיה).
כך אפשר להבין את המספר המרשים של החיילים שפנו לקורסים של הכרת היהדות וגיור, "ההנחה הייתה שאם החיילים יֵדעו שהלימודים יתקיימו תוךכדי השירות הצבאי ועל חשבונו, רבים מהם ייאותו להיכנס לתהליך, במקום לעבור אותו על חשבון זמנם האזרחי, לאחר שחרורם". (שם)
(חשוב להבין כי הקורס הראשוני פתוח בפני כל החיילים, יהודים וגויים כאחד. הן בפני אלה המעוניינים בהעמקת הידע היהודי, והן עבור אלה המעוניינים להמשיך אחר כך בתהליך הגיור).
הרייטינג הגבוה של הקורס נעוץ בכך שמדובר בבילויים על חשבון הצבא, בטיולים לאתרים שונים, בסיורים היסטוריים, בסדנאות מעניינות והכל בחיני חינם.
כך מספר ל"יתד נאמן" יעקב ג. חיל מילואים דתי מדרום הארץ. "למה השתתפתי בקורס? למה לא? במילה אחת: "כיף". מדובר בצ´ופר על חשבון הצבא,לו זכאי כל עולה חדש. הגעתי למקומות בארץ שבאזרחי לא הייתי יכול להגיע אליהם, עשינו טיולים מדהימים וחווינו חוויות שהעלויות שלהם אסטרונומיות".
הערה הכרחית, התומכים בגיור הצה"לי טוענים כי עשרים אלף מועמדים נכנסו למסלול הגיור, ומכולם התקבלו כחמשת אלפים. "משמע שכל השאר נופו על ידי האחראיים, בגין חוסר רצינות וחוסר התאמה".
מדובר באחיזת עיניים פשוטו כמשמעו. מספר עצום של חיילים מגיעים לקורסים המקדימים, חלקם יהודים (למטרת "העשרת הידע היהודי"), וחלקם גויים.
רובם כלל לא מתעניינים בגיור, אלא רואים בקורס הזדמנות פנטסטית וחינמית לטיולים, לחוויות, למסיבות אלכוהול, (כך מספר יעקב ג.), ולפסק זמן מפנק מחיי היום יום ובעיקר מהשירות הצבאי. מרבית החיילים נושרים לאחר הקורס הראשון, רק אלה השוקלים הליך של גיור, ממשיכים את המסלול.
"נתיב ללא מוצא"
קורס הגיור של נתיב, מהווה שלב הכרחי בתהליך הגיור. ניתן ל"נתיב" לדברר את עצמו: "התוכנית הינה אינטנסיבית בעלת גישה פלורליסטית, המשלבת סמינרים ושבתות חווייתיות". "צוות הקורס משקף את הרב גוניות של החברה הישראלית". כמה חבל, פלורליזם הוא בשום אופן לא אפיון של היהדות המסורה לנו מדורי דורות.
וכדי שלא יהיו טעויות ולא יגרמו מצבים מצערים, בהם מתגיירים פוטנציאלים ירתעו מכל העניין, "מצטט" המכון שאלה שכיחה: "מדוע עלי לבחור בזרם האורטודוקסי, בעוד כל יהודי אחר יכול לבחור איזה יהודי להיות?".
כמה אסטטי, במכון בוחרים להציג יהדות נינוחה ולהוטה לרצות, ותולים את האשם בהשתלטות האורתודוקסית על המדינה: "גם אתה יכול לבחור איזה יהודי להיות. אך נכון להיום מדינת ישראל החליטה מתוך רצון לאחדות בין כל עם ישראל, כי הגיור שיוכר במדינה יהיה גיור אורתודוקסי, מאחר שהוא מוכר על ידי כולם. (חלק מההסדר הזה הוא שבזמן הלימודים התלמידים נחשפים למגוון גישות ביהדות). "הגיור האורתודוקסי הוא היחידי המוכר בארץ לצורך חוק השבות והמעמד האישי. אך גיור זה אינו שולל את המגמה של המכון ללמד כבוד לדעות שונות, והיכולת ללמוד מדעות שונות". שפתיים ישק. משום הרחק מהכיעור ומהכפירה, נאלץ לדלג על המלצות מעניינות למדי של המכונים המשותפים. אולם בכל זאת, מה תגידו על השימוש הנלוז בפסוקי התורה. "´לא בשמים היא´ התורה מחייבת פירוש אנושי מוסמך כי רק כך ניתן לחיות על פיה. ביהדות קיימים, עקרונות בסיסיים מוסכמים, יחד עם זאת, יש עדיין הרבה מקום למחשבה ופרשנות אישית". (עפ"ל).
הרבה מעבר לניסוחים המפותלים, הרי שגורמים מתוך המערכת מעידים כי ב"נתיב" נלמדים לימודי כפירה. הרבצ"ר, רפי פרץ, העיד בפני חברי מועצת הרבנות הראשית, כי באולפנים מועסקים מורים רפורמים המלמדים דברי כפירה. (הציטוט מגובה במסמכים המצויים במערכת). חיילים שעברו את הקורס מעידים כי לימדו אותם שלא להאמין בתורה ולפקפק ביסודות האמונה. החל מהעלאת תזה של הסבר מדעי למכות מצרים, דרך הכתרת נס חנוכה כ"מיתוס", ("אמנם היהודים היו מעטים, אולם היו להם "יתרונות צבאיים טקטיים"..). לימוד של "פלפול" למדני המסיק כי נס פך השמן מוזכר במשנה בלבד, והמסקנה ברורה, ועד חילון גמור של נס פורים.
