| נשלח ב-20/2/2011 00:16 |
 |
| |
יראת שמים: מה מפחיד באלוקים?
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב הל' ב':
"וכשמחשב בדברים אלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנהשפלה אפלה".
הרבה ניסו לפרש את היראה כ
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 00:25 |
|
| |
לפי ההקשר בדברי הרמב"ם משמע שמציאותו העליונה והנעלה מן האדם לאין ערך ושיעור, היא מה שמפחיד בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 09:09 |
|
| |
מבקש טוב
שאלה גדולה העלית. מהי כוונת רבנו הרמב"ם?
יש כמה דרכים לענות על שאלות בפרשנות של טקסט לא ברור. אחת מהן יוצאת מן הטקסט, מן ההיכרות שלנו עם המחבר, עם טקסטים דומים שחיבר, ועם הרקע התרבותי שבו נאמרו דבריו, שהרי אדם משתמש במילים שמוכרות לו באופן שהן מוכרות לו. ואם הוא חכם כהרמב"ם, הוא חושב על האופן שבו הדברים יובנו לבני תקופתו ותרבותו.
דרך נוספת היא לחפש בתוך התחום שעולה לדיון. כאשר אדם חש שהוא עומד לפני אלקים, מה הן התחושות והחוויות שלו, ולאחר בירור זה, אם הוא אפשרי, אפשר גם לנסות לחפש למה מבין האפשרויות יכול היה הרמב"ם להתייחס. כאן יש מיגבלה רצינית. מי אומר שנוכל למצות נושא כה רגיש ואישי. ומי אומר שנקלע לדעתו של הרמב"ם בזה. אבל גם זו דרך, עם המיגבלות שלה, מה גם שהרמב"ם סבר שהוא מתאר תופעה שכל אדם יכול לזכות לה.
הדרך השניה נקראת בלשון חוקרי ימינו "פנומנולוגיה" של החויה הדתית או המיסטית. הרעיון הוא לברר מה האדם חש או מדווח שהוא חש, בלי לשאול אם החוויה שלו משקפת משהו אמיתי "מבחוץ" (שהרי זה יחייב אותנו להיכנס לדיון פילוסופי על ההוכחות לקיום האלקים).
והנה, יש לנו תיאורים רבים לגבי היחס בין האדם לבין האלקים. (צריך אמנם להחליט מה יכול להיכנס בתחום המחקר של החויות. האם רק של יהודים? רק של מונותיאיסטים? האם חויה נוסח שפינוזה גם כן יכולה להתאים לכאן?).
תיאורים אלו מתחלקים למספר סוגים ראשיים. אחד מסוגים אלו הוא שמחה. שמחה והתרגשות של התעלות. סוג אחר הוא יראה וחרדה.
אחד המפורסמים בחוקרי הדת היה רודולף אוטו (נוצרי בתחילת המאה ה20). ספרו "מושג הקדושה" (THE IDEA OF THE HOLY) הוא ספר חשוב מאד במחקר הדת. הוא גם תורגם לא מזמן לעברית. הספר מציג את החויה של "יראה" שאדם חש מול האלקות. אוטו טוען שזו יראה שונה מכל פחד אנושי. הוא קורא לה "מיסטריום טרמנדום", "רעד מסתורי" או "רעד בפני המסתורין". הוא מציג זאת כתחושה של הסופי בפני האינסופי. (הוא גם טוען שמכאן נולדת חוית אשמה, אבל לא ברור לי מדוע וחושדני שזה נובע מן הרקע הנוצרי שלו).
כפי שאני מבין את אוטו, הוא עומד על אחת מחויות היסוד של האדם נוכח האלקים. התחושה של סופיות וחולשה מול מה שגדול עד אינסוף. אני מדמה לעצמי שאני יכול לחוש דבר דומה אם אני עוקב אחרי קו המחשבה של ושל הרמב"ם.
(אולי יקפיד מי שיקפיד מה לנו ולתיאוריו של גוי נוצרי לגבי חויה דתית, אבל בכל זאת סבורני שמחקרו של אוטו תורם לנו רבות. ומן הראוי להסתייע בו בזהירות המתאימה).
לפי דרך זו וניתוח זה, הרמב"ם בא לתאר לנו כיצד אדם עובר את השלבים הבאים:
א. הכרת המציאות המורכבת והמופלאה. זו ששכלנו מספיק כדי להעריך אותה אבל לא כדי להבין אותה "עד הסוף".
ב. הכרת העובדה שהמציאות הזו נבראת. וממילא שיש בורא שחכם מאיתנו לאין שיעור.
ג. הכרת המרחק בינינו לבינו.
ד. התחושות שתובנות אלו מעוררות. תחושות ששייכות לתחום היראה או, אולי, המיסטריום טרמנדום.
שהרי היראה אינה רק פחד אלא הכרת מרחק, ענוה, פליאה, והיא מוליכה גם להשתוקקות לקרבה, להערצה, לרצון ללמוד וללכת בדרכי הבורא ועוד.
