|
|
| נשלח ב-27/3/2011 12:38 |
 |
| |
ספק נשמע סביר כאשר יש מסורות קדומות וצריך להכריע ביניהן, אבל כאשר בעלי המסורה עצמם קבעו את הכללים מה יש להם להסתפק? ונניח שהיו מכריעים לבחור בטעם אחד, איזה נזק היה יכול להגרם מכך, הלוא שניהם שלישים?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2011 12:39 |
|
| |
אנציקלופדיה תלמודית כרך כ, [טעמים (טעמי המקרא)] טור תקצז
מפסיקים, והם מורים על הפסק בין קריאת מלה זו לקריאת המלה שאחריה, ובדרך כלל הם מורים על הפסק ענין בין מלה זו למלה שאחריה11, וטעמים מחברים - והם קרויים משרתים12 - המורים על חיבור של קריאת מלה זו והמלה שאחריה13. וכתבו ראשונים שיש טעמים שלא באו להפסק הענין, אלא שלתפארת הקריאה הם נותנים מעט הפסק בין מלה למלה הדבוקות זו לזו, וכגון טרחא (טפחא), והם הקרויים עיטור סופרים14.
אנציקלופדיה תלמודית כרך כ, [נספח לערך טעמים] טור תרצו
בחמישה מקומות במקרא מצינו מלה אחת המוטעמת בגרש או גרשיים עם תלישא גדולה65, ושני הטעמים מנוגנים באותה הברה66.
אבל השאלה היתה למה דווקא במילה הזו? במילת- קרבו-
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2011 13:10 |
|
| |
בעל, עד כמה שאני יודע (וזה לא הרבה), לא ידוע כיום אלו שיקולים עמדו מאחורי ההחלטות אימתי יבוא תלישא ואימתי גרש. ייתכן שהיה שיקול לכאן ולכאן ולא הוכרע הדבר. מסתבר שההבדל בין תלישא לבין גרש הוא רק לענין הניגון ולא לענין הפירוש, וכפי שציינת ששניהם שלישים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2011 18:00 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2011 23:00 |
|
| |
ומהיבט אחר:
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2011 13:30 |
|
| |
.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 08:27 |
|
| |
בתחלית פרשת שלח נמנו המרגלים, כמעט כל הפסוקים הם מהצורה "למטה ראובן, שמוע בן זכור"
כמעט כל הפסוקים מוטעמים במונח, זקף קטון טפחא ס"פ. חוץ מהפסוק "למטה אפשרים, הושע בן נון" שמוטעם בטפחא אתנחתא טפחא ס"פ.
מה ההבדל?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 12:06 |
|
| |
לכאורה יש בעיה במיקומו של שבט אפריים. למה הוא לא הוצב לאחרי מנשה- הרי מנשה היה הבכור. למה הוא הורחק גם במקומו. שבט המנשה הרי היה הרבה יותר גדול מספרית משבט אפריים.
אולי אולי נותן הטעמים נתן את טעמו על סופו של השבט. טפחא- אתנחתא- טפחא- ס"פ. הרי סופו של אפריים כי לאחר מותו של יהושוע שוב נדמה לי הוא לא מוזכר. ס"פ אגב גם שבט המנשה לא מוזכר יותר לאחר גדעון
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 12:27 |
|
| |
ירוחם
מה עם ירבעם ועוד מלכים?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 12:30 |
|
| |
עציוני
הפיסוק שם צ"ע.
רס"ג ג"כ פיסק בטעמים, לפי הכללים !
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 12:56 |
|
| |
ברוב השמות שבפרשת שלח, ישנן לפחות ארבע תנועות מהטעם האחרון עד לסוף פסוק: ש|פט| בן| חו|רי|; כ|לב| בן| יפו|נה| וכן הלאה, כך שנותר מקום למפסיק נוסף, ועל כן המפסיק הראשון הוא זקף, והאחרון - טפחא. אולם בפסוק "למטה אפרים הושע בן נון", ישנן רק שלש תנועות בין הטעם האחרון לבין סוף הפסוק (פתח גנובה אינה נחשבת לתנועה), ולכן הטעם הזה לא הופך למפסיק, ומשום כך הטעם שלפניו אינו יכול להיות זקף, כי מפסיק שלפני ס"פ הוא לעולם טפחא.
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 19/06/2011 12:57:57
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 13:06 |
|
| |
שבח
ייש"כ. אני טעיתי במש"כ לעיל והפיסוק בפסוק של שבט אפרים הוא מרכא טפחא מרכא ס"פ.
לתערי לא הצלחתי להעתיק טעמים לפורום.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 13:39 |
|
| |
בעל
האם כתוב בנ"ך מאיזה שבט היה ירבעם?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2011 12:33 |
|
| |
הטעם קרני פרה מופיע בפרשת מסעי פעם יחידה בתורה. טעם זה הוא שליש כמו פזר, ואכן קיימים מקורות שטעם זה נקרא פזר גדול. מה נשתנה פסוק זה שהשתמשו בו בפזר גדול ולא קטן?
ניתן להכליל את השאלה ולשאול מדוע קיים מגוון של טעמים, האם לא היה מספיק קיסר אחד, מלך אחד, וכן משנה, שליש ומשרת. האם ההטעמה המוזיקלית עמדה מול עיניהם של חכמי טבריה?
|
|
|
|
|