על שולחננו מונחת "חוברת עזר לחניך בקורס "נתיב"ֿ קרית מוריה. שיעור 12 עוסק ב"נצרות והיהודים", והוא פורש את משנתה של הנצרות, תולדותיו של אותו האיש, והפולמוס של הנצרות עם היהדות. לא נרחיב, אולם נראה כי יש סיבה טובה מאד לעיסוק האובססיבי בסוגיות נוצריות. האם חשש מישהו מלעצבן "גרים" גויים, המעוניינים להמשיך להגיע לכנסיה בימי ראשון, גם לאחר התהליך הטכני של הגיור? האם ביקש מישהו להוכיח לקליינטים מסוימים כי אפשר לחיות בשלום, גם אחרי הגיור, עם הדת של פעם? אפילו עבודה בשיתוף אין כאן, משום שהנוצרים נשארים דבקים באמונתם, לעולם ועד.
"השתתפתי בקורס של נתיב", מספר ל"יתד נאמן" יעקב ג. "תשעים אחוז מבין המשתתפים היו גויים, לא כולם תכננו להמשיך הלאה, אולם היו רבים ששקלו להתגייר. כולם, ללא יוצא מן הכלל, ידעו שלא מדובר בעניין רציני, והם הצהירו שהם לא מתכוונים לשמור מצוות". והתכנים? ובכן: "התכנים היו מעורבבים למדי, הרבה ציונות והרצל, דגש עצום על "חוויה ישראלית", כולל היכרות עם שירים ותרבות עבריים. וחמור הרבה יותר, התכנים היהודיים היו דלילים ביותר. הסבירו שיש שלושה זרמים ביהדות וכולם צריכים לחיות בשלום זה עם זה. הציגו את התכנים הרפורמים כשווי
ערך לתכנים האמיתיים של היהדות. כל אחד יבוא ויטול את שליבו חפץ. מורה מסוימת לימדה על "מעגל השנה" ועל החגים, אבל המראה הכללי שלה לא שידר צניעות יתרה. שאלתי אותה, "אם את מלמדת יהדות ומצוות, איך
את הולכת ללא כיסוי ראש?". מורה אחרת לימדה על מנהגים, תוך הבעת בוז וזילזול. ההתנגשות שלי היתה עם מורה לבושה במכנסיים, שהסבירה שאין לשבת על שולחן שעליו מונח ספר קדוש. עימתתי אותה עם הדואליות שבהתנהגות שלה, ואז החליטו שעברתי את כל הגבולות. כינסו ועדת הרחקה והעיפו אותי מהקורס".
המכון הישראלי לדמוקרטיה מפרגן לאיש שלום כך: "גם בזהותו העצמית אישֿשלום הוא אורתודוקס בעל גישה ליברלית ופתוחה לבני זרמים אחרים".
גישה "ליברלית ופתוחה" היא הגדרה באנדרסטייטמנט, לעומת אמירות אותם ביטא איש שלום בעצמו, המלמדות על השקפת עולם בעייתית ביותר.
"אני זוכר בילדותי שבימים נוראים בית הכנסת התמלא באנשים שכל השנה לא ראית אותם, אך בכל זאת המסורת היהודית הייתה חשובה להם; היו באים ל"יזכור", לנעילה. היום בבית הכנסת שלי אני לא רואה אותם. הם נעלמו. הם מרגישים זרים, לא יודעים איך לפתוח סידור, לא מזמינים אותם לשבת. הכול זר בעיניהם.
אני הייתי רוצה לראות יהודים כאלה באים מדי פעם לבית כנסת — לא רק ביום כיפור אלא גם מדי פעם בשבת. שירגישו שבית הכנסת הוא גם שלהם, שהם חברים בקהילה. כשהם יבואו במכונית — שיוכלו לחנות, ואף אחד לא יעקם את האף. (!!!) אנחנו צריכים להכיל את היהודי שמגיע לבית הכנסת במכונית, לאפשר לו לעשות ברֿמצווה לבן שלו ולבוא לקראתו בכל מה שאפשר. בית הכנסת אינו רכוש פרטי. (מתוך קובץ "דעות").
הגורמים שהכשירו רטרואקטיבית את גיורי צה"ל, הכתירו את העושים במלאכת הגיור כ"יראי שמיים". האם טיפוס הגאה ביכולת "הכלה" למחללי שבת, ראוי לתואר של "ירא שמיים"?
את משנתו הטמיע איש שלום בקורסים של הגיור הנלמדים במכונים המשותפים. במאמר ב"דעות" (גליון 41) מסביר איש שלום באופן בוטה: ""חייבת להיות הכרה בלגיטימיות של צורות חיים יהודיות מגוונות, להפנים בכנות את הלגיטימיות של קיום יהודי שונה. המכון משותף ללימודי יהדות עם נציגי כל הזרמים".
כבולעו כך פולטו. גויים גמורים נכנסים למסלול המתועש של גיורי צה"ל, וגויים גמורים יוצאים ממנו. ללא קבלת עול מצוות, באין הכרה ביסודות האמונה, ובתהליך שלא רק מעגל פינות, אלא מיוסד על שקר ורמייה, מהתל מערך הגיור הצה"לי ומטמיע גויים בעם ישראל.
