האפשר להבין את המקרא נכון בלא מחשבה פילוסופית?

בעל, אין ספיקות- היינו שאין שום ספק לקורא הנאמן לדברי הכתוב, שלאל יתברך, יש גוף או עכ"פ יש בו מימד כזה או אחר שמזכיר גוף

_________________

יש גרען קשה של התנ"ך. הוא יכול להיות מאוד מצומצם (נניח מסר של אמונה בקל אחד או מסר מוסרי וכדו') והשאר – ציצין ופרחים שהם קישוט אבל לא היו ולא נבראו ונכתבו מסיבות שונות. זה צד קיצוני אחד. מצד שני קיימת גישה שכל "פיפס" הוא כפשוטו. אני כתבתי קודם שחושבני שברור כי הגישה השניה אינה נכונה שהרי מי יחשוב כי כל דו שיח בתנ"ך צוטט כמו אצל קצרנית בבית משפט. מצד שני חושבני שהגישה הראשונה גם אינה נכונה. אז מתחילים להתפשר בכל פעם שההגיון דוחק. נניח פי האתון לר"מ, בריאת העולם, גן עדן ועוד ועודמ (זה בחלק העובדתי של התורה. בחלק המשפטי גם יש שיטענו כי מצינו גישה כזו, אבל לא זה העניין כרגע). האם יש מישהו שיכול להתוות גבול? כתבת שהגבול  ייקבע ע"י מדע המבוסס על הוכחות.

איך למשל תקבע עפ"ז אם איוב היה? אם הפירוטכניקה במעמה"ס היתה באמת או משל היתה. מספרי ההרוגים בקרבות בתנ"ך ועוד. בסופו של דבר השאלה אינה רק מדעית

יש הבדל בין התורה, לנ"ך. יהודי מאמין אמור להאמין שהתורה נתנה מפי הגבורה. [אני לא יודע אם את הנובח המילולי ממש] וכל סיפור שכתוב שם היה באמת. (זה לא אומר שכל מה שמסופר הוא מדויק. בוודאי לא מבחינה מספרית.הספרות נתונות בשבי בידי הגוזמאות) חוששני שהתנ"ך הוא כן כמו קצרנית.  
זאת דעת כל גדולי הראשונים למעט אחד די זנוח... שגם לא הגיע עדיין למינוח הפראי משהו:ציצים ופרחים.

תוקן על ידי אישדעה ב- 17/02/2011 15:01:54

ירוחם
חלילה. לאין מוקדם ומאוחר בתורה יש סיבה אחרת הרי הסיפורים הללו, בהנחה שאכן קרו, סופרו על ידי העם עוד לפני שנתנה תורה. והם סופרו בצורה משוחררת, היינו סיפור מזכיר סיפור אחר שדומה לו. וכך נצרו "אוגדני סיפורים" כשה' אמר למשה לכתוב סיפור זה וזה, הוא כתב אותו בצורה הנזכרת. קאסוטו חש לשאלה זו, הוא קורא לזה כתיבה אסוציאטיבית. והצדק עמו.
תלמיד
לאו דווקא מספרים. כל דבר שאינו גוף הסיפור יכול להיות מטאפורה או גוזמא.

אני אסביר את דברי. עם נאמר שראובן הרג את שמעון מול כך וכך אנשים בשעה כך וכך המסר המרכזי הוא: שחייו של שמעון נקטעו ע"י ראובן. השאר הם פרטים