דון
<הפסוקים הראשונים של התורה תורמים לחשד כי בעת העתיקה כלל לא היה ברור הקשר שבין השמש ליום>
ראה עבודה זרה דף ח ע"א:
"ת"ר: יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה, אמר: אוי לי, שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר, אמר: מנהגו של עולם הוא".
<ואמנם הרעיון שהשמש גורמת ליום היא לא ברורה מאליה, הרי היום מתחיל לפני שהשמש נראית ונגמר אחרי שהשמש שוקעת. השמש בעצמה מאירה מנקודה אחת אבל אנחנו רואים את האור על פני כל השמים הגדולים במידה רבה מהשמש<
?!
<אני טוען שעל פי התפישה העתיקה יום הוא לא "יחידת זמן שבה השמש נמצאת מעל האופק" אלא יום הוא זמן בו יש אור, בזמן זה השמש עולה, כמו שבלילה הירח עולה>
הזמנים השונים לתחילתו של יום במאמר הראשון השער התשיעי, ב"ספר העבור'' של רבי אברהם בר חייא הנשיא:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21292&st=&pgnum=40&hilite
''היום האמור בכלל, הוא במדתו נוהג מנהג עגולה שהיא מתגלגלת, מפני שהוא מתחיל ממקום אחד, וסובב והולך עד שהוא חוזר אל המקום אשר התחיל ממנו, ומיד הוא חוזר ונוהג כמנהגו לסבוב ואינו עומד, ואין אתה מוצא בו מקום ידוע שהוא ראוי להקרא ראש אצל כל אדם, לפי הסכמת דעתו נותן לו ראש ותחילה מאיזה מקום שירצה, כאשר אין לעגולה ראש ידוע וכל מקום שאתה מתחיל ממנו אתה מתחיל ממנו אתה משים אותו ראש לה, וכן ראוי לנהוג מנהג היום, אלא כשאנו מעיינים בדבר היום עיון יפה, אנו מוצאים ד' רגעים (זמנים) שהם ראויים לשום אותם ראש היום ותחילתו...
הרגע האחד מהן הוא עת זריחתה, מפני שהיא מתחלת לעלות על המקום שהיא זורחת עליו,
והרגע השני הוא עת היותה בחצי השמים, מפני שהיא מגעת במקום ההוא אל סוף גבהה ועליותה על המקום אשר זרחה עליו, ומכאן ואילך היא נוטה לערוב,
והרגע השלישי עת שקיעתה, מפני שהיא מתחלת לבא תחת הארץ ולהסתתר מן המקום אשר זרחה עליו,
והרגע הרביעי הוא עת היותה בחצי השמים אשר תחת הארץ מפני שהיא מתחלת משם לעלות על הארץ, והולכת לזרוח על המקום אשר שקעה מעליו...".
ארבעת הזמנים לתחילת היום, מובאים גם בבית הבחירה למאירי (פסחים דף ה עמוד א):
"ורבותי פירשו שהיום כלו נחלק לארבעה חלקים, שש שעות לכל אחד, ותחלת המנין חלוק בין האומות, והוא שאנו מתחילין מתחלת הלילה, וקצת האומות מתחלת היום, וקצת האומות מנקודת חצי הלילה, מפני שמחלקין את הלילה חציו ליום שעבר וחציו ליום הבא, וחכמי האצטגנינות מנקודת חצי היום שהשמש נגלה לכל העולם...''.
__________________
צענע
<הרי יום הוא יחידת זמן.(שבה השמש נמצאת מעל האופק>
למלה "יום" ישנן משמעויות רבות, מהן: "מה שהוא יום ללא לילה, כמו שנאמר "ויקרא אלהים לאור יום", (בראשית א, ה), מה שהוא יום ולילה, ומדתו ארבע ועשרים שעות, (ראה עבודה זרה דף כה עמוד א: "כיום תמים - וכמה? א"ר יהושע בן לוי: עשרים וארבעה [שעי])'', כמו שנאמר (שם): ''ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". ראי "ספר השרשים" לאבן ג'נאח, (ברלין תרנ"ו), ראש עמוד 192, ספר השרשים לרד"ק, ערך יום.