גיורי הצבא הוכשרו רטרואקטיבית, לכאורה, לאחר עבודה מקיפה של וועדת רבנים שהתמנתה על ידי הרבנות הראשית. הוועדה ישבה על המדוכה והנפיקה מסמך מסכם. חברי הוועדה מעידים כי נדרשו "לברר וללבן את סוגיית הגיור בצה"ל, מתחילת בקשת הגיור והלימוד במסגרת צה"ל, ועד לגיורם הלכה למעשה".
המסמך מנוסח בפוליטיליקורקט, בדיפלומטיות שמתזזת בין העובדות ומקיפה את לוז העניין. אולם מתוך הדברים עולה זעקה גדולה ומרה. מדובר בהודאת בעל דין שהמאזין לה, יצלו שתי אוזניו.
ראשית, מן הראוי לדון בסיכום הראשוני, שתבע מהבודקים "שהבדיקה תתמקד בהליך הגיור בלבד, ולא במתגיירים". לפני הבדיקה סומנו הגבולות שאותם אין לרבנים לחצות. למה בעצם?
דיין חשוב מעלה תהיות מטרידות: "השאלות הקשות ביותר עוסקות במתגיירים, האם היתה העלמת עין מכוונת מעיסוק בנושאים הבעייתיים? איך לא נשאלו שאלות מתבקשות וקריטיות, כמו מהי כוונת הגר, האם דבריו נאמרו בלב שלם, מהי האומדנא שישמור מצוות, האם הוא מאמין בלב שלם בעיקרי הדת, ועוד ועוד.
לשם מה התכנסה הוועדה? גזור ושמור להמשך: "לא הוטל עלינו לפסוק בקשר לגיורי העבר, אלא כל ענייננו לברר ביחס להליך הגיור, האם מתבצע כראוי והאם יש מקום לתקנו/ לשנותו/ לבטלו לחלוטין".
"מי מכין לגרות"
אם "לא הוטל עלינו לפסוק בקשר לגיורי העבר", איך זה שכתוצאה ממסקנות הוועדה, הוכשרו כל הגיורים רטרואקטיבית? נחזור לנקודה זו בהמשך. אולם יש להתמקד בהתייחסות הבודקים ללימודים המשמשים הכנה לגיור. כך מצהיר המסמך: "ביחס לקורס נתיב, קורס של צה"ל לעולים שמקצתם יהודים ורובם אינם יהודים, והוא קורס מקדים לפני הלימוד בסמינר בכפר עציון. "בקורס זה ישנם כֿ10 מתוך 170 מלמדים רפורמים וקונסרבטיבים. לדעתנו זו בעיה חמורה המטילה צל כבד על כל הגיור הצה"לי. יש לעשות כל מאמץ לבטל קורס זה ו/או לא להתנות את קיום הקורס כהקדמה לפני הגיור הצה"לי". (יורשה לנו לציין, כי גם חלק נכבד מהמלמדים שאינם מוגדרים כרפורמים ודומיהם; לא מהווים מופת ליראת שמיים, שמירת מצוות מדוקדקת, והשקפת עולם יהודית מושרשת ומוצקה. יש לזכור כי המורים הקרויים "אורתודוקסים", מועסקים ע"י ראשי המכון ללימודי יהדות, בית מורשה ואולפני נתיב,המנוהלים על ידי פרופסור איש שלום, בני לאו ויהודה ברנדס. על האוריינטציה המגזרית שלהם והשקפת עולמם הפלורליסטית, במסגרת).
הבודקים מגישים השגות והמלצות; כולן הן בבחינת מכלל לאו אתה שומע הן. מכולם ניתן ללמוד על ההפקרות הממוסדת המאפיינת את תהליך הגיור מטעם הצבא. מדובר בעדות מקפיאת דם על המתחולל בשוק הפרוע של הגיור.
הבודקים קובעים כי "הדיינים בצה"ל שמים בעיקר דגש על נושא האווירה והחוויה הרוחנית, בתי כנסת, תפילות ומועדים. וממעטים בבירור קיום מצוות בפועל וכן בענייני אמונה. הועדה גם מתריעה על כך שרוב הגיורים מסתיימים אחר דיון אחד בלבד".
העדות של הבודקים עולה בקנה אחד עם עדויות ששמענו במו אוזנינו מחיילים שהשתתפו בקורסי גיור. מקדמי המכירות של היהדות בקורסים הללו, הם "האווירה" והפולקלור. המפה הלבנה, הנרות הדולקים וה"יחד" המשפחתי בשבת; הסוכה הירוקה בסוכות, (עם רמיזה ל"טבע"); השירה המלכדת בבית הכנסת; ועוד על זו הדרך. התפאורה מקבלת מקום בפרונט, והמהות, שהיא קיום מצוות הבורא על כל פרטיהן ודקדוקיהן ובלי פשרות; נזנחת, מוסטת
ובמקרים רבים הופכת לבלתי רלבנטית. שלא לדבר על זלזול בוטה במצוות ובמנהגים.
הועדה ממליצה להתמקד ב"קיום המצוות והאמונה, לא באופן שטחי, אלא באופן מעמיק ומשמעותי בשאלות שמבררות את ההפנמה, הכנות והרצון לקיים ולשמור את המצוות בעתיד". במקום אחר היא דורשת להוסיף תכנים בקיום מצוות ואמונה.
