הרב הלל זקס

יוכבד סקס היא לבית המבורגר (אחות של ר' יצחק גרשון ז"ל מרמות שנלב"ע לפני כחודשיים).

תודה תודה למי שגילה רז זה על "ילקוט בני ירושלים". הקדמה מופלאה, הראויה לעיון ולימוד.

לחושי, מי גילה לבני רז זה שהג"ר הלל עומד מאחורי ההקדמה?

מי שיש לו את הספר מוזמן להעלות לכאן את ההקדמה.
חושי הארכי, עדיין לא ענית על חלק מהשאלות הקודמות, סכין למלחמת עמלק, יחסו לחסידות, ועוד.

אציין כי לאחר שיוחס הספר לבתו ויש לשער שעבר עליו, הסתכלתי ביתר בחינה בליקוט המדרשים. זה מנוסח יפה מאד וכמדומני שזה יוצר תמונה מאד מסויימת. יש גם מראי מקומות לכל קביעה. כמובן, הקביעות לקוחות מכל מיני תקופות במסורת שלנו, ויהיה מי שיסתפק אם השערה של אור החיים, למשל, היא בגדר עובדה היסטורית שארעה, נניח, אצל יעקב ובניו. אך בסך הכל לפנינו תמונה מאד מעניינת של תקופת המקרא כפי שהמחברים היו רוצים לראותה, מסודרת ושיטתית.

המחברת הינה בתו, רעייתו של הרב חיים אהרן מן.
מיימוני: הדבר ידוע בישיבה, כמדומני גם שהדפיסו את ההקדמה הנ"ל בספר פנימי שכולל בתוכו אסופות מראש הישיבה.

חושי

היכן ניתן להשיג את הספר הפנימי?

נענטר

אכן איך מבדילים בין השערה לבין קביעה? (אני מבין מדבריך ש"קביעה" היינו בוודאות).

אני גם משער שכוונתך שהיתה לכולם, מחז"ל ועד אור החיים, רוח הקודש כך שאם אמרו משהו בדרך קביעה אז למרות שלא היה להם מקור ברור או מסורת, שהרי אלו דברים שניתן להציע ולבדוק ולדון עליהם, אזי היתה להם סייעתא דשמיא שהם כיוונו בהכרח לאמת.

אם דייקתי, זו עצמה קביעה מסדר שני (קביעה על קביעה) שגם עליה יש לדון. בוודאי שקביעה זו שקבעת מקובלת בעם ישראל. ובוודאי שבפורום הזה אין לערער או להרהר עליה, אבל כבר כתב החזו"א שהחשיבה היא אוטונומית ולכן אין לכפות עליה כללים מבחוץ. וכן הוסיף שרק לעצמו הוא נוהג כך ולכן עצה טובה לכל מי שנוהג כחזו"א שינהג כך לעצמו. ובכל זאת נכתבו הדברים על ספר, כך שמותר לגלותם ברבים.

שאלה נוספת היא מה נעשה אם יש מחלוקת בין שני מקורות, שכל אחד מהם קובע קביעה שסותרת לאחרת. כדוגמת מה שבגמרא דנו על מעשה פילגש בגבעה, על מה הקפיד האיש, יש אמרו שערה ויש אמרו מרק ולכאורה בתירוץ ראשון שם שתי הקביעות אינן מתיישבות (רק לתירוץ אחרון, עד כמה שאני זוכר, אמרו ששתי בעיות היו שם אלא שרק על אחת מהן הקפיד באמת). וכיצד זה יסתדר?

זה מחזיר אותי (אותנו) לנשוא האשכול שליט"א. אכן דרכו היא לייחס חכמה עילאית ורוח הקודש לדורות קודמים עד שבקושי אנו מסוגלים להבין שיחתם. וכיון שאנו כה רחוקים מהם, דבריהם ודאי אמת עבורנו ואין אנו רשאים אלא לנסות לשנן דבריהם ולנסות להבינם.

אכן סבורני שראוי לדון בכל זאת בהרחבה, ואם לא כאן, אזי במקום אחר. הרי לא כל מוחא ומוחא סביל דא.

אחר האסף לא יצא לאור ע"י ר' חיים סרנא. [צא וראה בתולדותיו שנכתבו ע"י דב כץ, שנסתרסו אח"כ ע"י ר"ח סרנא בחוברת שהוציא, ונסתרסו לצד השני בחוברת שהוציא י. חברוני].
כמדומה שבד"כ כותב בקצרה. אגב, יש שם חידוש מעניין שייחוד אינו רק משום חשש שיבואו לעבירה אלא עצם מצב היחוד הוא קרבה אסורה, [וכמדו' שגם בספר אבי עזרי כתב כן].