בוודאי שדברי אינם אלא אפשרות בהבנת הרמב"ם ובוודאי שיש להרחיב בנושא החויה הדתית בכלל. ויבואו אחרים ויוסיפו. הנושא דק ועדין, שהרי אנו עוסקים בתחום מאד רגיש ומאד אישי. אך כפי שהרמב"ם בחר לתארו עבור הלומדים, וכפי שהגרי"ד סולוביצ'יק נוהג בנושא זה עצמו, כך ראוי לדון בדבר לתועלתנו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 11:34 |
|
| |
(הייתה תקלה וההודעה הראשונה נקטעה באמצע, איתכם הסליחה)
יש שתיי רמות של יראה:
1. יראה שכלית, כלומר מודעות למצב וזהירות. לדוגמא: נהג שנוסע בכביש מודע לכך שהכביש הוא מקום מסוכן ולכן הוא שומר על ריכוז גבוה וכל הזמן שם לב למצב סביבו ומקפיד על נהיגה בטוחה.
2. יראה פיזית - רעידות, זעה קרה, דפיקות לב מואצות. לדוגמא: אדם שמאיימים על חייו כל כולו בפחד נורא, הוא רועד, המחשבות רצות לו בראש בטירוף, הוא מגמגם ומזיע. (דוגמא קיצונית לשם המחשה.)
יראת שמים לפי ההגיון היא כמו שמיימוני תיאר זו יראה שכלית. אך מדוע בחר הרמב"ם במילים "נרתע לאחוריו" שמתארות יראה פיזית?
אולי זה רק מטאפורה? אבל למה צריך מטאפורה אם אפשר להסביר בפשטות?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 11:44 |
|
| |
למבקש טוב
אילו היית מביא את הציטוט מהתחלת הפרק היית נוכח לדעת שאין מקום לשאלה.:
א האל הנכבד והנורא הזה--מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה; דברים יא,א) ונאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ). [ב] והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ--מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי" (תהילים מב,ג).
ב וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דויד "כי אראה שמיך . . . מה אנוש, כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה)..
כלומר הרי מדובר בשתי מצוות סותרות מצד אחד יש מצווה לאהוב את ה' ומצד שני יש מצווה של יראת ה'.
כלומר אין טעם לשאול מהמפחיד באלוקים כפי ששאלת אלא השאלה היא איך להכניס בליבנו את האהבה עם היראה (שבדרך כלל לא באות ביחד אלא רגש אחד מהווה סתירה למשנהו).
ובהלכות א' וב' הוא מבאר את התהליך ולכן הביטוי" נרתע לאחוריו "נשמע הולם ביותר בתאור זה..
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 12:04 |
|
| |
אגב המושג "נרתע לאחוריו" מופיע למיטב זכרוני (גם אם לא בדיוק באותו מינוח ) במדרשי חז"ל בענין מעמד הר סיני .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 12:46 |
|
| |
צענערענע
לא הבנתי אם לפי דעתך הרמב"ם מדבר על יראה פיזית או על יראה שכלית?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 13:05 |
|
| |
החלוקה שלך ליראה פיזית וליראה שכלית אינה נכונה לדעתי.
הרי השכל (כלומר תהליך שנעשה במוח) משפיע על התגובה הפיזית.אלא שתגובה זו משתנה מאדם לאדם.
כלומר גם אדם שנוהג ברכב ומפחד מכל עיקול בכביש יחוש את התגובות הפיזיות שתארת ואילו אדם אחר יחוש כך רק למול אריה טורף.
בנוגע לתאור אצל הרמב"ם הרי התהליך המתואר הינו כזה:
כאשר אדם משתדל לקיים את שתי המצוות הסותרות של אהבה ויראה האדם מתחיל קודם במצוות אהבת ה' ולשם כך הוא במחשבה מודעת מתחיל להתבונן בחכמתו הרבה של בורא העולם המתבטאת במעשי הטבע ובבריות המופלאות ואז:
"מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי" (תהילים מב,ג)."
כלומר תהליך זה הוא תהליך של התקרבות(אהבה)
אבל תוך כדי המחשבה הזאת מיד מבין האדם בשכלו שמי הוא ומה הוא (בריה שפלה וקטנה) שמעיזה בכלל להרהר בהתקרבות אל השם הנכבד הגדול והנורא ואז התגובה הפיזית (או המחשבתית -זה כלל לא משנה) היא הרתעות לאחור המביעה פחד והרחקה.
כלומר יש כאן תהליך של התקרבות ורתיעה שבתהליך דיאלקטי יביא את הסינתזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 13:12 |
|
| |
מבקש
מה פרוש יראה שכלית?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 13:18 |
|
| |
אשכול שפתחתי פעם בפורום אחר והנה, http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2743300&forum_id=20504
אם יש אהבה, בשביל מה צריך את היראה ?