"מיעוט קיום מצוות" מול פולקלור
כאן המקום לחדד תרתי דסתרי השזורים בדו"ח הוועדה. דיין ותיק שואל: אם במהלך הלימודים "ממעטים בבירור קיום מצוות בפועל", איך זה שבפתח הדברים כתבו הבודקים כי "ישנה קבלת עול מלכות שמים ומצוות על פי גדרי ההלכה"? האם מיעוט קיום מצוות בפועל, עולה בקנה אחד עם "גדרי ההלכה"? במסמך נאמר מפורשות כי גרי צה"ל "ממעטים בברור בעניין האמונה", האם מיעוט עיסוק בעניין האמונה חוסה תחת הגדרת "גדרי הלכה"? מי לנו כהרמב"ם שכתב: "שבעיקרי הדת מאריכים בהם".. ו"האמונה היא עיקר הגרות היהודית". המלצה מעניינת דורשת לקיים מספר מינימום של דיונים לפני הדיון. מכאן שהנהלים הקודמים היו שערוריתיים. "יש לקיים לפחות שני דיונים לפני שמחליטים לגייר. אין בשום אופן לגייר רק לאחר מפגש אחד עם המתגייר/ת. יש לציין ששני דיונים אלו אינם כוללים את המפגש הראשון של שליח ביה"ד או הרכב ביה"ד עם המתגייר/ת".
בקיצור, יש לשלב דיונים נוספים, ובבקשה, בלי ללהטט בנתונים ולהכליל את המפגשים החיוניים כ"דיוני גיור".
הרבנים ממליצים להוסיף סמינר, (משמע שהלימודים היו דלילים ביותר), הם דורשים לרענן את נהלי המשפחה המלווה. (נושא שזקוק לניעור רציני). והעיקר: "אנו ממליצים שיוקם מנגנון שתפקידו יהיה להיות בקשר עם כל מתגייר או מתגיירת במשך כחצי שנה לאחר הגיור". כעת שימו לב: "לאחר קבלת ממצאים של 500 מתגיירים, ניתן יהיה לבחון פעם נוספת, אם מערכת הגיור בצה"ל מוכיחה את עצמה ועומדת בגדרים ההלכתיים, או שיש מקום לשנות את ההליך והשיטה".
כאן הגענו למערכה המשמעותית בתיאטרון האבסורד של הגיור; מדובר בהמלצה שמהווה קו פרשת המים לכל התהליך, שהרי "רק לאחר קבלת הממצאים מחמש מאות מתגיירים, ניתן יהיה לבדוק אם הגיור עומד בגדרים ההלכתיים".
הנה השאלה הנוקבת שבשום אופן בעולם לא ניתן להתעלם ממנה; וועדת הרבנים דורשת מקצה שיפורים לפני אישור הגיור הצה"לי. אולם גם אם נדמיין מצב היפותטי בו מכאן ולהבא כל גיורי צה"ל ייעשו בהתאם לכללי התורה והמסורה, גם אם מערך הגיור הצה"לי יעבור "גיור" כמו שצריך; אולי אז ניתן יהיה, בכפוף לפסיקת גדולי ההלכה, להכשיר את הגיורים העתידיים. אולם איך הוכשרו באופן גורף הגיורים שנעשו בעבר על פי הנהלים, שמזכירים יותר מכל, גבינה שויצרית מלאה בחורים? רב צבאי המשתייך לציונות הדתית, אומר לנו בכאב: "הרבצ"ר החדש, רפי פרץ, חולל שינויים שונים במערך הגיור הצה"לי, (וגם עכשיו, כל הנושא של קבלת עול מצוות לא עומד בשום אופן בדרישת ההלכה). מכאן שגם רפי פרץ יודע שהתוהו ובוהו שהתחולל קודם לכן, לא היה ראוי לבוא בקהל. איך אפשר להכשיר את הגיורים שנעשו לפי הנהלים הקודמים של ויס?".
"עצימת עיניים"
ובכלל, הוועדה התעלמה לחלוטין מכך שבתי הדין הצבאיים עוצמים עיניים מול חקירות מחויבות מציאות. כמו למשל, האם בן הזוג דתי, מהו השיוךהקהילתי של הגר, (האם מדובר בקהילה דתית?), האם נעשה שינוי באורח החיים, ועוד ועוד. שיאה של ההגחכה היא החיילת שמעידה כי עברה גיור צה"לי וכי הוא כשר וישר. לאחר הגיור היא לא יורדת מהמדים, אלא חוזרת לבסיס והופכת את הגיור למזויף מתוכו. שהרי נפסק להלכה על יד כל הפוסקים כי גיוס בנות הוא יהרג ואל יעבור. כך הופכת ההלכה למגש הכסף של גויי הצבא. כמה הולם; ה"גיורת" צועדת את צעדה הראשון ביהדות תוך כדי רמיסה מחוצפת של ההלכה. היא חוגגת את ה"גיור" ביריקה על עיקרי הדת.
