הרב הלל זקס

בייפוס, אתה כנראה לא מכיר לא אותו ולא את הישיבה, וכדי שלא תחטא בשמועות שממש אינן נכונות אני אבהיר לך את העובדות (אם אתה מעוניין לשמוע)
אז כך, פלאפונים לא כשרים אסורים שם בישיבה מכל וכל, הוא התיר בשיחותיו לבחורים לשבור כל פלאפון לא כשר מדין מזיקי רבים ואכן כך נהוג שם בישיבה, שלא לדבר אם הוא יפול בידיו של המשגיח.
בקשר לרשיונות, הוא קצת שונה בדרך חשיבתו מהעדר הסטנדרטי בכך שבחור מוועד חמישי ומעלה שלהוריו יש רכב והם מעוניינים שהבחור יעשה רשיון הוא מרשה כשזה נעשה מתוך בקשת ההורים.
בקשר להגדרות שלך על הישיבה הייתי מציע לך לבא ולראות מה באמת קורה שם, והאם המקום שכוח, או בחורון, או מקום לשוחרי חופש, אני מקווה שתהיה מספיק הגון לעשות את המינימום הזה לפני שאתה מגנה מקום שאינך מכיר כלל וכלל.

צודק רב לך שבת.
אין זה מאפיין ייחודי אך לישיבתו של ר' הלל. אלא גם כאשר נתרבו המטשטשין, נותר שריד אחד להתנגדות לחסידות שחוצה אני חושב את כל היכלי הישיבות, שלא ימצא בהם ספרי חסידות.

אבל אין מה לומר, החסידים מצילחים לעקוף את הווטו הזה בכל מיני דרכים. האחד למשל זהו המוסף שב"ק של יתד נאמן שהפך בשנים האחרונות למוסף חסידי, שופע ווארטים חסידיים ומספר על עניינים הגבוהים שבמלבושים ועל הזמירות הקדושות של רבי פלוני וכדו', וכך הוא מגיע הישר לשולחנו של האברך הליטאי ומטעימו מעין עולם הבא...
טוב, אבל זה כבר נושא לאשכול נפרד - מה קורה שם בדיוק במוסף שב"ק.

בהיכלי הישיבות ודאי שאין, אבל בישיבות שיש 'אוצר הספרים' מפותח ניתן למצוא שם, אם לא נועם אלימלך וקדושת לוי, אז ספרים שיותר קרובים להלך 'מחשבה' ליטאי, כמו שפת אמת, ור' צדוק [למרות שאליבא דאמת הוא מהרדיקלים ביותר]. יש גם מקומות שלמרות שלא ישקיעו בכך ממון, אם מאן דהוא יתרום איזה ספר לא יזרקוהו. אך בחלק ההישיבות זה מחוסר ענין ולא בהכרח מהתנגדות חריפה.
מעניין אם שם זה כן אג'נדה של ראש הישיבה.
אגב יש לי רושם שבדורות האחרונים, המתנגדים החריפים ביותר הם דווקא כאלה שיש להם זיקה לקבלה, ע"ע הלשם ורנ"ה הלוי, ועוד.

הנידון על סגנון הישיבה וכו' באמת אינו שייך כ"כ לפורומינו.

מה שכן, אולי נקבל תשובה מחושי הארכי, לאושש או להכחיש שמועה ששמעתי פעם שהגר"ה ערך פעם ספר של אגדות חז"ל מועבדות לנוער, ואף הוסיף הקדמה ארוכה לספר. הנכונים הדברים?