יראת שמים: מה מפחיד באלוקים?


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3 4 5

סך הכל 5 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-23/2/2011 12:20

ירוחם
את המוות אנחנו פוגשים בשמים והמוות מזוהה אצלינו עם הקב"ה. וזה היראת שמים.

בעלבעמיו
אם כוונתך שהתורה איננה חווה את הקב"ה כמו רודלף אוטו אני בוודאי מסכים. אולי מעמד הר סיני יכול להתפרש כמעמד של מיסטריום טרמנדום אבל העובדה היא שגם ממעמד הר סיני אנחנו יוצאים בסופו של דבר עם תורה היינו עם הדרכה לחיים. החוויה הדתית לא מסתיימת באלימות של האין.

נשלח ב-23/2/2011 12:26

חימאייר
יתכן והרמב"ם והוגים נוספים לא יכלו לקבל שתכלית התורה היא להיות פויער כמו כל פויער בואמות העולם שאין לו תורה ומצוות, ולכן הם הגיעו למסקנותיהם. הכוזרי אולי ניסה לענות על כך בדרכו.
נקודה נוספת היא סולם הצרכים של מאסלו. אם אדם רעב וצמא ואומרים לא שאם יקיים את התורה הוא יזכה לדגן ותירוש, זה אכן טיעון בשבילו, אולם אחר שזכה לדגן ותירוש הוא מתקדם למשמעות נוספת. והשאלה היא מדוע התורה לא התיחסה אליה. הכלי יקר בתחילת פרשת בחוקותי מביא שבעה תירוצים מדוע התורה לא הזכירה את העולם הבא, וכמיטב זכרוני לא השכנעתי סופית משום תירוץ.

נשלח ב-23/2/2011 12:30

חימאייר
אנחנו נפגשים עם המות על הארץ- המוות מזוהה עם הסוף שלנו כאן, המוות נמשך פחות משניה- ולכן הוא לא יכול להיות מזוהה עם אלוקים וזאת לא יראת שמיים- זאת יראה פרימיטיבית בלי הגיון.

לכן הייתי רגיש למילה -אצלנו- אתה לא יכול לכלול אותי וגם את האחרים, בתחושות סוביקטיביות שלך או של רבותיך.

נשלח ב-23/2/2011 13:22

ירוחם

מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה.
עוד לפני שהוא מחיה הוא ממית.
המחיה זה התירוץ לממית. אתה חי בתירוץ אבל אולי תתן לעצמך לחוות קצת את הקושיה.

ויקרא פרק טז
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ: קירבת ה' מות. ושמתי את פני באיש ההוא והכרתיו!

שמואל א פרק ה
וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי כִּי הָיְתָה מְהוּמַת מָוֶת בְּכָל הָעִיר כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם:

וקצת על הפחד, אפפוני חבלי מוות:

ישעיהו פרק כח
טו) כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה שיט שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי עבר יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ: ס (טז) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ: (יז) וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ: (יח) וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל לֹא תָקוּם שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס: (יט) מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה:

גם אצל חז"ל יש מיתה בידי שמים.

לפחד מהמוות זה פרימיטיבי? פרימיטיבי זה להסתתר מההליכה אל המוות. מרבית החיים עסוקים בהתכחשות למוות שהוא הדבר שהכי מאיים עלינו. התאיינות. הפחד היחיד שיש זה מהמוות אתה מפחד משאר הדברים כי אתה מפחד מהמוות.
למה אתה מתחנן כל שנה זוכרנו לחיים אם אתה לא מפחד מהמוות?

בעל בעמיו
אני אישית סבור שיש לתת לרמב"ם פרשנות הרבה יותר אנושית ועולם הזה מהמקובל לתת לו. אני כפי שנדברנו באשכול אחר סבור שגם הוא חיפש אחר האושר.

נשלח ב-23/2/2011 14:55

יש אושר ויש אושר ואינו דומה אושרו הנעלה של החכם לאושרו של זה שאינו חכם.

נשלח ב-23/2/2011 15:05

חימאייר
ה' הוא הממית- ה' הוא לא המוות. המוות הוא החידלון המוחלט של האדם- אי אפשר לברוח ממנו. הוא בא אל האדם ולא האדם אליו.
איני מפחד מהוות- כי אין מה לפחד ממנו- ואם תפחד ממנו הוא לא יבא? אז מה יעזור הפחד, את התפילה של זכרנו לחיים- אני אומר כי כך כתוב בתפילה- אם אני רוצה לחיות אין זאת אומרת כי אני חייב לפחד מהוות, אני מתפלל בשביל הרבה דברים אחרים גם, וודאי שלאדם חי יותר טובים החיים מהמוות,
לא הבנתי מה שייך הפתיח שלך- בשירה אין הגיון - הוא ממית וגם מחיה כי כך כנראה חרז המחבר- ה' מחייה וה' ממית. והמוקדם והמאוחר אין להם כל משמעות. ואפילו אם למחבר היתה משמעות. עדיין זה חסר משמעות

נשלח ב-23/2/2011 15:15

ירוחם במטותא...
האדם גם יכול ללכת אל מותו ומאז שהאדם נולד הוא צועד אל מותו.
ה' הוא שורש החיים והוא גם שורש המות. ולכן אני גם מפחד ממנו.