וה"דיינים" המוגדרים כ"יראים ושלמים"? (נצטט: "נפגשנו עם האחראים על מנהל הגיור לדורותיו כולל המנהלים הנוכחים עם הרב הראשי לצה"ל עם הדיינים המגיירים ועם מקצת המלמדים בסמינר כפר עציון, התרשמנו שמדובר באנשים יר"ש העושים מלאכתם במסירות ובנאמנות". על יראת השמיים המופלגת של לפחות חלק מן האחראים על מערך הגיור, מפורט במסגרת). ובכן, הם "מגיירים" את האובייקט בידיעה מקדימה שהיא נשארת בצבא, ובכך מתכוונת לעבור ביודעין על אחת משלוש המצוות החמורות שבתורה. וחמור מזה, הם בקיאים בנתונים הצה"ליים ויודעים היטב שבין שבעים לשמונים אחוזים מכלל המתגיירים בצה"ל הן חיילות! משמע שכל מערך הגיור בצה"ל הוא בבחינת עבירה הבאה בעבירה.
כעת, לאחר שהעלנו תהיות על הכשרת מערך הגיור והמתגיירים, נרד לשטח ונבדוק את העושים, המעשים ו"המתגיירים".
חשוב להדגיש, גיורי צה"ל לא מהווים בעייה רק למדינת תל אביב, וראוי לכל אחד מאיתנו לחשוש לעתיד צאצאיו. דיינים מזכירים סיפורים של משפחות שפתאום, באמצע החיים, נאלצו לעבור גיור, כולל הבנים בישיבות והבנות בסמינרים. הכל משום ששנים רבות קודם לכן, עברה האם גיור בעייתי.
"קבלת מצוות? אל תהיו קטנוניים"
כעת הגענו לסוגיה הקרדינלית שלשמה התכנסנו; האם הגיור בצה"ל מחייב קבלת עול מצוות, שכן קבלת מצוות מעכבת גיור אף בדיעבד. המסקנה היא ברורה וחד משמעית, גיורי צה"ל לא עומדים בשום אופן בקריטריון ההלכתי הבסיסי של הגירות. חשוב לציין, כל מסלול הגרות הוא בעייתי ופסול מעיקרו. האחראים על מכוני הגיור, מחזיקים בדעות פסולות, הם שואפים לגיור בכל מחיר, ובשום אופן לא מחוייבים לדעת ההלכה הפסוקה. חומר הלימודים באולפנים הוא מיקס מטושטש של מנהגים, פולקלור, ציונות ודעות כפרניות; המורים מגיעים ממחוזות שונים ומשונים, חלק מהם ממחוזות רפורמים מוצהרים.
נחזור ללוז העניין, הגיור הצה"לי מגלה גמישות רבה בכל הנושא של קבלת עול מצוות. כמו שאומר הפתגם העממי, ירצו יאכלו, לא ירצו, לא יאכלו.
הרבצ"ר רפי פרץ כבר אמר ש"לכל הדעות, אין קבלת המצוות מעכבת". גורמים המתמצאים בתחום, רואים ברבצ"ר לשעבר, ישראל ויס, כאחד הנחתומים של עיסת הגיורים, עיסה שתפחה בימיו באופן מפלצתי. ויס כיהן בין
2006 ל -2009, תקופה בה הפך הגיור בשירות הצבא מקילוח דק וטורדני לזרם של מאות מתגיירים פיקטיבים בשנה.
לפני שידמיע הרבצ"ר כי נחשד, ולפני שנסור גם אנו, ובכה נגיר על חשד השווא; ראוי להתעמק בכתפיים הרחבות שהעניק ויס לעצמו, כרנטגנולוג של נפשם של המתגיירים.
בראיון שהעניק לפני חודשיים ל"הארץ", נשאל וייס שאלה מתקילה: "אולי החרדים צודקים? אולי תהליך הגיור בצה"ל קל מדי ולא עומד בקריטריונים ההלכתיים?"
"אין מצב שבו אני מגייר מישהו שמודיע לי שהוא לא מקיים מצוות, אין מצב. יש כאן שני תנאים מנחים: האחד הוא התרשמות שלי מהבחור או הבחורה, אני מבקש להתרשם מן הרצון האמיתי שלהם להתחבר לעם היהודי". אמור מעתה, בעיניו מרחיקות הראות, חודר ויס עמוק לנפשם של המתגיירים, ואומד את אמיתות רצונם להתחבר לעם היהודי.
וחמור פי כמה, האג´נדה המקילה של הרבצ"ר לשעבר, קובעת כי קבלת עול תורה ומצוות היא תהליך הדרגתי האמור להעשות טיפין טיפין, ומדובר בעיקר בהצהרת כוונות.
"אני דורש מהם לממש קיום תורה ומצוות. אני אומר מפורשות: הם לא נדרשים ברגע הראשון לשחות בים התורה כמוני ולקיים את תרי"ג המצוות כמוני.
אבל הם בהחלט צריכים לעלות על המסילה ולהראות כוונות רציניות, ולהיות בקיאים בעניינים שביסודות היהדות".
ככלל, מודיע ויס, (שמשמש כיום כ"דיין גיור" בבתי הדין האזרחיים שבראשות חיים דרוקמן), כי "אנחנו מתחשבים בצד אחד בהלכה, ומצד שני באדם שנמצא לפנינו". דברים כדורבנות; עם כל הכבוד להלכה, הרי שגם לבני אדם יש מה לומר ויש להם דעה. ככלל, נוקטים ראשי מערך הגיור הצה"לי בגישה הפרקטית של שלושת הקופים; אחד מסתיר את עיניו בעזרת ידיו, השני אוטם את אוזניו, והשלישי בולם את פיו. לא רואים, לא שומעים, לא מדברים; ובישראלית קומבינטורית מדוברת: לא שואלים יותר מדי שאלות, ואל תספרו לי מה שאינני מוכרח לדעת.
