מצוות היין בזמנינו

ביהדות יש חשיבות רבה ליין. את השבת מקדשים על כוס יין ומבדילים עליה בצאתה, מילה ונישואין, ארבע כוסות בפסח וכו'.
בעודנו בגלויות רחוקות התרחקנו [כמו במצוות אחרות] מהיין וממצוותיו, ונאלצנו להסתפק במקרה הטוב ביין צימוקים וכדומה.
עם שוב ישראל לארצו אנו שבים ומתחברים עם המצוות כצורתן הקדומה והמקורית.
ואכן הדרישות של חז"ל מן היין המהודר הם גם המאפיינים של היין המובחר בזמנינו: יבש, לא מבושל, לא חדש מדי ולא ישן מדי, וכולי.
רק דבר אחד לא מסתדר לי בקיום מצוות היין. חז"ל דורשים לברך על כוס יין מלא, ואילו כיום מומחי היין טוענים כי הצורה המיטבית לשתית יין היא שתייה בכוס גדולה כמות מועטה של יין.
  איך אוכל לקיים איפוא את מצוות היין בשלימות??

 

מקסמן, אז למה לא מקדשים על טשונט.

 מגילה דף טז-לאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים. מאי מטוב מצרים? אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין [ישן], שדעת זקנים נוחה הימנו
 

למה דעת זקנים נוחה מיין בעיקר ישן?  כמקובל, מאז ועד היום, הצעירים אומרים על הזקנים עויבר בוטל מסויד, כמה שהזקן זקן יותר בזים לו יותר.
יין לעומת זאת כמה שהוא זקן יותר הוא משובח יותר- ולכן הזקנים דעתם נוחה מההשוואה.

הוא שלח לאביו יין כזה שגם זקנים שעליהם אמרו ככל שמזקינין דעתם מיטרפת עליהן (כלומר נעה ונדה ואינה שוקטת..) יין כזה יישב את דעתם ותהיה דעתם נוחה במנוחה..

גמריהו 

חמייאר. התאוריה שהזכרת מענינת מאוד, לפי"ז היין פעם לא היה חזק יותר רק היו שותים אותו מזוג כמו משקה קל. אך נראה לי שזה לא נכון כי מוזכר בגמרא שרב יהודה כאב ראשו מפסח ועד עצרת, וממשקה קל לא כואב הראש.

גמריהו
ממ"נ גם מיין חזק לא כואב הראש מפסח עד עצרת ההאנגאובר עובר לכל היותר אחרי יו"ט ראשון אלא מאי מסירות נפש קמ"ל. ושמא הוא היה אלרגי.
יש לקחת בחשבון גם את הידוע לנו על היין באותו הזמן ובמקומות שונים ראה למשל ר' נחמן שמעיד על עצמו בלי רביעית יין הוא לא צלול בכלל להורות. ראה גם על הכוסות בבית האבל שרק מעשר כוסות ויותר הם השתכרו.

מי שרצה ללמוד על חשיבותו של היין ישתה אותו ולא יקשקש עליו.