השאלה היא כלפי אלוקים,
ועוד שאלה לגבי זוגיות:
כידוע יש שלשה סוגי זוגיות, "אהבה" "שותפות" "ידידות"
זוגיות שבנויה רק על אהבה: = חיים מטורפים, אבל הבית על גלגלים,
זוגיות שבנויה רק על שותפות: = חיים משעממים, אבל העסק מצליח,
זוגיות שבנויה רק על ידידות: = חיים נורמלים, אבל בנויה על תן וקח, ( "תן וקח" = יראה)
נדיר למצוא זוגיות שמורכב משלשתם ביחד,
רוב הזוגיות מורכבת משניים מהם, או אפי' רק אחד,
השאלה שלי היא: למה זוגיות שבנויה רק על אהבה לא בהכרח גורמת גם לשותפות וידידות ?
אני יכול להבין ששותפות לא תגרום לאהבה וידידות,
כי האינטרסים של הזוג זה אך ורק שהעסק יעבוד טוב, (מטרה משותפת,)
כלומר להקים משפחה ולגדל את הילדים ולנהל את הבית וכו'
אני גם יכול להבין שידידות לא תגרום לאהבה ולשותפות,
כי היא בנויה על תן וקח,
וזה הרי ההפך של האהבה, הרי תן וקח = יראה
וגם לשותפות היא לא מתאימה, כי ה"תן וקח" יפרק מהר מידי את השותפות,
(כי אם לשני אנשים יש מטרה ? הם לא יכולים לעמוד על התן וקח,)
אבל זוגיות שבנויה על אהבה ?
למה שלא תגרום לבסוף גם לשותפות ?
הרי כל אחד לחוד חומד לעצמו את אותו מטרה של השותפות ?
אז מרוב אהבה שיש אחד לשני ? בהכרח חייב להוביל לשותפות טובה,
וכן למה שלא תוביל אותם גם לידידות ?
הרי אהבה לבד לא מספיקה להתגבר על העצלות בין בני הזוג, (ולכן הבית על גלגלים)
כאן הידידות תוכל רק לעזור, כי אמרנו ידידות = יראה
אז היראה תגרום לזוגיות יותר טובה,
(אהבה יכולה לגרום קצת ליראה, אבל יראה לא יכולה לגרום לאהבה כנ"ל)
אני חושב שזה בעצם עונה על השאלה הראשונה,
תוקן על ידי maxmen ב- 20/02/2011 13:57:02
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 14:22 |
|
| |
ירוחם
וצערנערע(מאיפה הבאת את השם הזה? אני אף פעם לא זוכר איך כותבים אותו)
יראה שכלית כמו שמסביר הרש"ר הירש ועוד אחרים (אין לי לפני מקורות מדויקים), היא מלשון ראיה כלומר כביכול לראות את אלוקים - להיות מודע אליו (כמו בדוגמא עם הנהג).
וליראה כזאת יכול להיות השלכות פיזיות או התרגשות כלשהיא.
אבל היראה הפיזית היא זאת שמתבטאת בעיקר בפיזי, בגוף, כמו רעידות, זעה קרה, דפיקות לב מואצות. ודוקא הפן השכלי לפעמים פחות ניכר.
צערענערע ומקס
היראה השכלית לא סותרת את האהבה אלא להפך מוסיפה לה נופך.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 14:40 |
|
| |
מבקש היקר:
אין חלוקה של יראה פיזית ולא פיזית, יראה פיזית היא בעיה שפותרים עם כדורים,
כל סוג יראה שיש היא אך ורק שכלי,
ראה מחקרים לגבי אי יראתם של תינוקות,
לגבי אהבה:
יראה רק מסדר את הבלגן של אהבה, כלומר: אהבה לא בהכרח מביא סדר בחיים, ולכן טוב שיהיה גם יראה,
אבל כל שהיראה יותר גדולה ?! אהבה יותר פחותה כמובן,
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 14:44 |
|
| |
"היראה השכלית לא סותרת את האהבה אלא להפך מוסיפה לה נופך"
זהו תהליך הסינתזה שעליו דיברתי.
ולגבי היראה הפיזית -היא מתחילה בשכל בכל מקרה והיא רק מתבטאת בפיזי אלא שהיא תלויה בעצמת הרגש וגם כאן יבוא לידי ביטוי השוני מאדם לאדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 15:17 |
|
| |
"ואני יראת אלוהים לי טוב????!!!!!
צענע צודקת בהחלט. אלא, שחובה להסביר שהתהליך עובד גם הפוך, היראה, תביא את האהבה. זה מה שכתוב בפסוק.
תוקן על ידי אישדעה ב- 20/02/2011 15:19:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 15:26 |
|
| |
אני מסכים עם כולם. רק תגידו לי דבר אחד, למה הרמב"ם כותב את המילים "נרתע לאחוריו" שמשמעותם פחד פיזי?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 15:29 |
|
| |
נו.. תתמודד.
|
|
|
|
|