קיום המצוות העתידי הוא ממש לא עניין שלנו.
הרב ד"ר ישעיהו רוטר, ראש "ישיבה" תיכונית חיפה מספר דברים כהווייתם: "אכן כן. אני מכיר את ההליך על בוריו וזו בדיחה עצובה" "אין לי אלא מה שעיניי רואות. מגיעים אלי זוגות לעריכת נישואין, אני מציץ בדף המצורף ממחלקת הנישואין של הרבנות הראשית ורואה שמדובר בגר או גיורת. מסקרנות אני מתעניין, 95% מהמקרים שאני נתקל בהם הם גיורי צה"ל (כבר אומר דרשני), אני שומע מצד קרוב ראשוני במה מדובר. היא/הוא מדברים איתי, עם הרב, וודאי לא מנסים להמעיט מערך הגיור. אבל הם עונים לדברים שלי ואני מבין על פי הכרותי את ההלכות — זה "סיפורי בדים" לא
מחזיק מים. איזה גיור ואיזה קבלת עול מלכות שמים. מדובר בצעירים מחללי שבת שמלכתחילה עוברים על כל התורה כולה. אז זה גיור? "מעבר לכך. מגיעים אלי זוגות לנישואין ששניהם או אחד מהם עבר גיור צה"לי. לא אתאר לך מה המצב כי אני לא הולך לפסול את מה שהרבנות הראשית כבר חתמה גם היא. אבל אני מכיר את זה מקרוב מאד. זו בדיחה בכל קנה מידה, אין הבדל בינם לבין גויים".
"נשארים מחוץ למחנה"
בטאון צה"ל, "במחנה" הוא ממש לא עיתון הבית של הציבור החרדי ולא מתחרה עם "יתד נאמן" על אותו פלח קוראים. בכתבה אמפתית לקשיי המתגיירים, מגולל הכתב אור בוטבול את סיפוריהם האישיים של רב"ט אולגה פרגר ורב"ט ניקי פ´צלינצב, חניכים בסמינר הגיור.
רב"ט אולגה פרגר, מתקשה להסתיר את כעסה על הסלקציה שעורכת לה המדינה בכניסה למועדון היהדות. "הגעתי לארץ מרוסיה בגיל שש, שם נחשבתי ליהודייה, כי בודקים לפי האבא ולא לפי האמא", היא אומרת. "פה אני נחשבת כלום. מה אני, נוצרייה? לא יודעת. אין לי לאן לחזור, זה המקום שלי".
היות שכך, נאלצת פרגר לעבור גיור, אולם היא וחיילים נוספים שכמותה, מסבירים ברורות מדוע בחרו דווקא במסלול הגיור הצה"לי. וכך מסבירה הכתבה, במילים פשוטות שאינן מותירות מקום לספקות: "אם לא יוכר הגיור הצה"לי, ייאלצו חניכי "נתיב"....לעבור גיור אזרחי. זהו מסלול הגיור המרכזי בארץ, אותו מפעילה הרה"ר לישראל. אלא שלדברי החיילים, הוא פולשני, מכשיל, כמעט לא הוגן". (לא נכנס לפרטים המסבירים מדוע גם במקרים רבים, הגיור האזרחי צופן בחובו בעיות הלכתיות קשות).
"חברים שלי ניסו לעשות גיור אזרחי", מספרת פרגר. "הרב בא אליהם הביתה ובדק אותם. כשהוא ראה שהם לא שומרים על השבת בבית, הוא פסל אותם".
כך מוצג הרב כקומיסר שעורך חיפוש בבתים ופוגע בפרטיות; "הבעיה שמתארת פרגר מקשה על רבים מהחיילים שבוחרים להתגייר דרך "נתיב". הסיבה לכך היא שרובם מגיעים ממשפחות שאינן מעוניינות להתגייר או לשמור על אורח חיים דתי, כפי שנדרש בגיור אזרחי.
"הברירה היחידה שעומדת בפני אנשים במצבם היא להקים בית עצמאי, שומר מצוות — רק שזה לא כל0כך פשוט. "יש לי חברה שהוריה לא שומרים שבת, והיא לא תעזוב את הבית בשביל גיור אזרחי", מספרת פרגר. "היא רוצה לעבוד וללמוד, לא יכולה להחזיק הכול בעצמה. אם יגידו לה ´יום טוב´, היא תגיד בחזרה. אין לה ברירה".
וכמו שמסבירים החניכים, "פתאום עוצרים את הכול ואומרים שמה שעשיתי לא מספיק רציני. כמו שיש כשרות מהדרין וכשרות בד"ץ, לא יכולים להיות שני סוגי גיור?". המציאות מלמדת שיש יותר משני סוגי גיורים, גיור על פי ההלכה וללא פשרות, גיור פשרני שנעשה במקומות שונים בארץ, וגיור של כאילו שנעשה בצה"ל.