כתבת "איני מפחד מהוות- כי אין מה לפחד ממנו- ואם תפחד ממנו הוא לא יבא? אז מה יעזור הפחד"
אפילו אני כבר לא אומר את זה לילדי על הפחד מהחשוך. מי אמר שפחד צריך לעזור?

שירה שאתה אומר אותה כל יום כדאי שתיקח אותה ברצינות או שלא תאמר אותה. ובכלל שירה היא הדרך הכי טובה לגעת ברגשיות של החיים, בפחדים, במאווים, בכאבים.
אנחנו עומדים בפחד מול האל שיכול בכל רגע לקחת לנו את כל מה שיש לנו. לאבד, להרוס, לנתוץ לשבר, עיין ערך לוב וכרייסטצרץ. רוב הזמן המסכים המהבהבים מסתרים את המוות שמתחבא מאחורה ונורא נח להכחיש.
ותוספת קטנה:

לילה קצר:

חלום חיי שימיו

ארכו-נגמר

מתוך: אומרי שיר על סף המוות

מיפנית- יואל הופמן

נשלח ב-23/2/2011 15:18

בעל בעמיו
זו האשמה לא פשוטה כלפי הרמב"ם אבל האם באמת החכם לא משתתף במרבית ימי חייו עם ההמון מאושר באשרם ועצבם בעצבונם. אינני חושב שהרמב"ם סטואיקן שסבור שעם החכמה אתה מאושר וכל הפחדים נעלמים. אני חושב שגם הוא היה יותר שברירי. ראה את מצב הדכאון שלו לאחר מות אחיו.

נשלח ב-23/2/2011 15:20

שזה מצוי בוודאי, אך האם זה רצוי?
ראה מו"נ ח"ב פל"ו:
<

אם הנבואה היא ממה שבטבע.
כמו כן חייב אותו אדם שתבטל מחשבתו על השררות הלא-אמיתיות ותבטל תשוקתו אליהן, כוונתי לרצונו שישתלט או שיעריצוהו פשוטי-העם וימשכם לכבדו ולציית לו לשם כך בלבד. אלא עליו לראות את בני-האדם כולם כפי מצביהם שבהם הם נמצאים בלי ספק, או כבני צאן או כחיות טרף, אשר השלם המתבודד לא יחשוב עליהם - כאשר הוא חושב עליהם - אלא כיצד להינצל מפגיעתם של המזיקים שביניהם, אם אירע לו שיתוף עמהם, או שהוא מבקש להפיק תועלת שניתן להפיק מהם, אם הוכרח לכך לצורך מצרכיו ההכרחיים

נשלח ב-23/2/2011 15:49

חימאייר
התאורים הספרותים שלך של המות- אדם הולך- האדם לא הולך למותו- רק עם הוא קופץ מעזריאלי- סוף חייו של האדם נגמרים במותו, אלוקים הוא הממית והמחיה-אגב זה נאמר על תחית המתים ולא על לידתו הראשונה של האדם-
כל אדם ואמונתו הוא- אני לא מפחד מהמות ולא מפחד מאלוקים, אני ירא אלוקים- כלומר - יש לי יראת כבוד- מעצמתו הבלתי מושגת בהשגות שלי. זו היראה שלי,
איני מפחד מעונשו אם לא אנגב את הידים היטב לאחר נטילת ידים לפני בציעת הפת-. ואפילו איני חושש מעונשו אם לא יתחשק לי להניח תפילין של ר"ת. או כיוצא בזה. בקיצור איני מפחד משום עונש על עבירה, אני בטוח כי ה' יעשה לי רק טוב, והוא עושה רק טוב- את הדברים הרעים לעשות הוא משאיר לאנשים.

נשלח ב-23/2/2011 16:27

ירוחמ
אתה למדת כי את הרע יוצרים אנשים
ואני למדתי כי יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה.

אתה למדת שהאדם רק קופץ אל מותו ואני למדיתי על הליכת האדם אל מותו

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ. עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם. בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת. וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר. גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים.
כן כן הולך האדם אל בית עולמו. וכן אני זוכר גם את המשגיח צועק וזכור אס בוראיך בימי בחורויסך ...

בכל מקרה אתה ממש גיבור לא מפחד משום דבר אולי אם כן אשנה את התפילה ואתפלל " ירוחם גיבור לעולם ה'"

כנראה אחרי הכל שאתה למדת "והנה טוב מות" ואני למדתי "והנה טוב מאד".

נשלח ב-23/2/2011 16:43

יש לך טעות אני כן מפחד- אבל מאנשים מברואיו- הם יכולים לעשות לי רע, ולא אלוקים,
הגיגים פילוסופים לא משנים לי את סדר היום המחשבתי זה יפה מאד לשמוע ולילמוד בשבת חו"מ של סוכות,גם אתה לא מקיים חצי ממה שכתוב שם. חכמים רצו לגנוז ספר פילוסופי זה- כנראה שזה לא ספר מחייב.

אני למדתי את כל מה שאתה למדת- אבל המשכתי ללמוד כי הכל זה הבל ורעות רוח. אני לא מפחד ממה שהמלמד לימד אותי בחייד בתור ילד. זה טוב לילדים. אני לנכדי לא מרשה ללמד את ההבלים הללו.