לחיילים הגויים הנ"ל היו מורים טובים. פרופסור בנימין איש שלום מתבטא בלשון הזהב שלו כי "יש הבדל בין קבלת מצוות לבין להיות דתי". כך מקבלת הגישה הפרימיטיבית של "אני דתי בלב", משמעות פילוסופית מעמיקה.
בנתיב מרגיעים גרים בפוטנציה, הנרתעים מקיום מצוות, הם מסבירים שמדיניות של ראש קטן היא גישה מומלצת. הנה שאלה קלאסית אותה מציגים במכונים המשותפים: "מה עלי לעשות אם אני מתחבר ליהדות אך לא לכל הפרטים?"
הנה התשובה המתבקשת: "עקרונית — הפרטים הם ביטוי לאהבת העיקרים, מעשית — קיום המצוות הינו תהליך מתמשך ומשתנה לאורך כל חיי היהודי".מכאן שקיום מצוות הוא תהליך דינמי אישי, והסלקציה נעשית על ידי המשתמש; יום כן/ יום לא, מצווה כן/ מצווה לא.
"קיום מצוות? אל תטרידו את נפשם העדינה של ה"גרים""
פרופסור בנימין איש שלום, ראש המכונים המשותפים ליהדות, (שתחתיו פועל מכון הגיור "נתיב"), טוען שכל השאלה של קיום מצוות, היא מטרידה ופוגענית. "לא צריך בכלל לדחוק את המתגיירים לפינה שעלולה לגרום להם לשקר, באמצעות שאלות ישירות, אם ישמרו תרי"ג מצוות. זו כשלעצמה שאלה פרובוקטיבית". (באמת, למה להביך בני אדם?). איש שלום ממשיך: "מה שצריך לבחון זה את מידת רצינותם להיות חלק בלתי נפרד מעם ישראל, כולל ההכרה בכך שהיהדות היא חלק בלתי נפרד מהזהות הזאת". הסוגיה המעומעמת מתומצתת במילים "חלק בלתי נפרד מעם ישראל... היהדות היא חלק בלתי נפרד מהזהות הזאת". מהי ה"זהות" המבולבלת הזו? האם מדובר במאכלים לאומיים? בשירות בצבא שבקרב ציבורים מסוימים הוא קריטריון מחייב ליהדות? בהתאחדות סביב קבוצת ספורט כזו או אחרת?
ד"ר יהודה ברנדס, ראש בית המדרש "מורשה", שתחת ´המכון ללימודי יהדות´ המפעיל גם את אולפני הגיור, תימצת את היכרותו עם הגיור הצה"לי במילים "גיור לישראליות". (ברנדס אכן תומך ב"גיור כזה").
"עללפי היכרותנו עם תלמידי מכוני הגיור ועם העולים... ניסיון לגייר כך (לישראליות) נעשה בהיקף ניכר למדיי בצה"ל, בהצלחה לא מבוטלת.
"...הם סבורים שבנסיבות הקיימות יש שיקולים להקל בהליך הגיור, ויש לראות ברצונו של המתגייר ובנכונותו הכללית להצטרף לעם ישראל ולהתחייב ל"מסורתיות" תנאי מספיק בזמננו. הדרישה לקיום מצוות.. אינה מעכבת את הגיור בנסיבות הקיימות". דוד סתיו, שהיה דיין בבית הדין לגיור של חיים דרוקמן, מגולל את העובדות בפשטות ישירה. ייאמר לזכותו שבניגוד לאחרים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, הוא לפחות לא משקר.
בהרצאה שנשא סתיו במכון הישראלי לדמוקרטיה, כ"ב בסיוון תשס"ח, אמר סתיו כך:
".... המדיניות של בתי דין לגיור, היתה מדיניות שבגדול ביקשה לרמות את כולם — היא רימתה את עצמה, היא רימתה את הצבור ולמעשה היא יצרה מצב שבו כולם חובטים במדיניות הזאת.
והם אומרים אנחנו לא אשמים — אבל בעצם כולם מרגישים שיש כאן משהו לא הגון ולא ראוי. כל בתי הדינים לגיור, רשמית טוענים שהם דורשים גיור שמשמעותו קבלת עול מצוות לכולם. וכל ההבדל בינם לבין העולם החרדי הוא במידת החשדנות, במידת החקירות והדרישות אחרי. אין אנחנו דורשים וחוקרים. זאת המדיניות הרשמית.
דא עקא יש בעיה — רוב המתגיירים אינם שומרים תורה ומצוות. כשאתה רואה את התוצאה הזאת במבחן הסטטיסטיקה, יש ויכוח אם זה 60% או 70% או 80%. זה לא כל כך משנה. ובגיורים הצבאיים אני חושב ש.. אני מקווה שאני לא פוגע באף אחד. אני מוכן להמר שזה לא 60% ולא 70% אלא 90% שאינם שומרים תורה ומצוות.
את מי אתה מרמה? אתה דורש או שאתה לא דורש? ואם אתה רואה שבמבחן התוצאה רובם אינם שומרי תורה ומצוות, זאת אומרת שכנראה או שאתה מרמה אותנו או שאתה מרמה אותם או שהם מרמים אותך.....
ואז מגיע מאמר לפני שבוע של הרב אליעזר מלמד ובצדק מבחינתו, צריך שדיינים יהיו תמימים... איך יכול להיות? האלףֿבית של דיין זה שבןֿאדם לא יהיה תמים. אם דיין אין בו פקחות ו70% 80% מהגרים עובדים עליו — אז אחד מהשניים — או שבאמת הוא לא ראוי להיות דיין, או שבאמת הוא מרמה — ואז החרדים צודקים.
ואם כך הדבר, אז צריך לבא ולשרטט מפת עקרונות שהיא קבילה על מרבית רבני הציונות הדתית. לא אמרתי קבלת מצוות. ...אמרתי עקרונות... דוגמאות לעקרונות: שכשאתה בא להתגייר, יש הבדל בין קצה אחד שבו אתה אומר "אני מצטרף להיות אדם דתי", לבין אדם שאומר "אני מצטרף לעם ישראל" מה זה עם ישראל?...".
דברים דומים אומר גם ד"ר ברנדס, הוא מעיד על פי היכרותו עם תלמידי מכוני הגיור שהגיור אותו הם עוברים הוא מעשה רמייה.
במאמר שפורסם בכ"א באלול תשס"ח, בכתב העת "אקדמות", (היוצא לאור על ידי אולפני הגיור), מעיד ברנדס כי המתגיירים מונחים לשקר ולרמות ביודעין. "מי שסובר שהתנאי של קבלת מצוות מלאה, הוא תנאי מחייב גמור לגיור 0 אינו רואה שום דרך לגיירם. יש אומדנא דמוכח שמתגיירים אלו אינם מתעתדים לשמור מצוות, גם אם למדו בתוכנית מלאה באולפן גיור, והם יודעים היטב את עיקרי היהדות וההלכה. הצהרתם בפני בית הדין שהם מתכוונים
לשמור מצוות, היא מן השפה ולחוץ". "בשל התודעה הממלכתית והאחריות הלאומית שלהם, נוצרה גישת ביניים המחייבת באופן רשמי קבלת עול מצוות, אך מוכנה להתעלם בפועל מן העובדה שרבים מן המתגיירים אינם מתכוונים באמת לקבל עליהם עול מצוות גמור, ולהצטרף לחברה הדתית באופן מלא".
אין מה לומר, פרצוף יפה של פסבדו יהדות מציגים קברניטי מכוני הגיור בפני המתגיירים; רוצה להתגייר? הדרך לגיור רצופה בכוונות זדוניות, ובשקרים לא לבנים, אלא שחורים משחור. חלק אינטגרלי של קורס ההכנה לגיור, הוא תרגיל סימולציה של "כך תרמה את הדיין". אם ישאלו אותך אם בכוונתך לקיים מצוות, זייף פה, שקר שם ובלבל את האויב. ולא מדובר במעידה חד פעמית, אלא ברוטינה קבועה, בתוכנית עבודה משוייפת היטב ומכוונת מלמעלה.
ואם יאמר המכפיש שכל העניין הוא קונספירציה שנרקמה במרתפים האפלים של "יתד נאמן"; הנה ד"ר ברנדס שמהיכרותו עם אולפני הגיור והמתגיירים, מעיד בשלווה, גלוי לעין השמש, על מזימת השקר המתועשת.
"גישת הביניים הזאת מוכרת היטב למורים באולפני הגיור ולמתגיירים עצמם. הללו יודעים שבעומדם לפני בית0הדין, עליהם להשיב לשאלותיו בדרך שתראה כאילו הם מתכוונים לקיים מצוות ברצינות. ביתֿהדין מתעלם מן האומדנא דמוכח שרוב רובם של הגרים הללו אינם מתעתדים להצטרף לחברה הדתית, ולחיות על פי אורח חיים של קיום מצוות מלא". "מי שסבור שאי אפשר לקבל גרים בלי קבלת מצוות מלאה, ומתחכם לגייר "כאילו" יש קבלת מצוות מלאה, עושה מלאכתו רמייה, חילול השם שנעשה כלפי הגרים".
ברנדס ממשיך: "הגרים מבינים שכדי להצטרף ליהדות עליהם להיות חלק מתהליך של שקר ואונאה עצמית המוזמן ומוכתב ע"י הרבנים והדיינים, חבורה שלמה שחברה יחד למין תחבולה והתחכמות שאין בהן יושרה והגינות. מדובר במעשה רמייה שהם מוזמנים להשתתף בו כדי להתקבל ליהדות".
———
"תחבולה", "שקר", "אונאה עצמית"; כל המילים הללו פשרניות וסלחניות למעשה הפשע הנאלח של גיורי צה"ל. לעומת הגיור הצה"לי, מחווירים כל סיפורי אולמרט, גלנט, ג´קי מצא, צחי הנגבי, ועוד ועוד. כל החברים שנמנים על הגברדיה המכובדת של הנחשדים והנאשמים בשקר, בהפרת אמונים,
ברישומים כוזבים ועוד; צחורים כשלג לעומת קברניטי המניפולציות והקומבינות של הגיורים. שהרי האמפריאליזם של גלנט והמינויים של מצא, לא מזיקים באמת ולאורך שנים, אלא כמו שמסבירה התקשורת: "משחיתים ומעכירים את האטמוספרה הציבורית". במרחק שנות אור מצויים גיורי צה"ל הנעשים ברמייה, שגורמים לעם היהודי לנזק בלתי ניתן להשבה, להטמעת גויים בעם ישראל. אם יש עבירה שיש עימה קלון נצחי, זו העבירה.
